אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תכח

סימן תכז

שאלה. אם מותר לאכול פרי חדש בשבת שבין המצרים או לא:

תשובה. דבר ידוע שבמחלוקת שנוי' שבס' חסידים סימן תת"מ יש שמברכים שהחיינו כשנזדמן להם בשבתות שבין המצרים. וכן כתב הלבוש לברך בשבת שהרי מעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו. אך המגן אברהם כתב שאין הטעם משום אבל שלא מצינו אבל אסור לברך שהחיינו. אך הטעם משום שהוא זמן פורעניות ואזדא הוכחת הלבוש. וכן כתב בשם האר"י ז"ל שלא לברך גם בשבת:

ב

ונראה לפי עניות דעתי דלהסוברים שאין לברך שהחיינו בשבת יאכל בלא ברכת שהחיינו. שהרי ביבמות (דף צ"ג.) מבואר בתוספות ורשב"א בהא דר' ינאי אייתי לי' שמעי' כנתא דפירי כו' דמשום עונג שבת תורם שלא מן המוקף. ואף דהוא דאורייתא נדחה זה משום עונג שבת. ואף שאין זה עיקר סעודת שבת דפירות הם. כל שכן שדוחה לברכת זמן דמדינא רשות הוא פרי חדש רק מנהגא. כל שכן שעונג שבת דוחה. וסיוע מצאתי לדברי ברמ"ע מפאנו הביאו בס' ברכי יוסף שהוא פוסק לברך זמן בשבת בין המצרים רק בשבת שחל בו תשעה באב אוכל בלא ברכת זמן. הנה דאינו מונע עצמו מלאכול בשבת בשביל מניעת ברכת זמן וכמו שכתבתי. ומה שכתב בפע"ח סוף שער הברכות וז"ל הנה באותם הימים שבין המצרים פסקו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש כדי שלא יצטרך לברך שהחיינו וכזה ראוי לעשות אפילו בשבתות וראש חודש. משמע דאף בשבת לא יאכל, ואפשר בשיש לו פירות טובים כמותם די צורכו ואינו מוצא חשק בנפשו באכילת הפרי חדש יותר מהפירות אחרים. אבל זולת זה לא יבטל עונג שבת בשביל ברכת זמן שהוא רק מנהגא. בשגם שמצוות עונג שבת יקיים תיכף. ושהחיינו בין כך ובין כך לא יברך רק אחר בין המצרים. ובפרק הישן שלא יבטל מצוה קלה של עכשיו בשביל מצוה חמורה שלאחר זמן:

ג

ואחר שביארנו שבין כך ובין כך יאכל הי' נראה פשוט דשוב יברך זמן. שהרי פסק הרמ"א בפרי שלא ישיגנו לאחר בין המצרים יאכל ויברך כדי שלא לבטל המצוה. ואם כן אם יאכל עכשיו בלא זמן. הא יבטל ברכת הזמן לגמרי ושוב מותר לברך תיכף. אלא שהרח"ו ז"ל מספק עלינו שכתב בפע"ח שם פעם אחת היו באים גדולי הדור לסעוד אצלי על שלחני והפצירו בי לאכול פרי חדש ואכלתי בלא ברכת שהחיינו. הנה דאף שאוכל. מכל מקום לא יברך זמן:

ד

אך הנה בספר בר"י מותיב דרח"ו ארח"ו דבמ"ש תחילה לא יאכל שלא יצטרך לברך. משמע דאם יאכל יברך וכאן אכל ולא בירך. ונראה לי דהנה בגוף הטעם שבשביל כבוד הגדולים ביטל המנהג לברך זמן ולא ביטל המנהג שלא יברך בין המצרים. נראה לי דהיינו טעמא לפי מה שכתב חתם סופר בהא דחביט חביט ולא בריך. דהיינו דוקא במנהג של קום ועשה. אבל מה שנהגו שלא לעשות חיוב גמור הוא משום אל תטוש תורת אמך. ועל כן מברכין על טבילה מדם טוהר מאחר דהמנהג שלא לבעול על דם טוהר יעוין שם. וע"כ אם יברך זמן והמנהג שלא לברך בין המצרים הוא איסור גמור משום אל תטוש. מה שאין כן אם לא יברך הוא רק ביטול המנהג דקום ועשה לברך על קרא חדתא. ומנהג גרידא דחה מפני כבוד הגדולים:

ה

אך מכל מקום לאחר שבירך ברכת הפרי ומוכרח לאכול שוב ידחה מצוה דברכת זמן את המנהג שלא לברך בין המצרים כעין עשה דוחה לא תעשה. ואף דמצוה דברכת זמן אינו חובה רק רשות מדינא ומנהג לעשות אינו חיוב לדחות המנהג שלא לעשות שהוא איסור גמור כנ"ל. הלא זמן אף שאינו חובה. מכל מקום אם מברך מצוה עביד ושפיר ידחה. וכיוצא בזה בירושלמי פסחים פרק האשה הלכה א' פסחן של נשים רשות ודוחה שבת. ואף לפי גמרא דידן פסחים (דף צ"א:) דאי רשות אינו דוחה שבת. הלא ריש שבועות שתים שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא פטור משום דמסתמא דעתו לאיסור כמו איסורין שבתורה [עיין משנה למלך] והכי נמי במנהג ודאי דעתם כמו באיסור דאורייתא שעשה של תורה דוחה אותו. הכא נמי במנהג של איסור דעתם שמנהג של מצוה ידחה אותו:

ו)וע"כ ניחא דברי הרח"ו ז"ל שלא יצטרך לברך שהחיינו שאם יברך ברכת הפרי שוב ע"כ יאכל שלא יהי' ברכת הפרי לבטלה. ממילא מצוות ברכת הזמן ידחה המנהג שלא יברך בין המצרים. ועובדא דרח"ו שהי' הגדולים אצלו ואכל ולא בירך זמן. יש לומר שכבר אכלו פירות אחרים ונפטר גם כן הפרי חדש ברכת הפרי כי הי' עדיין מפירות ראשונים לפניו. ועל כן בעת שמברך זמן עוד בידו שלא לאכול ולברך זמן אחר כך. ועיין שבת (דף כ"ד:) תירוצא דרבא דשריפת קדשים ומילה שלא בזמנה אינו דוחה יום טוב משום דאפשר לעשות למחר. ואינו דוחה ברכת הזמן את האיסור. וכבוד הגדולים לא דחה גם כן המנהג איסור ויש בו משום אל תטוש:

ז

מעתה נבא לנידון דידן בשבת אם מברך ברכת הפרי על פרי חדש שוב מותר לברך זמן מאחר שעשה דברכת זמן מדחה האיסור שלא לברך בין המצרים. דבשעה שמברך זמן שוב אי אפשר לו להמתין:

ח

אך אכתי יש לעיין דהא פשיטא דמצוות עונג שבת אינו דוחה האיסור אל תטוש וגו' שיש בברכת זמן בין המצרים דעונג שבת בשעת אכילה והאיסור קודם לכן בשעת ברכה. ולא דמי לתרומה שלא מן המוקף שאינו איסור רק שאינו מקיים המצוה בשלימותה לתרום מן המוקף ועונג שבת חמור מזה. ועשה החמור דוחה עשה הקל אפילו אינו בעידנא כמו שכתבו תוספות ריש פרק תמיד נשחט. אבל לדחות איסור זמן בין המצרים אי אפשר כיון שאינו בעידנא. ממילא בשעה שמברך ברכת הפרי הוא גורם לדחות האיסור מה שעכשיו אינו דוחה. ודומה למה שכתב הרשב"א בנשפכו [קודם המילה] חמין שלאחר המילה אסור למולו על סמך שייחם אחר כך משום פיקוח נפש. דמכל מקום הוא גורם לדחות שבת מה שאין מכשירי מילה שיש עכשיו דוחה. והכי נמי בנידון דידן הנה עונג שבת אינו דוחה האיסור דברכת זמן בין המצרים דלא הוי בעידנא. וגורם על ידי ברכתו ברכת הפרי לדחות האיסור מה שאין עכשיו דוחה:

ט

אך נראה דלא דמי. דבשלמא במילה אם לא הי' אפשר לו להשיג חמין על לאחר המילה הי' אסור לו למולו לסכן התינוק וכל עצמו של מילתו משום שיוכל להחם לאחר המילה והוא כמתנה לעבור על איסור שבת, אבל בנידון דידן הלא אף אם לא יברך זמן כלל מותר לאכול. ואין אכילתו על סמך שיברך וע"כ אף שאחר כך ידחה ויברך לית לן בה:

י

וראי' לזה מהא דביצה (דף ל"ו:) בי רחיא דאביי דליף אתא לקמי' דרבה אמר לי' זיל עיילי' לפורייך התם דלהוי כגרף של רעי ואפקי'. ובתוספות שם אף דאין עושין גרף של רעי לכתחילה הכא שרי משום פסידא דבי רחיא. ולכאורה קשה לרשב"א כיון דפסידא שיש השתא אינו דוחה איסור איך מותר לגרום דיחוי של אחר כך. אלא ודאי כיון שבידו שלא יטלטל כלל הרחיים ולהשהות מטתו שם בלי טלטול הרחיים לא הוי כמתנה לעבור על שבת, ולא דמי להא דרשב"א כנ"ל. וכן אינו דומה להא דמוכיח רשב"א מהא דריש ביצה לא ישחוט אלא אם כן יש לו עפר מוכן מבעוד יום אף שאם שחט יחפור בדקר ויכסה. אסור לגרום דיחוי. דהתם גם כן אם אין לו עפר כלל הא אסור לשחוט. וכל סמיכתו על סמך דקר נעוץ שיחפור אחר כך הוי כמתנה לעבור על איסור יום טוב:

יא

עוד ראי' לחילוק זה מהא דבעל הבית מותר להרוג את גנב הבא במחתרת אפי' בשבת. וקשה איך מותר לעמוד על ממונו. הלא אם לא יעמוד כנגדו לא יהרגנו ופסידא דממונא אינו דוחה איסור שבת. אלא ודאי משום דאפילו יאסור להרגו מותר לו לעמוד כנגדו שמא יציל בלא הריגה. שמותר לסכן עצמו להציל ממונו כמו שפסק הנודע ביהודה שמותר לאדם לסכן עצמו עבור פרנסה וראייתו מקרא דואליו נושא את נפשו עלה באילן ונפל כו'. וכיון שמכל מקום מותר לעמוד כנגדו ואחר כך נעשה סכנת נפשות ודומה לא חשיב כמתנה לעבור על שבת כיון דתחילת עמידתו כנגדו אינו דוקא על סמך שיהרג את הגנב. והכי נמי בנידון דידן אם יש ביטול עונג שבת במניעת אכילת הפרי חדש יברך ברכת פרי ואחר כך זמן ויאכל. אך אם כבר בירך ברכת הפרי על פירות אחרים שעדיין לפניו יאכל בלא ברכת זמן. כנ"ל בדינים אלו:

נאום הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה