אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תסח
א) בהא דפסול שפועי אהלים דנקליטין כשגבוהין עשרה משום דקביעי סוכה (דף יוד:
א
הקשו התוס' ד"ה ובלבד דלקמן (דף י"ט:) למד ר' יוסף דמותר לישן בכילת חתנים בסוכה. מדפסל סוכה כמין צריף. דשפועי אהלים לאו כאהלים דמי. ואף דסוכה קביעא כדפריך הש"ס בשמעתין והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא. על כן העלו התוס' דפסול נקליטין מדרבנן:
ב
ולדידי קשה דאם כן מה הקשה אביי לקמן (דף י"ט:) לר' יוסף שבקת רבנן ועבדת כר"א. דילמא רבנן דמכשירין משום דקביעא. אבל כילת חתנים דלא קביעא לאו אוהלא הוא. ואין לומר דמדאורייתא אין לחלק בין קביעא ללא קביעא. דליתא שהרי פחות מעשרה דבקביעא אוהלא הוא. שהרי בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה כשר כשיש חלל טפח במשך שבעה. ואף על פי כן כשר בכילה דלא קביעא דלאו אוהלא הוא כפירש"י. ופירושו נראה מוכרח דאם נאמר דאהלא הוא אלא דאינו מבטל אוהל סוכה דקביעא. יקשה למה מוציא ראשו וקורא ק"ש. אלמא דלאו אוהל הוא כלל. הרי דאף מדאורייתא מחלקינן בין קביעא ללא קביעא. ואם כן מה הקשה אביי לרב יוסף:
ג
ולולי דברי התוס' הי' נראה לי על פי פרש"י דקביעי בחזקה. והנה הר"ן ריש מכילתין דסוכה דירת עראי ילפינן מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים. היינו עראי שאינו יכול לעמוד יותר משבעת ימים. אלא דאף אם יכול לעמוד יותר כשר. דאי אפשר שתתלה התורה בשיעור זה. דמנין נדע אם אינו יכול לעמוד יותר. רק למעלה מעשרים שאי אפשר לעמוד רק ביתידות חזקים ואז יעמוד יותר על כן פסול. ועל כן אם נעשה סוכה שאינו יכול לעמוד רק שבעה ימים ולא הוי קביעא בחזקה. לא יצא אם הוא כמין צריף ואי אפשר לצאת בה אלא כשקבוע ואם כן שוב יפסול משום קבע. ודומה לסוכה גבוה למעלה מעשרים דפסול משום דאי אפשר אלא קבע. והכא נמי אי אפשר אלא בקבע דאם יעשה שלא יוכל לעמוד רק שבעה לא יהי' אהל כלל. ועל כן פוסל ר"א כמין צריף אף דקביעא ואוהל הוא דהוי כסוכה למעלה מעשרים. ושפיר מוכח מדרבנן דמכשירין דאפי' שפועי אהלי עראי אהלים הם. ד) וזה נראה פירוש דברי הש"ס לקמן ריש פרק הישן בישן תחת המטה דלמאן דאמר דירת קבע בעינן לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ולמאן דאמר דירת עראי לא יצא. ואינו מובן שהרי הסוכה היא עשוי' באופן שכשירה בין למאן דאמר דירת עראי בעינן בין למאן דאמר דירת קבע בעינן. ולמה יבטל למאן דאמר דירת עראי בעינן טפי מלמאן דאמר דירת קבע בעינן הרי האהל עשוי בקביעות אחד. ואף דמצינו ביומא (דף י':) לענין מזוזה דלמאן דאמר דירת קבע בעינן חייב סוכה במזוזה ולמאן דאמר דירת עראי בעינן פטור. נראה דהיינו משום דדירה דסוכה לאו דירה דהנאה הוא שהרי מותר במודר הנאה. דמצוות לאו ליהנות ניתנו. והיינו דאינו מתכוין להנאתו שטוב הי' לו יותר לדור בבית. ואינו מתכוין אלא למצוה. וכיון דלמצוה אין צריך לקבע שבו לא חשיב דירת קבע שאינו מתכוין לקבע שבו. שאין צריך לכך למצוה שהוא מתכוין לו. אבל בההוא דפרק הישן דאדרבה כשישן תחת המטה הוא צריך לקבע שבו כדי שלא יבטלנו המטה:
ה
אך לפי מה שכתבתי מובן היטב דכיון שצריך לקבע שבו. ואם הי' עראי לא הי' יוצא. נמצא שהוא דומה לסוכה גבוה למעלה מעשרים דפסולה וכנ"ל מילתא בטעמא:
ו
ולפי זה יצא לנו טעם חדש בסוכה שאינה גבוה עשרה. כיון שאם לא הי' קבוע לא הי' נחשב אהל. [דהישן בכילה שאינה גבוה עשרה מוציא ראשו וקורא ק"ש] שוב דומה לגבוה מעשרים דפסול משום דאי אפשר לעשותה עראי. ויש לפרש דהיא גופה טעם הש"ס דדירה סרוחה היא. ואין אדם דר בדירה סרוחה. דמהאי טעמא לא חשיב אהל כשהוא עראי וכו' וכנ"ל:
ז
ובזה יתיישב קושיית הריטב"א בהא דשקיל וטרי הש"ס בטעם פסול סוכה שאינה גבוה עשרה. ותיפוק לי' דדירה סרוחה הוא. ולפי מה שכתבתי שפיר הוצרך הש"ס לר' יהודה דמכשיר למעלה מעשרים וכן לאידך תנא דסבירא להו דירת קבע בעינן. ולדידהו אין סברא כלל לפסול באי אפשר לעשותו רק קבע:
ח
ובזה יתיישב עוד שיטת בעה"מ בסוכה על גבי סוכה שפסק דאם יש ביניהם ארבעה. הו"ל סוכה שתחת הסוכה ופסולה. והקשה הרא"ש דדירה סרוחה הוא פחות מעשרה. ולפי מה שכתבתי דפסול דירה סרוחה רק דמהאי טעמא לא נחשב אהל כשהוא עראי. ושוב פסול כמו סוכה למעלה מעשרים. והרי סוכה למעלה מעשרים פוסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה כמפורש במימרא דר' ירמי'. אך ראיתי להרמב"ן במלחמות ולהר"ן ריש פרק הישן דהטעם משום דלא אתי אהל עראי פחות מי' ומבטל אהל סוכה: