אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שמג
להרב הצדיק מראדשיטץ שליט"א א) בדבר שליח שמכר חמץ ונכתב בשטר מכירה שלקח ממנו חתימת יד ערב קבלן ושכח ליקח זה והערב קבלן לא בא כלל ולא נתחייב ונזכר בחול המועד. והנה לכאורה דומה למקדש במנה ונמצא מנה חסר דינר דאינה מקודשת. ולדעת תוספות ורשב"א אפילו לא חזרה אינה מקודשת:
ב
אך יש לחלק בין נידון דידן לההוא. שהרי דעת רמב"ן ורשב"א כתב לי' שטרא אדמי לא מהני לקידושין. והוכיחו כן מהא דמנה אין כאן משכון אין כאן. והוא הדין דלא מהני לענין קרקעות ומטלטלין כדמוכח מההוא דאמר שם גם כן מנה אין כאן משכון אין כאן. ואם כן בודאי דעתו הי' שהכסף שלקח לערבון הוא שיעשה הקנין. וחתימת ידו של הערב קבלן לא לקח רק כדי שלא יהי' לו עוד לישראל המוכר שום תביעה על הערל הקונה. אבל הקנין הי' בערבון לבד. ואם כן אף שנחסר הערבות קבלנות לא בטל קנין העירבון:
ג
ואם תאמר מאי שנא מהא דכתב בתשו' רשב"א סימן אל"ף קפ"ו להוכיח מתוספתא דמקדש במחובר ותלוש יחד דבמחובר לבד נמי מקודשת. שאם במחובר לבד לא היתה מקודשת בשניהם יחד גם כן לא היתה מקודשת. והכי נמי כיון שהקנה בעירבון ובחתימת יד הערב קבלן ואם חתימת יד הערב קבלן לבד לא מהני גם בשנים יחד לא יועיל. יש לומר שאני התם שפירש שמקדשה בשניהם. מה שאין כן הכא שלא פי' שקונה גם בכתב הערב קבלן. אמרינן שהכסף לקח לקנין וכתיבת יד הערב קבלן רק שלא ישאר תביעה עליו. ובודאי הי' כוונתו כן כדי שיועיל גם לדעת רמב"ן ורשב"א:
ד
אך יש לומר באופן אחר דלדעתם דכתב שטרא אדמי לא חשיב כסף הוה לי' כתב שטרא אדמי כמלוה. וכמו מלוה ופרוטה דאמרינן דעתה אפרוטה לבד. הכא נמי דעת המוכר על הכסף בעין לבד. והשתא ממה נפשך קונה דאי כתב שטרא אדמי חשיב כסף הכי נמי קונה שפיר בשניהם. ואי לא חשיב כסף אם כן דעתו אכסף לבד וממה נפשך נקנה, אך בנחסר כתיבת יד הערב קבלן יש לומר שמא הדין כתב לו שטרא אדמי הוה כסף ואם כן דעתו אשניהם וכשחסר הערב קבלן אינו קונה. ואף דלענין חמץ שעבר עליו הפסח יש לומר לסמוך על הפוסקים דכתב לי' שטרא אדמי לא מהני. מכל מקום יש לומר כיון דלענין ממונא יש למוכר חזקת מרא קמא וחשיב שלו מן הדין. עובר בודאי בבל יראה ואסור לאחר הפסח:
ה
אך יש לומר דכתב שטרא אדמי לא דמי למלוה. דמלוה לא נחשב ממון למוכר ולא מתקדשת כיון שאינו מגיע לו דבר חדש על כן דעתה אפרוטה. אבל כתב שטרא אדמי דלמקבל השטר ממון גמור הוא כמו שטר חוב דאחרים אך דלא מהני דאינו ממון מצד הנותן. אבל בשביל זה לא נאמר שאין דעת המוכר לשטר אף אם תמצא לומר כדעת רשב"א דכתב לי' שטרא אדמי לא מהני. ולפי זה אף במסר לו כתב יד הערב קבלן בצירוף כסף מזומן לעירבון נמי יקשה למה יועיל לפי דעת הרשב"א דכתב לי' שטרא אדמי' לבד לא מהני שוב גם בצירוף כסף מזומן לעירבון לא יועיל דדעתי' נמי אשטרא. ועל כורחין דאין לך לומר אלא כלשון ראשון כיון שאינו אומר שמוכר בשטר אמרינן הקנין כסף שלקח לעירבון ודאי לקנין נעשה. ושטר הערב קבלן שלא יהי' לו עוד לישראל שום חוב אצל הגוי. ואם כן אף להאומרים כתב לי' שטרא אדמי מהני אמרינן כן דודאי לא לקח השטר לקנין. דאם כן עירבון למה לי' רק העירבון לקנין ושטר שלא יגיע לו עוד חיוב אצל הערל הקונה:
ו
אך יש לעיין נהי נמי דדעתי' אכסף ולא על השטר. על כל פנים הוה השטר כמו תני כמו שכתב הרשב"א בתשו' אל"ף רל"ג במלוה ופרוטה וז"ל אלא שקבלת הפרוטה לקידושין על מנת שתהי' מחילה המלוה. ואם כן הכא נמי כיון דהוי תנאי על הערב קבלן ובאמת לא הי' בטל המקח. אך באמת כיון שחשיב שהי' הכל כראוי ולא הי' בלבו שום תנאי אך שנאמר שלא הקנה רק על דעת הערב קבלן ואלו הי' נזכר לא הי' מקנה. ובנידון דידן נהפוך הוא שבודאי רצה להקנות בכל אופן שלא יעבור בבל יראה:
ז
גם יש לומר שאפי' נדון לתנאי בפירוש. מכל מקום אלו הוה ידע שלא יתקיים התנאי ודאי הי' רוצה להקנות בלא תנאי שלא יעבור ותנאי בטעות לא הוה תנאי לפי מה שכתב בתשובת הרא"ש דמהני ביטול התנאי ואף שלא נתקיים יחול המעשה. ואף שלא הקנה רק על מנת שיתקיים. מכל מקום כיון שכוון להקנות חל הקנין ותנאי מילתא אחריתא שהתנה שאם לא יתקיים התנאי יתבטל הקנין וכשיתבטל התנאי נשאר המעשה קיים בלא תנאי כאילו לא הי' תנאי מעולם. הכא נמי כיון שהתנאי הי' בטעות והתנאי בטל כאלו הי' המעשה בלא תנאי:
ח
ובעיקר הדין בספק ממון שמן הדין הוא למוכר משום חזקת מרא קמא אם עובר בודאי בבל יראה. אשר לכאורה מוכח כן מסוגיא דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר דאי אמרת ת"כ אין מוציאין מידו נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן אך לפי האמת דמוציאין חשוב ודאי ממון ישראל. ובחמדת שלמה העיר מסוגיא דבבא בתרא פ"א בקונה שני אילנות דמספקא לן אם קנה קרקע על כן מביא ואינו קורא. ולא אמרי' כיון דמשום חזקת מרא קמא אין לו קרקע לא יביא. ויפה העיר:
ט
ואם באנו לחלק בין ספק מעשה לספק בדין אם כן בנידן דידן בספק דין לאחר הפסח יהא מותר. אך יותר נראה לחלק משום דכהנים אסחי דעתייהו מיני' כיון דספק הוא. ואי תקפו מוציאין מידו אבל בהא דב"ב יאוש בקרקע לא קנה. ועוי"ל לפי מה דקיימא לן דלא כס' יראים ואי גזל נכרי מותר נעשה שלו ממש שכן מוכח מתשובת רש"י הובא ברמ"א חושן משפט סי' רפ"ג סעיף ב' הכי נמי בספק ממון הואיל והיתר הוא להחזיקו לעצמו קונה אותו כיון שהוא ברשותו ומתכוון להחזיקו לעצמו. וניחא גם כן הא דביכורים בבבא בתרא שם הואיל וקרקע היא שאינה נגזלת ובודאי אף למ"ד גזל נכרי מותר אם מחזיק בקרקע של גוי שלא מדעתו לא נעשה שלו הואיל ברשות מרא קמא קאי ואין להקשות לפי טעמים ההם דאם כן דהבעלים קונים אותו הוי לי' לקוח דפטור ממעשר. לא קשה מידי שהרי קונה אותו בעודו מחוסר זמן. ופסק רמב"ם בפ"ו מה' בכורות דלקחו מחוסר זמן לא נפטר משום לקוח ואפי' לרשב"י דסבירא לי' מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וממילא נפטר משום לקוח כשהוא מחוסר זמן. יש לומר דהכא שלא יצא מרשותו כלל שתיכף כשנולד קונה אותו לא חשיב לקוח:
י
והנה בנידון דידן שהישראל לא ניחא לי' דליקני ועוד דלא קיימא ברשותו שגם הקרקע הקנה וקרקע אינה נגזלת. שפיר יש לסמוך על הרמב"ן ורשב"א דכתב לי' שטרא אדמי לא מהני והוועכסיל של ערוב קבלן רק שלא יגיע לו לישראל כלום אצל הגוי ובדיעבד אינו מעכב:
יא
ועוד דאינו דומה להא דקידושין דאשה אינה מתקדשת לחצאין מה שאין כן בנידון דידן כיון דעל כל פנים קונה בקרקע כנגד מעותיו שוב קונה המטלטלין אגב קרקע. ואף דאם כן הוה החמץ בביתו של ישראל וכיון שכתב עד למדירה הרי החמץ באחריות ישראל שאם יגנב לא ימדד ולא ישלם והרי חמצו של גוי בביתו של ישראל וקיבל עליו הישראל אחריות עובר. יש לומר דזה חשיב רק אחריות אלים דמחלוקת הפוסקים אם חשיב אחריות ולאחר הפסח נקטי' לקולא דמחלוקת בירושלמי באחריות גמור לאחר הפסח ואם כן הוה ספק ספיקא בדרבנן:
ידידו הדוש"ת הק' אברהם.