אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תא
בדין מוקצה א) כתב הב"י בסי' ש"ח דתפילין מותר לטלטלם ככלי שמלאכתו להיתר דאין איסור להניח תפילין בשבת ויום טוב. וקשה לי דהא אפילו כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו היינו בדחזיין לאיזה דבר. אבל בדלא חזיין כי אם לדבר איסור ההוא פשיטא דאסור לטלטלן כמו שרגא דנפטא לחד מ"ד בפרק כירה. ואף המתיר לא התיר אלא משום דחזי לכסויי בי' מנא. ואם כן תפילין למה חזיין בשבת להניחן. אם להניחן למצוותן וודאי לא דעובר עלייהו בבל תוסיף כשמניחן למצוותן כדאיתא בפ' המוציא תפילין ואי כשמניחן למלבוש הא תפילין תשמישי קדושה נינהו ואסור ליהנות בהם שום הנאה. וכיון דהנחתן בשבת לאו מצוה. אם כן תשמיש הדיוט בעלמא הוא דאסור בתפילין:
ב
ונראה דלא קשה מידי דהא קיימא לן בגדי כהונה במקדש ניתנו ליהנות בהם אפי' שלא בשעת עבודה. וכתבו התוספות בפרק התכלת לענין ציצית בלילה דמותר כלאים כמו בבגדי כהונה במקדש דשלא בזמנו לא דחי למדינה ועיין שם. ועל כן הכי נמי בתפילין מותר ליהנות בהם דרך מלבוש אפילו בשבת דלאו זמן תפילין. ומכאן נראה לי ראיה להתיר לישב בסוכה כשהגשמים יורדים תחת השלאק. ולא כמו ששמעתי בשם גדול אחד שפקפק בדבר משום דאסור ליהנות מעצי הסוכה מהקישא דחגיגה. ולהנ"ל פשוט דמותר מתוך שהותרה ישיבה בשעת מצוה. ומלבד זה יש עוד טעמים בסוכה להתיר ואין להאריך במקום זה ואין כאן מקומו: