אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שצא
ב"ה יום ב' פקודי תרנ"ד לפ"ק. להרה"ג הנ"ל. א) אשר הוקשה לכבוד תורתו בסנהדרין (דף כ"א) דלמה לי קרא לחייב על כל סוס וסוס הא גופין מחולקין. הנה לפירוש הר"ן בחידושיו דאי כתב סוסים הוה אמינא דאינו חייב אלא בריבה שתי סוסים ואפי' הי' לו הרבה אינו חייב אלא אחת כתב רחמנא סוס לחייב על אחת ולחייב על כל סוס וסוס. ולשיטתו לא קשה מידי דכיון דאינו חייב רק על שתים אם תאמר שכל גוף נחשב בפני עצמו. גם שתי סוסים לא יצטרפו. ועל כרחין גלי קרא דיצטרפו אם כן יצטרפו כולם ולא יתחייב אלא אחת:
ב
אך גם לפי גרסתינו יש ליישב. למשל המלך צריך ו' סוסים ויש לו ז' חייב אף שכל אחת ואחת יש לומר שלצורכו. ממה נפשך חייב על אחת ועל כן החיוב על כולם יחד. ואם כן אם הרבה יותר ג"כ לא יתחייב אלא אחת. דאי אפשר לחשוב כל גוף פרטי לעצמו. דאם כן לא יחשב בטל ואפי' הי' לו סוס מיוחד בטל אפשר שפוטרו משום הואיל:
ג
עוד יש לומר כיון שטעם האיסור כדי שלא ישוב העם מצרימה למען הרבות סוס וכיון שסוס אחד גורם לזה אף כשיש לו הרבה אינו אלא לא תעשה אחת. והוא שגורם להשיב העם מצרימה. וכי אמרינן גופין מחולקין הוא שהאיסור מחמת עצמו:
ד
ובעיקר דין שעובר בל"ת על כל סוס וסוס לא הזכירוהו רמב"ם. והכ"מ הקשה למה לא הביא הרמב"ם שלוקה על כל סוס וסוס. ובאמת בגמ' לא הוזכר לוקה על כל סוס וסוס רק עובר בל"ת על כל סוס וסוס. ואני מסתפק בזה הרבה לפי הירושלמי הוריות נשיא שלקה אינו חוזר לשררותו וידוע שנשיא הוא כולל בין מלך בין ראש סנהדרין. ואם כן משלקה אחת בטל ממלכותו ואשתני דינא אשתני קטלא. והוא הדין דאשתני מלקותא. ואף דבן סורר ומורה שהקיף זקן אחר שנגמר דינו לא מיפטר מקטלא. היינו שהגמר דין הי' חל להמיתו קודם שהקיף זקן. אבל זה לא חל גמר דין שלו כלל על מלקות הב'. כי שלאחר שילקה מלקות האחת יפטור ממלכותו וישתנה מלקותא. ובאמת שלא ראיתי ברמב"ם שיביא דין זה רק בראש ישיבה. ולא ידעתי למה. בפרט למה שפרשו בטעם הירושלמי דיש חשש שמא ינקם מהם ויהרגום וזה יש לחוש יותר במלך מבראש סנהדרין. ואם כן לא ילקה אלא אחת וקרא לגבי איסורין. על כן לא הזכירו הרמב"ם שאין נפקא מינה לדינא:
ה
והנה לפי מה שהוכחתי דלרבוי איסורין אתא יש לעיין פשיטא דאפי' שני זיתי חלב בבת אחת שני איסורין הם. וכבר הוכיח הר"ן פ"ב דביצה רבוי במלאכה בשבת אסור מן התורה. ועל כרחין לפרש כמו שפרשתי דהוה אמינא כיון שהאיסור משום חשש שישיב העם מצרימה. וחשש זה יש גם באחד. שוב אין חילוק בין אחד לשנים:
ו
מיהו הרמב"ם פרק י"ז מהלכות סנהדרין גבי ראש ישיבה כתב גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין. משמע שעדיין שם וקדושת ראש סנהדרין עליו. אף שאין ראש סנהדרין בפועל. והנה יש לומר גם במלך שעדיין שם מלך עליו ויהי' מצוה עליו לא ירבה לו סוסים. ואפשר דמכל מקום לא שייך בי' לבלתי רום לבבו מאחיו. וצריך עיון בכל זה:
ז
אשר כתבתי דצידת צרעין דרבנן, זה מפורש ברש"י סוף פרק האורג. וכבודו החליף צרעין לדבורים. למה זה. ובאמת ראיית האליה רבה לדבורים וחגבין וגזין אינו מובן דרש"י כתב להדיא משום דחגבים וגזין מין טהור. והרב בשלחן ערוך פסק גם כן דצרעין אינו חייב על צידתן. ומה שכתב בשם הרב שדבורים חשיב במינם נצודים. לא היו דברים מעולם. והביא רק ראי' דצידתם בכוורת חשיב צידה. ובצידת ארי לגוהרקי כתב חייב לא בצידת דבורים:
ח
אשר הקשה על הרמב"ם שכתב בשתי נשים נדות ולא נודע על איזו אף שגופין מחולקין. זה קושיא. אבל אין להוכיח ממנו דלא אמרינן גופין מחולקין להקל. שהרי לפי שיטתו שבתות כגופין מחולקין. הא מפורש בגמרא להדיא בחצי שיעור בשבת זו וחצי שיעור בשבת זו דפטור דאין מצטרפין משום דגופין מחולקין:
ט
אשר הקשה על בישל ובא אחר והגיס משני כחות באדם אחד. אינני מבין כלל דזה מעשה אחת הבישול רק שתחילת בישולו לא הי' שימהר הבישול כל כך. מכל מקום כיון שהי' מתבשל חייב אף אם נתבשל קודם:
ידידו הדוש"ת הק' אברהם.