אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שעא

סימן שע

יום ד' ז' ניסן ת"ר גאולה:

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם חו"ב חו"נ שה"י מגזע קדושים כש"ת מו"ה יחזקאל נ"י האבד"ק ווישיגראד:

א

דבר אשר נער אחד מהמגלגלים את המצות החליף בטעות את עץ המגלגל שלו באחר של חמץ וכה הי' כל היום ולא נודע עד הלילה ועץ המגלגל הי' נקי בברור בלי שום פירור חמץ. אך דרך בעלת המגלגל כך הי' דרכה בכל קיץ העבר גם איזה פעמים בחורף כאשר נתנה השמרים תוך הקמח לצורך העיסה של שבת ערבה את השמרים עם הקמח בהמגלגל הזה וכן הי' מונח תוך העירוב הזה עד שנעשה חמץ ואז לשה אותו. ולכל היותר הי' מונח המגלגל תוך העירוב כשתי שעות. ורום מעלתו מסופק לאסור אפי' בדיעבד אם לש בו מצה:

ב

והנה בתוספות (דף מ"ה.) בדיבור המתחיל שלא במקום לישה מבואר דאפי' לכתחילה מותר ללוש מצה בעריבות שלשין בהם חמץ. ונהי דאנן קי"ל לאסור. מכל מקום מנין לחלוק על התוספות לאסור בדיעבד מה שהתוספות מתירין לכתחילה. ואם תמצא לומר דהתוספות בעריבות שאין משתהה בו החמץ. שלשין בו לבד. יש לומר גם במגלגל הזה שלא שהה שם עד שנעשה שאור. ולכל היותר שתי שעות. ולשון רש"י (דף ל':) בית שאור כלי שהאשה שורה ומנחת בו את השאור וכו' ופעמים שהוא שוהה שם בלילה:

ג

והנה לשון הרא"ש שממהר להחמיץ. ויש לומר שדינו כמו מי פירות עם מים שממהר להחמיץ ומכל מקום אם אופה מיד מותר בדיעבד ומנהג ישראל קדושים לאפות מיד ולא ישהה כלל בפרט שהחמץ נולד בעת גילגול לאחר הלישה ותיכף אופהו אין סברא כלל לאסור בדיעבד. ועוד אף אם תמצא לומר כדברי הלבוש דאפשר אף בדיעבד אסור כיון דהוא רק אפשר וספק. וכיון דמדאורייתא בטל בשאר המצות הוה ספיקא דרבנן ולקולא ודומה למה שכתב הרי"ף בחרי חיטי ושערי דמשתכחי בתבשילא דבעינייהו אסירא ותבשיל מותר דאיסור משהו דרבנן וסד"ר לקולא. והכי נמי אף דקיימא לן תערובות יבש ביבש במשהו ואפי' נתערב קודם הפסח חוזר וניעור בפסח. מכל מקום כיון דהוי רק ספק חמץ הוה סד"ר. ואף החולקין על הרי"ף. הלא מבואר במרדכי הטעם משום דחמץ דבר שיש לו מתירין ולא אמרי' בי' ספיקא דרבנן לקולא. ולכאו' קשה הא חמץ חוזר לאיסורו לשנה הבאה ולא מקרי דבר שיש לו מתירין גם לענין ספיקא דרבנן כמו שתירץ המרדכי על הא דמנחות (דף ס"ח:) דביום שבסר מותר חדש למאן דאמר בזמן הזה לאו דאורייתא והקשה במרדכי הא הוי דבר שיש לו מתירין. ותירץ משום דחוזר לאיסורו לשנה הבאה. וצריך לומר דהרי לגבי ספק איסור משהו לא הוה חוזר לאיסורו לשנה הבאה דיהי' נתבטל קודם הפסח הבא. אבל בנ"ד בתערובות יבש ביבש. דכל החשש משום דחוזר וניעור. ואם כן יהי' אסור לשנה הבאה כמו בשנה הזאת ולא הוי דבר שיש לו מתירין לאסור ספיקא דרבנן:

ד

אך יש לפקפק דלכאורה הוה ספיקא דרבנן על ידי גלגול דעיקר ספק על החיטי ושערי גופייהו. וצריך לומר דטעם האיסור ספיקא דרבנן הבא על ידי גלגול משום דפוסקין לאסור משום ספיקא דאורייתא לחומרא וממילא חשוב ודאי דרבנן. אבל לאסור במשהו לא יועיל מה שפוסקין להחמיר מספק. שהרי חמץ לפני זמנו בטל בס'. ומשום דאין בו כרת. וספק איסור אין בו כרת ומלקות. רק שתחוש שמא באמת הוא חמץ והוא בכרת ואוסר במשהו. שוב הוי ספיקא דרבנן. וממה נפשך אם תדין על החיטין לאוסרן מספיקא דאורייתא. וכיון שאסורין החטין שוב אוסרין במשהו. ליתא דספק אין בו כרת ואינו אוסר במשהו ואם תדין על התבשיל שמא נתערב בו איסור כרת ואוסר במשהו הוי ספק דרבנן ודו"ק. אבל בנידון דידן שאם תמצא לומר שהוא חמץ נאסרה המרדה ונאסרו כל המצות אפילו בלא חומרא דחמץ לאסור במשהו. ושפיר הוי ספק דרבנן הבא על ידי גלגול. מכל מקום בנידון דידן שנתערב בזמן היתר. וכשחל האיסור בפסח כבר נתבטל יש לומר כולי עלמא מודים:

ה

ובעיקר הספק שהמגלגל יחשב כבית שאור. יש לומר דמה ששימשו בו בימי הקיץ לא יזיק. ולדמותו למה שכתב הרמ"א בחביות שדיבקו נסריו בבצק תוך שני חדשים. ולטורי זהב בתוך שלשים יום נתייבש טעמו בו ואינו נותן טעם בפסח ואיזה ששימשו בו בימי החורף אפשר שהוא גם כן מאיזה חדשים. מכל הני טעמי נראה לי להתיר מחמת הפסד הגדול. אך המרדה יקחו חדשה:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה