אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תעג
לרב אחד. בדבר הסכך שנהגו לעשות טבלאות טבלאות מרובעות ארכן ורחבן כאמה וכאמתים ובאמצען כולו חלל ורק הסובב הוא עץ כעובי אצבע ויותר מעט. והחלל מכוסה בקנים. היינו שיש חריץ בהסובב בצד הפונה להחלל ומניחים קנים שקצותיהם נסמכים על החריץ שבסובב. ויש שמדבקים הקנים בדבק בתוך החריץ שבהסובב ובכולם שפת גובה החריץ לעומת עובי הקנים ויותר מעט:
א
הנה יש בזה שלשה חששות הא' מפני שהשפה גבוה ובגמרא מפורש דבאית לי' גדנפא פסול. הב' אם הסובב יחשב בית קיבול. שעשוי להניח בתוכם הקנים. הג' באותם שמדבקים הקנים ונעשה הכל טבלא מרובעת אחת. ואסור משום גזירת תקרה. ונשיב על ראשון ראשון:
ב
מצד הגדנפא אין לפסול אלא בסתם. אבל אם עשאה בפירוש לסיכוך פשוט שכשר. וכן מפורש בתשו' רדב"ז חלק א' ובדפוס ווארשא הוא חלק ד' סי' צ"ז [במגן אברהם סימן צ"ד והוא טעות סופר] וזה לשונו שאלת מחצלת של קנים ועשאה לסיכוך ועשה לה דופן אם מסככין בה. תשובה. לא ידעתי מה מקום לשאלה זו כיון שעשאה לסיכוך ואין שם כלי עלי' למה אין מסככין. דלא אמרינן אי אית לי' גדנפא אין מסככין אלא במחצלת העשוי' סתם והגדנפא מוכיח עלי' דלכלי עבידא. אבל אם עשאה בהדיא לסיכוך פשיטא דכשירה. וגדולה מזו התיר רבינו ישעי' מטראני מחצלאות של תגרים שעושין אותם להוליך סחורה. והם כלי ממש. אם קנה אותם לשם סוכה מסככין בה ואף על פי שהרא"ש ז"ל חולק עליו לא פליג אלא במחצלאות שמנהג אנשי המקום לעשותם לסחורה דאזלינן בתר מנהג המדינה וטעמא משום דהרואה אינו יודע אם צוה לעשות אותה לסיכוך ויבואו לסכך בסתם מחצלאות. אבל במקום שאין מנהג ידוע כולי עלמא מודים שאם עשאה לסיכוך אין הקיר שלה מוכיח. שהוא לשכיבה שאין הקיר מוכיח אלא בעשוי' סתם עד כאן לשונו. ועוד האריך וסיים וכל שכן מחצלת שעשאה לסיכוך אף שעשה לה גדנפא אין בכך כלום. שהרי אין עשוי' לקיבול ופשוט הוא. עד כאן. רואה שכתב שאין מקום לשאלה זו. ולבי אומר לי שלא הוצרך המגן אברהם להביא דברי רדב"ז רק משום שראה הלבוש כתב להיפוך. הוצרך להביא הרדב"ז שמכשיר להדיא ובתוספות מבואר גם כן דסתם אית לי' גדנפא עשוי' לקבל תמרים. ועל הלבוש אין להעמיד יסוד כל כך אף שהי' חכם עדיף מנביא ולבו כלב הארי. מכל מקום נמצא לפעמים בספרו דברים שאינם הלכה. והסיבה לזה עיין בהקדמת סמ"ע בחושן משפט יע"ש:
ג
החשש הב' שהסובב יחשב בית קיבול. לא מצאתי להם בית קיבול. כי הקנים רובם על האויר. ובסוף פרק המצניע בכלים ששיעורם כמוציא רמון ואם נפחתו פחות מכמוציא רמון לא עלו מטומאתם דעדיין כלים לרמונים. מכל מקום אם נפחת רובו בטל מתורת כלי. אף שעדיין ראוי לתאנים. מכל מקום כיון שרובו חלל לאו כלי הוא. והכי נמי בנידון דידן כיון שרובו חלל לאו כלי הוא. ואף אם תמצא לומר לחלק דשאני הכא שתחלת עשייתו לקבל כך שרוב הקנים יהי' על החלל. מכל מקום כיון שעשאה לסיכוך הוא לצורך מחובר אפילו קודם שנתחבר טהור כמבואר ברמב"ם ריש פרק ט' מהלכות כלים [והא דצנור שחקקו ולבסוף קבעו מקבל טומאה משמע אפילו חקקו על דעת לקבעו כתבתי באריכות בתשובה. וקיצור דבריי משום שהצנור לצורך המים. שצריך להמים. ולאו צורך מחובר הוא]:
ד
והנה מלבד טעמים אלה כלי עץ העשוי לנחת הוא. ועוד דהקנים שהם סכך כשר רבים על הסובב. ואף שהסובב מעמידו קיימא לן מעמיד בדבר המקבל טומאה שרי. אלא דמכל מקום חוששין לכתחילה להאומרים כלי עץ העשוי לנחת מקבל טומאה. ולהאומרים שאסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. ועיין מגן אברהם סימן תרנ"ט סוף סק"ט והוא חשש לכתחילה. ופשוט לסמוך על טעמים שכתבתי משום שרובו חלל. ולא דמי לשליבות הסולם. דבמה שתחוב השליבה בסולם בחוזק בנקב עומד חשיב נקב הזה בית קיבול. אבל הכא אינו תחוב בחוזק. רק שמונח מזה ומזה מתיישבים הקנים על הסובב. והרי רובו חלל באמצע. ועוד הטעם דלצורך מחובר ואין להחמיר כלל ודו"ק:
ה
אך אם נדבקים הקנים בהסובב ונעשין גוף אחד. דזה יש לדמות לתשובת הרשב"א סימן רי"ג בסוכה העשוי' מנסרים שאין ברחבם ארבעה רק שקבועים במסמרות אף שהפסק ביניהם, חכם אחד פסל משום שמחוברים במסמרות חשובים כגוף אחד. וכל שכן בזה שאין חלל ביניהם. אך הרשב"א לא החליט לאיסור. ואמר שאם נהגו היתר יחזיקו במנהגם. וגם בנידון דידן אף שאין חלל נראה. מכל מקום הרי הגשמים יורדים בין הקנים. וכלמ בגמרא לא מצינו רק בנסרים שהנסרים בעצמם מגינים היטב מגשמים. והנסר בעצמו יש בו שיעור הרי הוא דומה לבית. אף שבין נסרים יורדים גשמים מכל מקום תחת הנסר אין גשמים יורדין ודומה לתקרה. אבל זה אף שהטבלא גוף אחד. הלא הטבלא אין מגין מגשמים אפילו תחתיו. שגשמים יורדים בין הקנים ואין דומה בעצמותה לתקרה. והרי מחצלאות ארוגים גם כן הוא גוף אחד. אך משום שגשמים יורדים בתוך המחצלת והכי נמי דכוותי' ואין לחלק בין נסרים לשאר דברים. דכל פסול נסרים משום שיעור רחבם. וראי' מדכתב רש"י בסוגיא דמסככין בנסרים פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהו. פירש"י ואם כן במה מכשיר. ומה קושיא. אימא שמכשיר בשאר דברים שאינם עץ. אלא ודאי אין חילוק. ואם הקצר יפסול מה יוכשר. ואם כן גם מחצלת יפסול שעל ידי אריגה נעשה גוף אחד ומכל מקום אולי יש לחלק שמחצלת אין הקנים דבוקים בדבק. על כן לכתחילה אין לסכך בדבוקים. אבל אם נהגו לסכך בהם אפשר אין למחות בידם:
ו
וראיתי במכתבו אשר העתיק מספר אחד דברים מרבים הבל. כתב שקנים אלו באו מנסרים רחבים ארבעה. וכיון שנפסל אינו חוזר להכשירו כמו שברי כלים דאין נפקא מינה אם קיבל טומאה תחילה או שאר פסולים. ולא ראה דברי הגמרא והשלחן ערוך במקומו (דף י"ג) הני צירופי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהם כשרים. גם בפסול גזירת תקרה עצמו (דף ט"ו) בבטולי תקרה קמפלגי מר סבר בטלה בהכי ופרש"י אף שרחבים ארבעה כיון שזה יודע דין תקרה שפסול שהרי עשה מעשה להכשיר נסתלק הפסול ואף שתחילה הי' הנסרים פסולים. וגדולה מזה נראה דאפילו באותם שפסולם מחמת קבלת טומאה אם לא הי' בו רק פסול דרבנן כשנסתלק הפסול הוכשר. ולבאר הדברים צריך אריכות גדול. אך פשוט שאין בו שום חשש כלל:
נאום הק' אברהם.