אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תכג

סימן תכב

דין שמחה בזמן הזה בלילה ראשונה של חג:

א

הנה בגמרא סוכה (דף מ"ח) והיית אך שמח לרבות ליל יום טוב אחרון. או אינו אלא יום טוב ראשון תלמוד לומר אך חלק ומה ראית לרבות ליל יום טוב אחרון ולהוציא לילי יו"ט ראשון מרבה אני לילי יום טוב אחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו. עד כאן. ויש לעיין אם גם בזמן הזה. דמצוה רק בכסות נקיי' ויין ישן. יש חילוק בין יום טוב אחרון בין לילה ראשונה. או דילמא רק בזמן שבית המקדש קיים שהמצוה הי' בשלמי שמחה:

ב

ונראה דללישנא קמא דפסחים (דף ע"א.) דהא דממעט לילי יום טוב ראשון ומרבה לילי יום טוב אחרון משום דבליל יום טוב ראשון אין לו במה ישמח דבעינן זביחה בשעת שמחה כדעולא א"ר אלעזר. אם כן אין למעט רק לענין חיוב שלמי שמחה. ואם תאמר כיון דמכל מקום ממעט ליל יום טוב ראשון משמחה. איך פסקת לקרא בסכינא חריפא לומר דממעט לחצאין. לא קשיא דהאי אך לא בא למעט רק מה שלמדין מקרא דוהיית שמח. והוה אמינא שקאי גם על ליל יום טוב ראשון על זה קאי אך למעט. והיינו דהוה אמינא אף דבליל יום טוב ראשון ליכא שלמי שמחה כמו שפרש"י בסוכה או אינו אלא לרבות ליל יום טוב ראשון וזה לשונו ואשמעינן שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב ולא בעינן זביחה בשעת שמחה. על זה קאי אך למעט. אך לענין חיוב כסות נקיה ויין ישן בזמן הזה דמקרא דושמחת בחגיך ילפינן לה. ושם לא כתיב אך חייב גם בלילי יום טוב ראשון כמו בשאר יום טוב וזה ברור:

ג

ונראה עוד שגם לרבנן אמר ר' אלעזר דלא בעינן זביחה בשעת שמחה. ופסק רמב"ם כמותם. ולכאורה לדידי' אין לחלק בין שלמי שמחה לשאר שמחות. וכי היכי דממעט לילה ראשון משלמי שמחה. הכי נמי נמעט משאר שמחות. נראה דגם הא לא תברא. והנה בתוספות פסחים שם סד"ה לילי יו"ט האחרון דצריך קרא לרבות לילי יו"ט האחרון. כיון דשמיני רגל בפני עצמו הוא. והוה אמינא לא יהי' מחויב לזבוח שלמי שמחה בשביעי לצורך שמיני כמו שאינו מחויב לזבוח מערב יום טוב לצורך הלילה עד כאן דבריהם. ונראה דזה לרבנן אמר ר' אלעזר. דלא בעינן זביחה בשעת שמחה. מכל מקום אינו מחויב לזבוח מערב יום טוב לצורך הלילה דעדיין לא חל עליו המצוה. [דאי למאן דאמר בעינן זביחה בשעת שמחה. לא שייך לומר שאינו מחויב לזבוח. הא אפילו זובח לא מהני מידי] כמו כן הוה אמינא כיון דשמיני רגל בפני עצמו הוא. שמחה דשמיני מצוה אחרת הוא. ועדיין לא חל בשביעי. קמשמע לן דמחויב מכל מקום מבואר מדבריהם דהמיעוט מלילי יו"ט ראשון שאינו מחויב לזבוח. דהוה אמינא ללמוד מקרא דוהיית אך שמח שמחויב להכין מערב יום טוב. ממעט אך שלא נלמד מקרא זה. והדרינן לסברא פשוטה שאינו מחויב להכין מערב יום טוב. אבל לענין כסות נקי' ויין ישן אין חילוק בין לילה ראשונה לשאר החג:

ד

ולפי זה נראה עוד למה דקיימא לן לא בעינן זביחה בשעת שמחה. אם יש לו קדשים ששחטן מערב יום טוב. מחויב לאכול בלילה הראשונה לקיים מצוות שמחה. ומקרא דאך לא ממעט רק שלא יצטרך להכין מערב יום טוב:

ה

ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם פרק ב' מהלכות חגיגה הלכה י"ג שאם הביא תודה בערב פסח יוצא בה ידי חובת שמחה, ותמהו ר"י קורקיס ולחם משנה דלמחר נפסלה בלינה ובלילה אינו מחויב. ולפי מה שכתבתי גם בלילה מחויב אם יש לו. וזה שכתב רמב"ם שיוצא בתודה שהביאה מערב יום טוב ומחויב לאכול בעצמו בלילה לקיים מצות שמחה:

ו

אך יש מקום עיון בירושלמי פרק ב' דחגיגה ברייתא והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב אחרון לשמחה. יכול אף לילי יום טוב ראשון תלמוד לומר אך. או חילוף ר' חייא בשם ר' אלעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה עד כאן לשונו. והיינו דלילי יום טוב ראשון שאינו מחויב עוד בחגיגה אינו מתחייב בשמחה. וכן פי' המפרשים. ואם כן מקרא דושמחת בחגך דילפינן עיקר חיוב שמחה נתמעט לילי יום טוב ראשון ונתמעט לגמרי:

ז

אך נראה דסיום דברי ירושלמי הם סתירה לטעם זה. וזה לשון ירושלמי שם תיכף אחר דברי הנ"ל. החיבין והתנן ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום טוב ראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אי את יכול דא"ר זעירא שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהם ידי חובתו ברגל. לשוחטו ברגל אי את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת. אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה. אמר ר' יוסה בכהנים ובשעיר עד כאן לשונו. וכל האי סוגיא גם בפ"ד דסוכה. והבינו המפרשים דזה קושיא בפני עצמה דכשחל יום טוב ראשון בשבת לא משכחת שמחה שמונה. שאותם ששוחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהם ידי שמחה ובשבת אינו יכול לשחוט. והאי "הגע עצמך" עם האי "אימתי אמרו" קושיא אחת הוא. אך יש כמה תשובות בדבר. חדא דמה שייכות דברים אלו עם המיעוט מלילי יום טוב ראשון. ועוד דמאי הא דמייתי שלמי חגיגה ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהם ידי חובתו. דהמשמעות שאינו יוצא ידי חגיגה ולא שאינו יוצא ידי שמחה. וכן הא דאמר בירושלמי למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והי' לו לומר שאין שמחה דוחה שבת. אך הדבר ברור שהירושלמי מדחה התירוץ דכשלא נתחייבו בחגיגה לא נתחייב בשמחה, על זה מקשה מיום טוב ראשון שחל בשבת שלא נתחייב בחגיגה דלשחוט מערב הרגל הא אינו יוצא בה ידי חגיגה. ובשבת אסור לשחוט ולא נתחייב עוד בחגיגה. ומכל מקום נתחייב בשמחה. והאי "אימתי אמרו" מילתא באפי' נפשי':

ח

ואין להקשות על דיחוי התירוץ מיום טוב ראשון שחל בשבת. שהרי בכריתות (דף ז':) מחלק בין לילה לשבת. ששבת אף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור וחשיב גם לגבי קרבן יולדת שנתחייב. מה שאין כן לילה אינו ראוי לשום קרבן. והכי נמי נאמר בשבת חשיב שנתחייב בחגיגה מה שאין כן בלילה. יש לומר לפי המבואר בסוגיא דפסחים דשחטן מערב יום טוב. הא דאינו יוצא בהם משום חגיגה הוא משום דאינו בא אלא מן החולין ופירשנו לעיל בסימן הקדום משום דעל ידי שנשחט מערב יום טוב בשעה שאינו מחויב בחגיגה נעשה נדבה עיין שם באריכות. אבל לולי זאת הי' יוצא ידי חגיגה במה שאוכל הבשר ומקטיר האימורים בלילה. והרי לילה זמן אכילת קדשים אחרים והקטרת אימורים אחרים ביום טוב שחל אחר השבת או באימורים שמשלה בהם האור שנעשו לחמו של מזבח. רק לאכילת חגיגה אינו ראוי משום דכשנשחט מערב יום טוב נעשה נדבה. ואם כן חשיב ראוי כמו בשבת וכבר נתחייב. ולא דמי להא דכריתות. דהתם בחטאת העוף שהיא כפרה ואין כפרה אלא בדם. ובלילה אין זמן שחיטה וזריקה. ואין לילה ראוי לשום כפרה. אבל חגיגה דיוצא בהקטרה ואכילה לבד כנ"ל. והרי לילה זמן אכילה דקרבנות אחרים. וכן זמן הקטרה כנ"ל ודו"ק היטב:

ט

קיצור דבריי הנ"ל להלכה לא נתמעט יום טוב ראשון רק מחיוב הקרבה מערב יום טוב. אבל אם יש לו קדשים מחויב לאוכלם בעצמו בלילה וכל שכן בזמן הזה דאין שום חילוק בין ליל יום טוב ראשון לשאר החג. וזה ברור כשמש:

י

שוב ראיתי בתשו' שאגת ארי' סימן ס"ח הוכיח מרי"ף פרק הי' קורא דליל ראשון של יום טוב מחויב בשמחה מן התורה. אך הוכיח מברייתא הנ"ל דממעט ליל יום טוב ראשון משמחה היפוך הרי"ף. וכבר ביררנו שאין משם ראי' כלל. ומתוספות מוכח להדיא דלא נתמעט רק לענין שאינו מחויב לשחוט מערב יום טוב:

יא

עוד הביא ראי' מפסחים דמקשה למאן דאמר בעינן זביחה בשעת שמחה מהא דחגיגת י"ד יוצא משום שמחה ואינו יוצא משום חגיגה ומשני שעיכב ושחטו. הכי נמי מסתברא דהא מתניתא מני בן תימא והא איפסלה בלינה. ואם איתא דמחויב בשמחה בלילה. הא יש לומר דיוצא בה ידי שמחת הלילה עד כאן דבריו:

יב

וליישב זה נראה דהנה הרמב"ם פרק א' מהלכות חגיגה כתב והשמחה האמורה ברגלים הוא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה. ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה עד כאן. מבואר מדבריו דאף ביום שמקריב החגיגה מחויב להביא שלמי שמחה. ואינו מובן שהרי יש לו בשר חגיגה לאכול. ולמה יגרע ממה שהכהנים יוצאים ידי חובתם בשעירי הרגלים ובחטאות ואשמות. וצריך לומר דאף שיוצאים ידי חובתם בשעירי הרגלים היינו משום שאינו חובה על הכהן שיאכל מן השעירים רק שהשעיר יאכל יאכלוהו איזה כהן שירצה. וע"כ כשאוכלו הוא יוצא בו ידי חובת שמחה. אבל חגיגה שעיקרו אינו בא אלא לאכילה כמאמר הגמ' חגיגה עדיפא שיש בה שתי אכילות. וכן מאמר הגמרא אכילה ראשונה מן החולין. וכן מוכח משיטת ראב"ד שיוצא בחגיגה ששחטה מערב יום טוב אם הקדישה לשם חגיגה משום שהבשר נאכל ביום טוב. ואפילו לדעת התוספות שאינו יוצא בה היינו משום שחשיב כנדרים ונדבות כמו שהארכנו לעיל בזה. וכיון שאינו בא אלא לאכילה ע"כ מצוה על הבעלים שיאכלו מן החגיגה כמו שמצווים לאכול מן הפסח כל אחד ואחד מבני חבורה. וכיון שבלאו מצוות שמחה מחויב לאוכלו בעצמו אינו יוצא בה ידי חובת שמחה. כמו חגיגה שמחויב להביאו אינו יוצא בנדרים ונדבות שבלאו חיוב חגיגה הי' מחויב להביא. [ואף שכתבנו לעיל דיוצא ידי חגיגה באכילה והקטרה לבד. ואם כן יצא בנדרים ונדבות במה שיאכלם בעצמו, ליתא דתינח אכילה דמצוותו בזה שאוכלו בעצמו. אבל הקטרה דמצוותו באכילת מזבח. וזה הי' חיוב מכבר בנדרים ונדבות. והרי אינו יוצא באכילה לבד רק באכילה והקטרה יחד כמאמר הגמרא דאית בה שתי אכילות] כמו כן מצוות שמחה שמחויב לאכול אינו יוצא במה שבלאו הכי מחויב לאכול. ודוקא כהנים בשעירי רגלים או נדרים ונדבות שאינו מחויב לאכול בעצמו יוצא בהם ידי חובת שמחה כנ"ל. וכן מוכח מהא דכתב רמב"ם שיוצא ידי שמחה בתודה ששחטה מערב פסח. והיינו שמחת הלילה כמו שכתבתי לעיל באות ה'. ולמה צריכין לצאת בתודה הא יש להם פסח לאכילה. אלא ודאי בפסח שהוא חובת הגוף אין יוצאין ידי שמחה. והכא נמי בחגיגה הבאה עם הפסח לבן תימא שדינו כפסח לכל משפטיו וחיוב שיאכל כל אחד אינו יוצא בה ידי שמחה. רק דסלקא דעתך שאם ישאר ממנה למחר שכבר עבר זמן פסח יצא בה ידי חגיגה. על זה אמר דאיפסלה בלינה אבל שמחת הלילה אי אפשר כלל שיוצא בחגיגת י"ד. ואם הי' יוצא בה לא הי' צריך לחגיגה. והי' יוצא בהפסח. ואם אינו יוצא בפסח מאיזה טעם שיהי'. הכי נמי אינו יוצא בחגיגת י"ד לבן תימא שדינו כפסח:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה