אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תע
דין דבר המקבל טומאה מדרבנן לסכך א) הנה בתוס' (דף ה') ד"ה מסגרתו הוכיח דפשוטי כלי עץ אפי' מדרבנן לא מקבלי טומאה מהא דסככה בחצין זכרים כשירה. ואי מקבלי טומאה אפי' מדרבנן הוו פסולים לסיכוך. דאפי' מטלניות שאין בהם ג' על ג' ואניצי פשתן פסלינן אף על גב דלא מקבלי טומאה עכ"ל. והנה דבריהם ברור מללו דאפי' מקבל טומאה רק מדרבנן פסול לסיכוך. אך מה שיש להסתפק בבלאי כלים שהי' כלים רק מדרבנן כגון פשוטי כלי עץ הרחבים שמניחין עליהן ואחר כך נשברו אם כשרים אחר כך. ואם תמצא לומר כשרים. אם סיכך בהם ועודם שלמים ואחר כך נשברו אם יפסלו משום תעשה ולא מן העשוי או לא:
ב
והנה בדין הראשון אם כשרים לסכך בהם כשנשברו. הנה המג"א סי' תרכ"ט ס"ק י"א כתב שלא יסכך במרא אפי' נשברה יעיין שם. אך הפרמ"ג במ"ז סוף סק"ו דבר המקבל טומאה מדרבנן אם נשבר הוי גזירה לגזירה. ויש לי לומר עוד טעם דכי היכי דחבילה שסיכך בה ואחר כך התירה לית בה משום תעשה ולא מן העשוי. הרי דלאחר שעבר הפסול דרבנן חשבינן לה כאילו היתה כשירה מתחילה, הכי נמי לאחר שעברה טומאה דרבנן דיינינן לה כאילו היתה טהורה מתחילה. ולפי טעם זה אפי' סיכך בהם ואחר כך נשברה כשירה כמו בחבילה:
ג
אך יש לדחות דמסכך בחבילה כשירה בשעת הדחק כשאין לו סוכה אחרת וכמו בסיכך בנסרים דכשר כשאין לו סוכה אחרת. והטעם בזה ברור דלא שייך שנגזור אטו תקרה דאם כן ישב תחת תקרת ביתו. ובשביל זה נתיר לו לישב תחת תקרת ביתו באמת אתמהה על כן לא גזרו בשעת הדחק. והוא הדין בגזירה דחבילה שמא יניחנו לייבש ויפסול משום תעשה ולא מן העשוי. ונתיר לו בשביל זה לישב תחת תקרת ביתו שהוא עשוי בפסול שאין כאן סוכה כלל. וכן כתב המג"א סוף סי' תרכ"ט בכל שפסולים משום גזירה כשאין סכך אחר מותר לסכך בהם ועל כן יש לומר דלכך אף אם סיכך כשהי' לו סכך אחר. כשעבר הגזירה לית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. כיון דאף קודם שעבר הפסול כשר אם לא יהי' לו סוכה אחרת מה שאין כן במסכך במקבל טומאה מדרבנן דפסול מדרבנן אפי' בשעת הדחק לא יברך עלי':
ד
אך מכל מקום יש לומר כן דכל דרבנן לאחר שעבר איסור מן העולם דיינינן לי' כאלו לא הי' גם מתחילה. ויש לזה שורש בתוס' ביצה (דף ל"א:) בשם הר"ר משה. וגם בסוכה (דף כ"ג) בעשאה על גבי גמל כשירה ואין עולין לה ביום טוב. וחשיב ראוי לשבעה דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה. וחשיב לאחר שעבר יום טוב כאלו הי' ראוי גם ליום טוב. וגם בר"ן פ"ב דכתובות (דף כ"א) בשטר אחד מן העדים אינו מקויים מכל מקום עד השני זוקק לשבועה. דלגבי השני חשבינן כאלו גם הראשון מקויים [ומזה מוכח יותר אפי' לא עבר התקנה מהעולם] הואיל וקיום שטרות דרבנן. ועוד יש הוכחה לזה מר"ן נדרים (דף פ"ו:) גבי אלמוה רבנן לשעבודי'. והוכחה זו דחיתי בתשובה במק"א:
ה
והנה לפי צד הזה דלאחר שעבר הטומאה דרבנן עבר פסולה וכשירה ואפי' סיכך קודם שעבר הטומאה. יש מקום ליישב דברי המרדכי בשם הר"א ממיץ דמסככין בסכך מקבל טומאה מדרבנן. ואינו מובן למה לא יפסול מדרבנן. אך לפי זה יש לומר לפי מה שכתבו תוס' (דף י"ג:) במסכך באוכלין למה יפסול הא בית שסככו בזרעים טהרו. ותירצו דבעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי. ועוד דהתם בעשה שינוי מעשה, ומה שמניחין על גבי סוכה לא חשיב שינוי מעשה רק מחשבה. והנה ישובים אלו צריך לומר גם בכלים. ועל כן בדרבנן לפי תירוץ הראשון שפיר מותר לסכך משום שטהרו. מה אמרת הא מיפסל משום ולא מן העשוי. הא בדרבנן לאחר שעבר הטומאה חשיב כאלו לא הי' טומאה מעולם ועשוי בכשרות. וגם לפי תירוץ השני משום שהוא רק מחשבה הא כתבו תוספות שבת (דף נ"ח) ד"ה אף על פי דכיון שנאסר בהנאה חשיב שינוי מעשה והכא נאסר בהנאה משום הקישא דחגיגה. בשלמא בפסול דאורייתא כיון שפסול לא נאסר אבל פסול דרבנן אי אפשר שיתירו חכמים מה שנאסר מן התורה. ואף מדרבנן אסור והוי שינוי מעשה וטהור גם מדרבנן. ואף שלא נאסרה רק אחר שישב בה ושעת עשי' הי' בפסול הא דרבנן לאחר שעבר הפסול כאלו הי' כשר גם מתחלה:
ו
ולאחר העיון נראה דרא"ם בספר יראים לשיטתו דענביו מרובין מעליו כשר בשעת הדחק כמו ביבשים שהרא"ם הכשיר בשעת הדחק לברך עליהם ועיין לעיל בחלק א' סי' רי"ז שהוכחנו שכן שיטתו מהא דאין ממעטין ביום טוב עיין שם ותמצא נחת. והנה (בדף י"א:) מפורש שיש באגודת לולב בעוד שענביו מרובין מעליו משום תעשה ולא מן העשוי. הנה דאף שכשאין לו לולב אחר כשר. מכל מקום השתא שיש לו אחר יש בו משום תעשה ולא מן העשוי ועל כן אגד הלולב שמערב יום טוב דלעולם חשיב כיש לו. שבידו למעטן יש בו משום תעשה ולא מן העשוי. ואם כן בחבילה שכשר אם התירן לאחר שסיכך אי אפשר לך לומר הטעם משום דבשעת הדחק כשר קודם התרה. דלולב הנ"ל יוכיח דבשעת הדחק כשר ואף על פי כן שלא בשעת הדחק יש בו משום תעשה ולא מן העשוי. על כרחין הטעם משום שרק מדרבנן. ואם כן המסכך במקבלי טומאה מדרבנן ואחר כך ניטהר גם כן כשר ועל כרחין כיון שלאחר שסיכך בו ניטהר כנ"ל בשני תירוצי התוספות. והוא כפתור ופרח:
ז
וכל זה כתבתי לפי מה שכתב בב"ח בשם המרדכי ושוב עיינתי במרדכי עצמו וראיתי שכתב כן בשם ספר יראים בהא דמחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה משום דאין מקבלים טומאה אלא מדרבנן אפי' מיוחדין לישיבה עיין שם. ותמוה טובא דאם כן קטנה אמאי אין מסככין בה. ובתרומת הדשן סימן צ' בהגה"ה כתב בשם המרדכי מחצלת של שיפה ושל גמי מסככין בה והשמיט תיבת גדולה. וזה יותר תמוה שאין שום מחלוקת בגמרא במחצלת של שיפה ושל גמי ולכולי עלמא גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה. ועיינתי בספר יראים עצמו ומפורש להיפוך וזה לשונו תולדה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה מדרבנן דתנן מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ושל שיפה ושל גמי אין מקבלין טומאה אלא מדרבנן. וכפי הנראה נוסחא מוטעית נזדמנה להמרדכי בספר יראים. וכל הפוסקים שוין לפסול. מכל מקום יש לומר דלדעת הר"ן לאחר שנשבר מותר לסכך בו. אך דסבירא לי' כחד תירוץ בתוספות דבהנחה על הסוכה לא ניטהר דעביד דסתיר לה לאחר החג ומכל מקום לאחר שנשבר ונטהר תלוי בהנ"ל כמבואר לעיל באריכות: