אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תמא
א) בהא דטומטום אינו מוציא אפי' מינו הקשו ז"ל דהא ספק ספיקא הוא שמא התוקע זכר. ואם תמצא לומר נקיבה שמא גם השומע נקיבה:
ב
ונראה ליישב ואמינא מילתא חדתא. שאם הטומטום אינו יודע לתקוע ואינו מוצא מי שיתקע לו רק טומטום. אינו מחוייב לשמוע ממנו. כיון דהוי ספק ספיקא שלא יעשה מצוה בשמיעתו. שמא הוא נקיבה. ואם תמצא לומר זכר שמא התוקע נקיבה ולמה ישמע. ואף דאהני לי' שמיעתו ששוב לא יהי' מחוייב מכח ספק ספיקא כנ"ל. משום זה אינו מחוייב לשמוע. דומה לזה כתב המרדכי דמותר ללבוש בשבת טלית בלי ציצית דאין איסור על הבגד רק שגורם שיהי' מחוייב לעשות ציצית ולא יקיים. והא לא איכפת לן כיון שבין ילבוש בין לא ילבוש. לא יקיים מצוה. אין נפקא מינה אם אינו מחוייב או מחוייב ולא יקיים. וכן לדור בשבת בבית בלא מזוזה. וכן כתב הב"ח שאם אין לו מזוזה מותר לדור בבית בלא מזוזה מטעם הנ"ל הנה מוכח מדבריהם שאין איסור במה שמביא עצמו לידי חיוב ולא יקיים. וכל שכן שאינו מחוייב להוציא עצמו מחיובו כשלא יקיים מצוה. וא"כ בשמיעת טומטום מחבירו טומטום כיון שספק ספיקא שלא יקיים מצוה אין עליו חיוב בזה ודו"ק היטב:
ג
ולפי דברי תשובת הר"ן בנודר לזמן פלוני והגיע בין השמשות של זמן פלוני. לרמב"ם דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא נקרא לא חל הנדר ואינו יכול לישאל עליו. ולפוסקים ספיקא דאורייתא לחומרא יכול לישאל. ולא אמרינן להיפוך למאן דאמר לקולא יכול לישאל שמא חל הנדר. ולמאן דאמר לחומרא אינו יכול לישאל. מוכח דסבירא לי' דמה שאינו מחויב מחמת ספק חשיב ודאי אינו מחויב. והכא נמי מה שאינו מחויב מחמת ספק ספיקא חשיב ודאי אינו מחויב והבן:
ד
ולפי זה יש לומר שכיון שאינו מחויב בשמיעה זו אינו יוצא בה כמו כפאו שד ואכל מצה דאינו נפטר בה כיון דאינו בר חיוב אז. הכי נמי כיון שאינו בר חיוב לשמיעה זו כנ"ל. ועיין במשנה למלך פ"ח מהלכות גירושין הלכה יוד ד"ה ולבי מהסס: