אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שפב
ב"ה יום ועש"ק שופטים דנת לפ"ק שלום לכבוד ידי"נ הרב הגדול. מעוז ומגדול כקש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י. א) מה שהקשה כבוד תורתו לשיטת התוס' דפסח שיש לו זמן קבוע מיד עובר בבל תאחר. אם כן ההולך לשחוט פסחו. איך מטמא למת מצוה. משום דכבוד הבריות דוחה של תורה בשב ואל תעשה. הא כיון שמטמא עצמו עובר בבל תאחר במעשה ולקי. כמו בנזיר שטימא עצמו שעובר בבל תאחר דנזירות טהרה ולקי [במכתב כבודו כתוב קרבנותיו. והוא טעות ופליטת הקולמוס. דבל תאחר דקרבנותי' אינו בטימא עצמו] עד כאן דבריו:
ב
והנה בפשיטות הי' יכול להקשות שעובר על עשה דפסח בקום ועשה שמטמא עצמו אך באמת לא קשה מידי דכהאי גוונא חשיב שב ואל תעשה. כמבואר בתוספות ריש שבועות ובירושלמי פרק שבועות שתים דנשבע על הככר לאוכלו וזרקו לים חשיב לאו שאין בו מעשה. והיינו משום דאין האיסור הזריקה. רק מה שאינו אוכלו. ואם [לא] הי' זורקו גם כן הי' עובר במה שלא אכלו. נמצא דעכשיו שלא אכלו נעשה האיסור בלא הזריקה. והכא נמי דעכשיו שאינו עושה פסח. נעשה ביטול העשה בלעדי מעשה טומאה. ועל כן גם מבל תאחר לא קשה מטעם הנ"ל. מה תאמר אם לא הי' מטמא עצמו ולא עושה פסח לא הי' עובר בבל תאחר עד הערב. ועכשיו עובר תיכף בעת הטומאה. א"כ גבי שבועה נאמר דעובר תיכף בעת הזריקה בבל יחל. אלא ודאי כל זמן שלא עבר זמן השבועה ועבר על השבועה בפועל אינו עובר בבל יחל. הכא נמי כל זמן שלא עבר זמן הפסח ועבר על מצוות הפסח לא עבר בבל תאחר. ואינה דומה לנזיר שטימא עצמו דהתם אם לא הטומאה הי' מתקיים הנזירות בלי שום מעשה. נמצא שהטומאה עשתה העבירה. אבל זה שצריך לעשות פסח. וכשטימא עצמו ולא עשה הפסח. הרי העבירה במה שלא עשה לבד:
ג
ויש ליישב ג"כ כיון דמצוות פסח גופה שמניעתו שב ואל תעשה נדחה. ממילא אין כאן בל תאחר. אבל לא נראה לי תירוץ זה דכיון שאם הי' קום ועשה לא הי' נדחה גם עכשיו לא חשיב דיחוי. רק שמצוות הפסח נעקר מעליו וכשעוקרו במעשה יאסר אך בירורן של הדברים כנ"ל:
ידידו הדוש"ת הק' אברהם