אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תד

סימן תג

שמעתתא דמתוך. א) ביצה (דף י"ב.) תני תנא קמי' דרב יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה. פרש"י דאילו חובת היום רחמנא שרי' ותמוה כמו שהקשו בתוספות דהא אליבא דבית שמאי קיימינן דאמרי שוחטין שלמים ביום טוב אבל לא עולות:

ב

והנראה לי בזה דעולת ראי' לא פסיקא לי' לתנא. דבשמיני עצרת מותר להקריב עולת ראי' דחובת היום שהוא קרבן הקבוע לו זמן דוחה יום טוב. כיון דרגל בפני עצמו הוא כמו פסח שני. כמו שכתבו הרמב"ן והריטב"א פרק לולב וערבה עיין שם. ועל כן כמו פסח שני שדוחה שבת. אף דאי מיקלע שני בשבת על כורחך חל ראשון בחול. ונמצא שהי' אפשר להקריב בראשון בחול ואף על פי כן דוחה. ואם תאמר דהתם הטעם משום שהי' טמא בראשון ולא הי' אפשר לעשות. אם כן גם בשמיני. כשלא הי' יכול להקריב בסוכות דמביא בשמיני כיון דרגל בפני עצמו הוא. כמו שכתב הריטב"א. ידחה. אך באמת נראה בפסח שני שדוחה שבת אפי' הזיד בראשון. דסוף סוף פסח שני שהוא דבר בפני עצמו. וזה לא הי' יכול לעשות בחול. וכמו כן בעולת ראי' בשמיני:

ג

אך קשה דאם כן לדידן דקיימא לן כבית הלל ידחה שמיני את השבת כמו פסח שני. שהרי מה שאין חגיגה וראי' דוחין שבת הוא משום שיש לו תשלומין. כמו שכתבו רש"י ורמב"ם. ושמיני אין לו תשלומין. [וגם לא חשיב אפשר לעשות מאתמול כמו פסח שני דלא חשיב אפשר כיון דרגל בפני עצמו הוא כנ"ל]:

ד

ונראה ליישב דהנה לכאורה יש להבין כיון דשמיני טפל דחג הסוכות [כדאיתא ריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה וטפל דידי' בעי פרישה. וקאי על שמיני עצרת עיין שם] ואי אפשר דשמיני ידחה שבת ויום טוב. כיון דיום טוב ראשון לא דחי שלא יהא טפל חמור מן העיקר כדאיתא בזבחים (דף מ"ח:

מט

עיין שם. אך זה אינו. דמה שאינו דוחה ביום טוב ראשון לאו משום קולא דיום טוב ראשון רק משום דיש לו תשלומין ויוכל להקריב בחול. אך יש לומר על פי מה דאיתא בזבחים (דף מ"ח:) דלמד חשיב טפל ומלמד עיקר עיין שם. וכיון דהקרבת ראי' וחגיגה בשמיני משביעי של פסח ילפינן לה. וכיון דשביעי של פסח דעיקר. אינו דוחה. כל שכן שמיני דטפל. אך לכאורה גם זה אינו דמה ששביעי של פסח אינו דוחה הוא משום דתשלומין דראשון ואינו קרבן שזמנו קבוע בשבת ולא משום קולא דקרבן הוא:

ה

אך נראה דאפילו הי' לו זמן קבוע בשבת כיון דלאו חובת שעתי'. רק תשלומין דראשון. לא דחי דחובת שעתי' חמור טפי. אבל חובת אתמול אינו דוחה שבת. אבל יום טוב דוחה. ועל כן לבית שמאי דוחה ראי' בשמיני את יו"ט:

ו

ומנא אמינא לה. דאיתא בשבת (דף קי"ד.) דחלבי שבת קרבין ביום טוב אבל לא ביום הכיפורים ולא של יום הכיפורים בשבת. ואי אמרת דטעם דאין חלבי שבת קרבין ביום הכיפורים. וגם לא להיפוך. משום דהי' אפשר להקריבו בלא איסור יום הכיפורים או שבת של עכשיו. דהא שבת ויום הכיפורים קדושה אחת הוא. ומטעם זה יותר הי' ראוי שלא להקריב של שבת ביום טוב. והי' ראוי לאוקמי קרא דשבת בשבתו לשבת ביום הכיפורים ולא לשבת ביום טוב. אלא ודאי היינו טעמא משום דכשמקריב האימורים בלילה. חובת היום שנזרקו בו הדם הוא. ועיקר זמנו ביום. דמהאי טעמא מותר להקריב אברים ופדרים בשבת ביום משום חביבה מצוה בשעתא [ועיין ברש"י שבת (דף קל"ג.) בד"ה שאין תלמוד לומר] וכיון דלאו חובת שעתי' אינו דוחה שבת [דקיל כדאיתא ריש פרק תפלת השחר דחובת שעתי' קודם ובסוכה דף נ"ו.] ומכל מקום גלי קרא חלבי שבת קרבין ביום טוב. דאת יום טוב הוא דוחה אף שאינו חובת שעתי':

ז

ועל כן שביעי של פסח הי' קרבן ראי' דוחה יום טוב אף דתשלומין דראשון ולאו חובת שעתי'. רק משום שאין זמנו קבוע ביום טוב, ולא משום קולא. ושפיר שמיני של חג דוחה יום טוב. אבל שבת אינו דוחה שלא יהא טפל חמור מן העיקר. שביעי של פסח דאפילו הי' זמנו קבוע לא הי' דוחה כיון דלאו חובת שעתי' וקיל. ותרצה לומר דשמיני שהוא חובת היום. דרגל בפני עצמו הוא. חמור וידחה. על זה אמרינן שלא יהי' טפל חמור מן העיקר. כיון דמשביעי של פסח ילפינן לה. אי אפשר שיהי' חמור ממנה והוא קל כמו שביעי של פסח. ועל כן אינו דוחה שבת כמו חלבי יום הכיפורים שאין קרבין בשבת מחמת קלות הקרבן שאינו חובת שעתי' כנ"ל. אבל יום טוב הוא דוחה. ואפי' לשיטת התוספות פסחים (דף ע"ו:) דהא דחגיגה וראי' אינו דוחה שבת. לאו משום שיש לו תשלומין. מכל מקום הא דאינו דוחה ראי' את יום טוב לבית שמאי משום דיש לו תשלומין הוא כדאיתא להדיא ביצה (דף כ'.) ושמיני הא קבוע לו זמן. וכמו פסח שני דחשיב קבוע לו זמן מדדוחה שבת ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה