אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תנד

סימן תנג

ב"ה יום א' וירא תרמ"ח החוה"ש וכט"ס לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י:

א

דבר מה שהקשית דאם כן כל חולה שיש בו סכנה יהי' מותר לאכול ביום הכיפורים אף שאין במניעת אכילה סכנה ולמה יצטרך אומד. לפי עניות דעתי נראה על פי מה שכתבתי בתשובתי הקודמת דברי הרדב"ז דהטעם דאף שאין במניעת הדבר סכנה דוחה. משום דלפעמים יבא לידי סכנה. וכתבנו הטעם כמו במילה דכאיב לי' עיני' לינוקא דוחין המילה דחיישי' שיצטרף כאב מועט ההוא ויסתכן יותר. הכי נמי בחשיב"ס חיישי' שאם ימנעו ממנו יצטרף מניעה זו עם מה שיש בו סכנה ויסתכן יותר. ושם במילה משמע ברמב"ם דהוא חשש רחוק. שכתב הטעם משום דאפשר לאחר זמן. ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל וקשה בלאו הכי אין דבר עומד בפני פקוח נפש. וצריך לומר דהוא חשש רחוק מאוד:

ב

ויש להמתיק הדברים דקיימא לן במקום דלא שכיח הזיקא שלוחי מצוה אינן נזוקין. והא דחשש שמואל ואמר איך אלך ושמע שאול והרגני משום דשכיח הזיקא. אבל היכי דלא שכיח אמר רב ייתי. עלי ועל צוארי. אך לא מצינו כן רק באדם עצמו שבמקום דלא שכיח הזיקא יעשה המצוה ויסמוך על הנס. אבל בשביל זה לא נמולהו אנחנו ונסמוך על התינוק על הנס. דבשלו אדם רשאי ולא באחר. ועל כן אי לאו דאפשר למול לאחר זמן בלי חשש סכנה כלל. [ועל כן הוא עצמו כשיגדיל יתחייב למול עצמו כיון דלא שכיח הזיקא]. שוב הי' הדין דמוהלין אותו בשמיני. דגם אחר כך כשימול עצמו יהי' חשש רחוק של סכנה. וטוב לקיים מילה בשמיני. אבל כיון שלאחר כך ימול בלא סכנה כלל. אין מלין אותו. דסברא לסמוך על שלוחי מצוה אינן נזוקין. לא אמרי' אלא לעצמו:

ג

ועל כן ניחא שעושין כל צורכי חולה שאין במניעת הדבר סכנה. דלא שייך שלא לחלל שבת ונסמוך על שלוחי מצוה אינן נזוקין. כיון שהוא לאחר. בשגם שהמצוה עושין אנחנו שנשבות בשביעי וההיזק יהי' לחולה שיסתכן. ולא שייך בזה כלל שלוחי מצוה אינן נזוקין. אבל ביום הכיפורים שפיר מתענה כיון דלא שכיח הזיקא ויסמוך על שלוחי מצוה אינן נזוקין שלא יסתכן על ידי תענית:

בנך הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה