אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תיד

סימן תיג

א) (בדף כ"א) אמר ר' חסדא עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביום טוב. והקשו בתוספות דהא קיימא לן כר' שמעון בן אלעזר דאמר ממלאה אשה תנור פת אף על פי שאין צריך אלא לפת אחת. ותירצו דשאני התם דכל חדא וחדא חזיא לי'. ותירוץ זה נסתר מתוך קושיית הגמרא מעיסת הרועים. וצריך לומר דהתוספות בגמר דבריהם הם נתפסים שכתבו ועוד דאי מקלעי לי' אורחים חזיין כולהו ליום טוב. אך בפסחים (דף מ"ו.) משמע דלא סבירא להו תי' זה. דאם כן לא הי' מקשים מדרשב"א לחלה בטומאה דלא חזיא. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא. ולפי מה שכתבו בפסחים שם דטעמא דאמרינן בביצה לא שייך אלא בתנור אבל לא כשאופה תחת גחלים יעוין שם יש לומר גם עיסה חצי' של עכו"ם כהאי גוונא הוא דנאפה תחת גחלים. אך דוחק לומר כן דפסיק ותני אסור משמע בכל גוונא. ב) והנראה לי בישוב קושיית התוספות על פי פירש"י (ל"ב.) דשאר צרכים מותרין כמו מכשירין. וכבר ביארנו לעיל סימן ת"ט אות ג' טעמו של דבר, ואם כן לשיטת הרשב"א בעולת נדבה דאף דאיכא צורך קצת דשלא יהא שלחנך מלא. מכל מקום כיון דלגבוה לא אמרינן בי' מתוך. ואף דלא הי' אפשר מערב יום טוב דהי' נפסל בלינה. ויהי' מותר כמו מכשירין על כורחך דלגבוה מכשירין דאוכל נפש של ישראל אסור. [דאם הי' מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב מותר. הוא הדין שאר צרכים שלא הי' אפשר מערב יום טוב] והוא הדין אף בשל נכרים אף דמכשיר האוכל נפש דישראל גם כן אסור ולפי מה שכתבו הראשונים בכיבוי נר מפני דבר אחר חשיב מכשירין כיון דאינו נהנה מגוף הנר שכיבה. אלא מדבר אחר. אם כן הוא הדין הכא שאינו נהנה מגוף הפת של נכרי. רק דממילא שלו גם כן נאפה יפה והוי מכשירין. ושל נכרי אף דמכשירין של ישראל אסור כדמוכח מעולה דאינה קריבה ביום טוב ודו"ק:

ג

אך לתוס' אי אפשר לומר כן שהם סוברים דעולת נדבה דאסורה משום דלצורך גבוה עושים. ולא כדי שלא יהא שלחנך מלא וכו' על כן נראה דתוס' דפסחים סבירא להו דהא דעיסה חצי' של נכרי בשני תנורים וכמו שכתב הר"ן. וכן משמע מהא דהקשו שם בעמוד ב' בהואיל דאי בעי בצע מכל חדא פורתא. דמכל מקום אסור כמו עיסה חציה של נכרי. ולכאורה מה קושיא. שאני התם דאין ישראל אוכל מכל פת. אך לפי מה שכתבתי דהתם בשני תנורים. והרי יכול ישראל ליקח מכל תנור [ובאמת רבינו יואל מתיר בשני תנורים לאפות ליום טוב ולחול כשאוכל ביום טוב מכל תנור ואנן לא קימא לן הכי כמו שכתב הב"י סימן תק"ג שכל הפוסקים חולקים בזה. וכן כתב הט"ז שם סוף הסימן] ואף על פי כן אסור כיון שמכל מקום על ידי חלקו של מתרבה הטורח. דהי' יכול לאפות כל חלקו של ישראל בתנור אחד והי' פתו יפה. והכא נמי כיון שהי' יכול ליקח ככר אחת לחלה. ועל ידי שבוצע מכל חדא מתרבה טורח פת אחת בשביל החלה טמאה. כן נראה לפרש קושייתם:

ד

ולפענ"ד נראה לפי מה שכתבתי באות ב' דהיתר פת נאפה יפה אינו רק כמו מכשירין. ובמכשירין אין היתר רק אם אי אפשר באופן אחר כמו שכתבתי בסי' ת"ט אות א' עיין שם. מה שאין כן כשאוכל מכל פת דהוי גוף אוכל נפש מותר. כיון דכל פת יש בו אוכל נפש ואוכל נפש הותרה לגמרי אף נתרבה טירחא ומלאכה. כן יש לומר:

ה

אך התוס' לטעמייהו דמדמים תוספות מלאכה דיום טוב לתוספות בשבת בחולה שיש בו סכנה. וחולה שיש בו סכנה ודאי דיחוי ולא עדיף ממכשירין דיום טוב. על כן הקשו שפיר. וסבירא להו להתוס' דגם באוכל נפש אם יוכל לעשות בלא מלאכה אסור לעשות במלאכה. ויותר מזה כתב בצל"ח (דף ט"ו:) בענין ברירת קטניות לדעת רשב"א דאם יוכל לעשות במלאכה קלה יותר. אסור לעשות בחמורה עיין שם:

ו

אך לשיטת הר"ן פרק ב' דביצה דמחלק בין אוכל נפש דהותרה דאפילו אפשר מערב יום טוב מותר בין צורך חולה שיש בו סכנה בשבת דדיחוי הוא הדין דיש לחלק בין אוכל נפש דיום טוב למכשירין. ומיושב קושיית התוס' פסחים:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה