אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שצג

סימן שצב

ב"ה ג' שלח סת"ר לפ"ק. שלום לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י:

א

דבר הנוצות מתרנגולים שהמנהג במקומכם שהשו"ב לוקחים אותם בכל השנה אחר השחיטה וצוה כבוד תורתו שביום טוב לא יקחו אותם מאחר שכוונתם בנטילת הנוצות אינו לצורך אכילת התרנגול רק לצורך הנוצות:

ב

באמת כל דבריו בזה אינם ברורים. כי מה שכתב לא מבעיא להתוספות דתלישת הנוצות לצורך אכילה וחשיב אין צריכה לגופה מה בכך. אטו מלאכת יום טוב דחוי' שצריך להשתדל באופן דלאו מלאכה, הא הותרה. ובורר אוכל מתוך פסולת מותר בשבת לאכול לאלתר. וליש פוסקים אפילו פסולת מאוכל. וביום טוב מותר אפילו לאכול לאחר זמן אף דאפשר בהיתר לאלתר:

ג

ומה שכתב עוד מדברי תוספות מנחות (דף ס"ד.) שהקשו על הואיל ומקלעי' לי' אורחים נימא זיל בתר מחשבתו. ותירצו דשאני בהא דמנחות דצידת דגים לא חזיא בשבת. ואם כן הכי נמי דנוצות לא חזי ליום טוב. הנה דברי תוספות קשיין דהא בש"ס שם מדמי לה נמצאת כחושה בבני מעים דלמאן דאמר זיל בתר מחשבתו חייב אף דבהמה גופה חזיא לקרבן. על כן אני מפרש דשאני בהא דהואיל דהמבשל נמי ידע שאם יבואו אורחים יאכילום. אבל בצד דגים שהצידה בשעה שמעלה מצודה מן הים. וכיון שלפי דעתו אין תינוק במצודה י ואפילו הואיל ליכא. אף שלפי האמת שיש תינוק יש בהעלתו הצלת נפשות. מכל מקום לפי מחשבתו כו' מה שאין כן בהואיל מחשבתו נמי דאיכא הואיל. וכל שכן בנידון דידן שידע שהאוכל נפש מתוקן ובכל מקום פסיק רישי' חשיב כמתכוין והוא כמתכוין גם לאוכל נפש וזה פשוט:

ד

ומקרוב נדפס ספר שיטה מקובצת שפירש בהא דנמצאת כחושה משום דאינו רק מצוה מן המובחר להביא שמינה יש לקיים דברי תוס' בפשיטות. ולפי זה יש ליישב דעת הראב"ד שבהלכות שבת פסק דזיל בתר מחשבתו ובהלכות שגגות שתק לרמב"ם. אך משום שרמב"ם הביא דין בנמצאת טריפה בבני מעיים. ובזה לפי דברי השיטה מקובצת לכולי עלמא פטור. על כן שתק. מכל מקום בנידון דידן שידע פשוט שפטור. וכמדומה לי שאין בדברי כבודו יותר טעמים לאיסור ונדחו:

ה

אך נראה לי לאסור מטעם אחר לפי מה שחדשתי זה רבות בשנים דענין אוכל נפש שהתירה התורה אינו שמצוות שמחת יום טוב מתיר האיסור שהרי בעידנא דעושה מלאכה אינו אוכל. אך הענין שנקראת מלאכת אוכל נפש משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכל המלאכה משום התיקון שבו וכיון שתיקון הדבר ומחשבתו לאוכל נפש התירה התורה. וזה הטעם שלהביא מחוץ לתחום ביום טוב אסור ואפילו לא הי' אפשר מערב יום טוב כגון שגוי נתן לו ביום טוב. ועוד באוכל נפש עצמו לא מפלגינן בין אפשר ללא אפשר. אך הענין דבתחומין לאו מלאכה ואין העברת התחום ענין למה שאוכל אחר כך. ואין מה שאוכל אחר כך מתיר האיסור של עכשיו בשלמא מלאכה האוכל נפש עושהו מלאכה והוי מלאכת אוכל נפש מה שאין כן בתחומין. [ובסי' הקדום הארכתי מאוד בזה לפרש המשנה דפרק אלו דברים ותוספות ריש פסחים גבי הבערה ללאו יצאתה] לפי זה צריך לומר בהואיל כו' מחשבתו נמי שאם יבואו אורחים יאכיל להם. ובשחיטת בהמה מסוכנת יש לומר כיון דמקלקל בחבורה חייב ולא בעי מלאכת מחשבת ואפילו מתעסק חייב. ומכל מקום תיקון קצת בעי. ומצד מה שיכול לאכול מבעוד יום הוה תיקון קצת והוי מלאכת אוכל נפש אף דלא מכוין הא בחבורה לא בעי כוונה:

ו

והנה בשבת (דף ק"ג.) התולש עולשין אם לאכילה כגרוגרת או ליפות הקרקע כל שהוא. ומקשה אטו לאכילה לאו ליפות הקרקע הוא פרש"י הרי הקרקע מתיפה מאליו. ומשני לר' שמעון דאמר דבר שאינו מתכוון מותר. ומקשה והא מודה ר' שמעון בפסיק רישי' ולא ימות. ומשני לא צריכא דעביד בארעא דחברי'. ופי' התוספות משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. וקשה לי הא אפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב היינו דחייב על הצורך שחוץ לגופו כגון המוציא מת שתיקן הבית שחוץ לגופו. אבל הכא הצורך שחוץ לגופו הם העולשין שאין בהם כשיעור. ונראה לי דהא מילתא דומה למוציא כפי פרה לגמל חייב. אף דלפי מחשבתו לגמל הוי חצי שיעור. כיון דבעצמותו שיעור שלם. ולפי צורכו הוי חצי שיעור על כל פנים חייב. הכי נמי כיון דבקרקע תיקון גמור. ולדידי' נמי על כל פנים יש חצי שיעור. על כרחין צריך לומר משום פטור מלאכה שאינה צריכה לגופה דצורכו הוא תיקון שחוץ לקרקע שבו המלאכה. ולפי זה התולש דבר שאין בו צורך כלל כמתעסק בעלמא בארעא דלאו דידי' ולא נתכוין לטובת בעל הקרקע יפטור:

ז

ואם כן בנידון דידן אם לא הי' בנוצות צורך כלל הי' פטור כיון שלא נתכוין לטובת בעל התרנגולת. והרי תלישה זו מצד האוכל לבד לאו מחשבת היא רק מצד הנוצות. ומצד הנוצות לבד הוי מחשבת כיון שיש בנוצות כשיעור והוי האוכל נפש כמסייע לבד לענין מחשבת שאין בו ממש ולא חשיב מלאכת אוכל נפש:

ח

ואין להקשות לשיטת התוספות שבת (דף צ"ד:) בגוזז ואין צריך לגיזה רק לתקן החי שנגזז ממנו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור אם כן תלישת נוצות לבעל הבית יאסר. וכן מפשיט ביום טוב. לא קשה מידי דמכל מקום המעשה באוכל נפש גם כן. והנה הוא מעשה אוכל נפש וחיוב שבת ויום טוב אינו על המלאכה לבד רק גם על המעשה. ומהאי טעמא רבוי בשיעורא ביום טוב מותר. משום דהמעשה לאוכל נפש. אף דתוספות שיעור אינו לאוכל נפש. דמכל מקום המעשה לאוכל נפש. הכי נמי בזה. מה שאין כן בשו"ב תולש הנוצות שגם המעשה אין האוכל נפש עושהו מעשה מחשבת כיון שאין צריך לו:

ט

מה שהוקשה לו הא דבעי למיסר בשרא אגומרי משום שמוליד ריחא אף שצולה גם כן. איסור מוליד הוא דזה חמיר ממלאכה. והתורה לא התירה רק תיקון לא להוליד דבר חדש. כעין שכתב הרמב"ן שהתורה לא התירה לעקור דבר מגידולו או לצוד דבר שאינו ברשות אדם:

י

מה שהוקשה לו בתולש ענבי הדס לשתרי משום אוכל נפש. הנה התיקון רק בענבה אחת שמגרע רוב ענבים וענבה אחת אין בה כשיעור. ואף דבעלמא פחות כשיעור יחשב כצורך קצת. הא תיקון מנא לא הותר במלאכת אוכל נפש עצמו שיהי' מותר באפשר לעשות מערב יום טוב שנאמר מתוך שהותר באוכל נפש אפילו באפשר יהי' מותר גם כן בצורך קצת אפילו באפשר. ולא הותר מתקן מנא אלא באי אפשר מערב יום טוב. ואף שעל ידי זה יוכל אחר כך לתלוש שאר ענבים ואם נאסור לו על כרחך ישארו כל ענבים שמגרעין הרוב ואילך. זה הוי מכשירין שעל ידי שמתירין ענבה זאת יוכל אחר כך לתלוש עוד. ומכשירין שאפשר מערב יום טוב הא לא דחי יום טוב:

יא

מה שהוקשה לו על מגיני שלמה שכתב שאם מצורע מכניס יותר למקדש ממה שצריך אינו איסור רק מדרבנן. ותמה כבודו הא המותר אין צריך כלל למצוה. יעיין תוספות זבחים (דף צ"ה) דטעם ביאה במקצת שמה ביאה משום דחשיב כאילו נכנס כולו. ואם כן מה נפקא מינה אם מכניס מעט יותר כיון שכל החיוב משום שכאילו נכנס כולו וגם בלא המותר כאילו נכנס כולו:

ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה