אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תלז
א
בדין ניקב וסתמו שלא במינו פסול. כתב הטור בשם בעל העיטור שאם נשתייר שיעור תקיעה ממקום הנקב עד הנחת פה כשר כמו בנסדק לרחבו. וקשה שהרי בעל העיטור הוא הסובר בנסדק לרחבו אפילו נשתייר שיעור תקיעה ממקום הסדק לצד הרחב גם כן כשר. ולמה צריך כאן לצד הפה דוקא. ועוד שהרי בעל העיטור הביא הירושלמי דשופר נקוב כשר. אם כן מה נפקא מינה בין נשתייר שיעור תקיעה או לא. הא לעולם נשתייר שיעור תקיעה דכל זמן שלא סתמו הא כשר:
ב
ונראה ליישב על פי מה שכתב בעל המאור בהא דוכי חמתה מרובה מצילתה מה הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. בעל המאור דכי הניח מעט סכך עד שבצירוף האילן הוי צילתה מרובה. הרי הוכשרה הסוכה ונעשית צילתה מרובה על ידי האילן הפסול. וסכך שהוסיף אחר כך כמאן דליתא כיון שכבר הוא צילתה מרובה יעוין שם:
ג
והנה הרמב"ן בחי' כתב דאף דשופר נקוב כשר. מכל מקום מקום הנקב אינו מצטרף לשיעור יעוין שם. ועל כן כשסתמו שלא במינו ואין שיעור תקיעה עד הנקב וסתמו. וכשהקול יוצא מפיו עד שיעור תקיעה בצמצום הרי נעשה קול שופר על ידי סתימה שלא במינו. שאלמלא סתמו הרי מקום הנקב אינו מצטרף ואין כאן קול שופר. דבציר לי' שיעורי'. ומה שהקול יוצא להלאה משיעור שופר אינו מועיל כלום. שכבר נעשה קול שופר שלם בצירוף השלא במינו, על כן צריך שיהי' שיעור שופר מפה עד הנקב. דשוב אין הסתימה מועיל כלום. שכבר נעשה קול שופר בהכשר קודם שהגיע הקול למקום הסתימה: