אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תלב
ב"ה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם אוצר בלום כל רז לא אניס לי' כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י:
א
ראיתי מה שמקשה בספרו בסימן ג' בשופר צפהו זהב במקום הנחת פה פסול נימא כל לנאותו אינו חוצץ. אני רגיל ליישב בזה דברי הרמב"ן שלמד מזה שאם הרחיק התוקע פיו מהשופר ותקע לא יצא. ואינו מובן דצפהו יש כאן חציצה. אבל הרחיק אין חציצה רק שאינו נוגע. ותרצתי משום דלנאותו אינו חוצץ. אך כמו שכתב הרמב"ן פרק ג' דבכורות במין במינו דאינו חוצץ. מכל מקום במה דצריך שיגע אינו מועיל מין במינו. דמכל מקום אינו נוגע. כן יש לומר דסבירא לי' בלנאותו. ועיין ר"ח סוכה (דף ל"ז.) וזה לשונו אמר רבא כל לנאותו אינו חוצץ מין במינו הוא. יעיין שם. ועל כן צפהו זהב פסול אף דלנאותו הוא מכל מקום אין התוקע נוגע. ומוכח שפיר שאם הרחיק פיו משופר לא יצא:
ב
והא דבצק שבסדקי עריבה העשוי לחזק כל השנה הוא כעריבה. ושרץ הנוגע בבצק נטמא העריבה. ולפי האמור הרי לא חשיב נגע בעריבה. היינו משום דאתרבי תורת יד בכלים כמו שכתב רש"י שבת (דף מ"ח:) ד"ה חיבור. וכיון שנעשה טפל לעריבה. לא גרע מיד העריבה דמקבל ומוציא טומאה:
ג
עוד יש לומר לפי מה שכתבו התוס' מנחות (דף ל"ב:) וזה לשונם אבל תפילין דמחופין בעור לא שייך בהו נוי. ועל כן במקום הנחת פה לא שייך נוי. דאין נוי מצוה אלא בשעת מצוה והכא בשעת תקיעה מכוסה בפי התוקע:
ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם.