אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תמג
שאלה. בשברים תרועה איך לעשותן בס' תשר"ת:
א
תשובה. הנה הרבינו תם כתב בתשו' לעשותן בשתי נשימות משום דגנוחי וילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי. והרמב"ן הקשה עליו שאי אפשר לעשותן בשתי נשימות. דלא מחלקי שברים תרועה לדידן טפי ממה דמחלקי תקיעה תרועה תקיעה לר' יהודה סוכה (דף נ"ג:) דס"ל מצוה אחת הן וע"כ סבירא ליה שם דאין בין תקיעה לתרועה ולא כלום וצריך להיות בנשימה אחת דוקא. ובהגהת אשר"י דחה ראיית הרמב"ן על פי פרש"י סוכה שם אהא דאין בין תקיעה לתרועה ולא כלום פירש"י שאין מפסיק ביניהם יותר מכדי נשימה. הרי דכדי נשימה מיהו מפסיק וכדברי רבינו תם. והנה צריך טעם מנא לי' לרש"י לעקור מלת ולא כלום מפשטו:
ב
ונראה על פי דברי התרומת הדשן בענין המנהג לצאת כל הדיעות הרמב"ן ור"ת במקום שתוקעין בעמידה שלשים קולות יוכל לעשות בישיבה כרמב"ן ובעמידה כרבינו תם. או להיפוך. אבל במקום שתוקעין בעמידה תקיעה שברים תרועה תקיעה לבד. צריך לעשות אותן שבעמידה בשתי נשימות דוקא. אבל אם יעשה אותן בנשימה אחת לא. כיון דטעמא דרבינו תם כיון דקיימא לן שמע תשע תקיעות בתשעה שעות ביום יצא ואפילו שברים לחודה או תרועה לחודה. מכל מקום יוצא כשעושה שניהם. אבל אם יעשה אותם בנשימה אחת לא יועיל דכהאי גוונא לא חשיב תרועה כלל דחשיב כהאי גוונא בחולין (דף כ"ו) תוקעין ולא מריעין עד כאן תוכן דבריו. ועל פי הנ"ל סבירא לי' לרש"י דלר' יהודה צריך לעשותן בשתי נשימות. ואם לא כן לא חשיב תרועה ותקיעה אחרונה כלל:
ג
אולם הרמב"ן דלא סבירא ל' כשיטת לא קשה מידי לדידי'. דאיהו סבירא כדעת הרא"ש והר"ן שהביאו ירושלמי תקע והריע בנפיחה אחת יצא. הרי דאפילו לדידן דקיימא כרבנן יצא בנפיחה אחת. כל שכן לר' יהודה. וההוא דחולין אינה ראי' לדעת הרמב"ן. וכמו שדחה בטורי זהב סימן תק"ץ סק"ו ראיית התרומת הדשן עיין שם:
ד
והנה בתרומת הדשן כתב לדעת הפוסקים בנשימה אחת. מכל מקום יפסיק מעט רק פחות מכדי נשימה דזה חשיב בנשימה אחת. אבל אם אינו מפסיק כלל כהאי גוונא חשיב לה בחולין (דף כ"ו:) מריע מתוך תוקע:
ה
ולעניות דעתי לא נראה להפסיק כלל. ואף שכתבו בנשימה אחת. אין מזה הכרח שיפסיק מעט. דהא הרא"ש כתב שלשה שברים צריך לעשותן בנשימה אחת ואינו מפסיק כלל ביניהם. וע"כ בודאי צריך שלא יפסיק כלל ביניהם. דבזה ודאי יוצא לדעת הרמב"ן והר"ן. דהא הר"ן הביא ירושלמי תקע והריע בנשימה אחת יצא. והקשה הר"ן דמאי שנא מתקע בראשונה ומשך בשני' כשתים אין בידו אלא אחת. ותי' הר"ן דשאני התם שנראה כתקיעה אחת. מה שאין כן הכא שניכר שהן קולות מחולקין. ומוכח דס"ל דיצא אפילו לא הפסיק כלל. דאם לא כן מאי הוה קשה לי' ממתניתין דתקע בשני' כשתים. ועיין בחי' הרמב"ן י"ג סד"ה תקע בראשונה ודו"ק. ואם כן כל שכן בשברים תרועה שיוצא אם לא הפסיק כלל ביניהם ואפילו להחולקין שם דס"ל בנשימה אחת תקע והריע ותקע לא יצא משום דאין כאן לא ראש ולא סוף. מכל מקום בשברים תרועה דיוצא בנשימה אחת. הוא הדין דיוצא אף כשלא הפסיק כלל]. והרי המחבר סי' תק"ץ סעיף ה' פוסק כדיעה זו דיצא תקע והריע ותקע בנשימה אחת. דהעיקר במחבר דיעה ראשונה. כל שכן הכא שכותב דיעה שני' בשם יש מי שאומר. וכיון שיוצא על כל פנים אם לא יפסיק ביניהם. על כן ודאי אין להפסיק ביניהם. דאם יפסיק ביניהם יש לומר דלא יצא. דלדידהו בודאי הפירוש אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כפשוטו באין הפסק כלל ביניהם. [דלדידהו אין להקשות מההוא דחולין. דהא כי מפרשי בהפסק בנשימה אחת קשה משם. וע"כ ס"ל כמו שדחה הטורי זהב דברי התרומת הדשן סימן תק"צ סק"ו עיין שם]. ואם כן אם יפסיק ביניהם לא יצא כמו לר' יהודה באם הפסיק ביניהם. ואם כן לא קיים מצוה לא כרמב"ן. דלדידי' צריך לעשותן באין הפסק כלל. ולא כרבינו תם. דלרבינו תם צריך להפסיק ביניהם כדי נשימה. דגנוחי וילולי בנשימה אחת לא עבדי אינשי. (א"ה תשובה זו כתב בילדותו. ובתשובה שלפנינו שכתב זמן רב אחר זה הכריע כרבינו תם וכפסק הרמ"א) והנלפע"ד כתבתי הק' אברהם.