אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שלה
בדין המוצא חמץ ביום טוב. א) בפרק קמא (דף ו') אמר רב יהודה אמר רב המוצא חמץ בביתו ביום טוב כופה עליו את הכלי. ובטור אורח חיים סימן תמ"ו וזה לשונו אבל ביום טוב אינו יכול לטלטלו כדי להוציאו. ולא מיבעיא אם ביטלו. שאין כאן איסור דאורייתא בשהייתו פשיטא שאינו יכול לטלטלו אלא אפילו לא ביטלו שיש בו איסור דאורייתא אפילו הכי לא יוציאנו כיון שאינו יכול לבערו כדינו דהיינו בשריפה לר' יהודה עד כאן. מבואר דאם לא ביטלו אין איסור מחמת הטלטול רק מחמת הבערה שהוא מלאכה. ודעת התוספות כתובות (דף ז') להיפוך דאין איסור משום מלאכה דאמרינן מתוך [ואפילו ביטלו דמכל מקום מדרבנן צריך לשורפו וחשיב צורך היום] רק משום טלטול ותימה האיך יחלוק הטור על התוספות ובסברא הפוכה:
ב
ונראה דשורש מחלוקתם. דהנה דעת התוספות פרק כל שעה דעל חמץ שאינו ידוע אינו עובר משום בל יטמין דלא חשיב מצוי בידו. והטור בסימן הנ"ל כתב שעד עתה לא עבר אלא בשוגג מבואר דעל כל פנים בשוגג עבר הנה דסבירא לי' דעובר על חמץ שאינו ידוע. וכן מבואר מהראי' שהביאו שם התוס' לדבריהם מהא דגזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ופריך וכי משכחת ליבטלה משמע שעד עתה לא עבר. והטור בסימן תל"ד כתב בהא דהבודק צריך שיבטל דהשתא אפילו נשאר בבית חמץ שלא מצאו אינו עובר. מבואר דבלא ביטל אפילו בעוד שלא מצאו עובר. וכן מבואר ברא"ש שם גבי אי נימא משום פרורין. ובזה נבאר מחלוקתם כאן. דהנה רש"י שבת (דף קל"ג) גבי מילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב דמידי דחול לא עבדינן ביום טוב עיין שם. והאי טעמא נמי סגי דלא נימא מתוך. כיון דמידי דחול הוא לא חשיב צורך יום טוב. וכאילו אפה מיום טוב לחול. [וכל שכן הוא טעם זה לענין שלא נאמר מתוך ממה שמועיל טעם זה שלא נאמר עשה דוחה לא תעשה] ועל כן לדעת הטור דעובר על חמץ שאינו ידוע. הרי חל המצוה בערב פסח אחר חצות. ומידי דחול הוא ולא אמרינן מתוך. אבל להתוספות לא חל המצוה רק בשעה שנמצא ביום טוב ומידי דיום טוב הוא. ושפיר אמרינן מתוך:
ג
ובזה נבאר מחלוקתם לענין טלטול. דהנה בשבת (דף קנ"ד) מקשה הש"ס והאיכא צער בעלי חיים וליתי איסור צער בעלי חיים דאורייתא ולידחי איסור מבטל כלי מהיכנו דרבנן [וצריך לומר דהא דשופר אין מפקחין עליו את הגל. משום דלא הוי בעידנא] הכא נמי אתי איסור בל יראה דאורייתא ודחי איסור טלטול דרבנן. וכי תימא הכא נמי לא הוי בעידנא. ליתא לפי דעת הטור למה שביארנו לעיל בסימן שי"ח אות ח' וי"א שדעת הטור כתוספות דבשעה שעוסק בשריפה שוב אינו עובר הוי שפיר בעידנא ואם תאמר הלא בידו להמתין עד חול המועד ולבערו. והמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו. דהא לאו שניתק לעשה הוא. ואי משום העשה הלא יכול לקיים העשה בחול המועד ואף שמכל מקום ביטל קצת מצוה במה שלא ביערו תיכף. שהרי מצוותו לבער החמץ מן המועד וכיון שעבר מקצת המועד ולא נתבער ביטל קצת מצוה. לא מצאתי מקצת מצוה ידחה איסור דרבנן] ועוד דהעשה מידי דחול הוא. ליתא דכיון שחל העשה בערב פסח הוי לאו שקדמו עשה. ובגמרא דקאמר דהוי לאו שניתק לעשה. היינו שאין לוקין על בל יראה. דמלקות לא משכחת אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו בפסח. ואם כן חל העשה ביום טוב. אבל זה שהי' לו קודם יום טוב הוי לאו שקדמו עשה. הגם שברמב"ם פרק א' מהלכות נערה בתולה הלכה ו' ז' משמע שגם לאו שקדמו עשה חשיב ניתק לעשה וכן דעת הכסף משנה שם בשיטת הרמב"ם אך הלחם משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ב' כתב בדעת הרמב"ם להיפוך עיין שם. וכל זה הטור לטעמי' כשיטת אביו הרא"ש ז"ל דעובר על חמץ שאינו ידוע. אבל להתוספות דאינו עובר אלא בשעה שמוצאה ביום טוב ולא הוי לאו שקדמו עשה. וניתק עשה אינו דוחה איסור טלטול שהרי יכול לשהותו עד חול המועד ולבערו ומקצת עשה אינו דוחה איסור טלטול:
ד
והנה במחלוקת התוספות והטור. שהתוספות סוברים ההבערה מותרת וטלטול אסור והטור סבירא לי' להיפוך ההבערה אסורה וטלטול מותר בלא בטלו. אני מצאתי' להריב"ש סימן ת"א שכתב שאם ההבערה מותרת משום מתוך. כל שכן הטלטול. והוא דלא כהתוספות דסבירא להו דאף שההבערה מותרת משום מתוך הטלטול אסור. ונראה לבאר מחלוקתם. ה) והנה לפי מה שבארנו טעם הטור דלא אמרינן מתוך משום דמידי דחול שחל החיוב מערב יום טוב. ולכאורה קשה על זה דנהי דעשה חל בערב יום טוב. מכל מקום ביום טוב נתחדש איסור בל יראה. וגם מחמת איסור בל יראה חייב לבער כדי שלא יעבור בבל יראה. ומשום זה מידי דיום טוב הוא וגם בעשה דתשביתו יש לדון לפי מה שכתב מהרי"ק [הובא בדברינו לעיל סימן שי"ח אות ד'] דעשה דתשביתו הוא רק שלא יהי' לו חמץ. ואם לא הי' לו חמץ כלל גם כן קיים המצוה. ואם כן כל שעה ושעה המצוה בשעתו. ומה שאין לו חמץ ביום טוב מידי דיום טוב הוא. ומצוה זו לא הי' מתקיים אתמול. שגם אם הי' מבער אתמול הי' המצוה זו שאין לו חמץ ביום טוב מתקיימת רק ביום טוב. ואינה דומה למילה שלא בזמנה שמצוה שעושה עכשיו. הי' יכול לקיים אתמול. מיהו כבר ביארנו לעיל בסימן שי"ח בראיות דלא כמהרי"ק]:
ו
אך יש לומר לדעת הר"ן בשם התוספות בענין מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב דמותר ביום טוב לר' יהודה דאפילו שגג או נאנס מערב יום טוב לא חשיב אי אפשר. ודוקא שנפגמה ביום טוב הא דחשיב אי אפשר, ולפי זה אם נידון הביעור כמכשירי מצוה. הא לא אמרינן מתוך במכשירין כמבואר ברא"ש פרק ג' דביצה סימן י"ט. ובתוספות פרק קמא דכתובות. והוא הדין לר' יהודה באפשר לעשותו מערב יום טוב. אך באמת ההשבתה הוא גוף המצוה. וצורך היום הוא ביעור החמץ בעצמו. שהרי אין המצוה אם אין לו חמץ כלל. רק המצוה דוקא אם יש לו חמץ ומבערו. ואם כן הרי ההבערה עצם המצוה. אך משום כדי שלא יעבור בבל יראה. הא אין הביעור רק גורם שלא יהי' לו חמץ. וחשיב כמו מכשירין. וכמו כיבוי הנר מפני דבר אחר דחשיב מכשירין. דאינו נהנה מעצם הנר שכיבה. הכא נמי אינו נהנה מעצם החמץ שהבעיר. ודוקא לענין עשה דתשביתו דאינו מקיים אלא אם כן הי' לו חמץ וביערו הרי נהנה מהחמץ שהבעיר שעושה בו מצוה. מה שאין כ לענין בל יראה ודו"ק:
ז
ועל כן להטור דהשבתה מידי דחול אינו מותר משום מתוך. ולהתוספות דחמץ שאינו ידוע אינו עובר עליו. והשבתה מידי דיום טוב אמרינן מתוך משום דעשה חשיב צורך היום. וכל זה בהבערה עצמה, אבל הטלטול מוקצה דלא משכחת לה בגוף אוכל נפש. דאוכל מוקצה אסור ביום טוב ולא משכחת לה אלא במכשירין. ואינו מותר אלא באי אפשר לעשות מערב יום טוב. אבל באפשר לעשות מערב יום טוב אסור לטלטל. וכן כתב האבן העוזר ביצה (דף י"ח). ואם כן איך יהי' מותר משום מתוך באפשר לעשות מערב יום טוב. הא באפשר מערב יום טוב לא הותר כלל באוכל נפש. ובנידון דידן חשיב אפשר לעשות מערב יום טוב כנ"ל. אבל הריב"ש שכתב דבהבערה אמרינן מתוך דחשיב צורך היום שלא יעבור בבל יראה. הלא כתב משום עשה דתשביתו. אלא דתשביתו מידי דחול שחל מערב יום טוב על כן כתב משום בל יראה. ואף דמשום בל יראה חשיב רק מכשירין. על כרחך דהא חשיב אי אפשר לעשות מערב יום טוב. הואיל ולא נודע לו שיש לו חמץ. וכדעת הפוסקים דנאנס מערב יום טוב חשיב או אפשר לעשות מערב יום טוב. ממילא גם הטלטול מותר משום מתוך. ולפי זה צריך לומר דסבירא לי' להריב"ש כדעת הטור דעל חמץ שאינו ידוע עובר. ואי אפשר לחשוב צורך היום משום עשה דתשביתו. דמידי דחול הוא רק משום בל יראה הוא חשיב רק מכשירין. ועל כרחך דהא חשיב אי אפשר מערב יום טוב. ואם כן גם הטלטול מותר:
ח
תוכן הדברים. דכיון שחמץ זה הי' לו מערב יום טוב. להטור דחמץ שאינו ידוע עובר עליו. עשה דתשביתו מידי דחול. ובל יראה הוי מכשירין שאפשר לעשות מערב יום טוב. [והטלטול מותר דחתי בל יראה דאורייתא ודחי דרבנן] ולהריב"ש הואיל ולא ידע מערב יום טוב חשיב לי' אי אפשר לעשות מערב יום טוב. וחשיב צורך היום משום בל יראה. ועל כן גם הטלטול מותר משום מתוך שהותר במכשירי אוכל נפש שאי אפשר מערב יום טוב. הותר נמי במכשירי צורך קצת שאי אפשר מערב יום טוב. ולהתוס' דחמץ שאינו ידוע אינו עובר והוי מידי דיום טוב אמרינן מתוך משום העשה דתשביתו דחשיב גוף המצוה צורך קצת. ולעולם חשיב אפשר מערב יום טוב. וכדעת הפוסקים דנאנס חשיב מכל מקום אפשר לעשות מערב יום טוב. אלא מתוך שהותר בגוף אוכל נפש שאפשר מערב יום טוב הותר נמי בגוף צורך קצת שאפשר מערב יום טוב. ועל כן טלטול דלא משכחת בגוף אוכל נפש רק במכשירי אוכל נפש. ולא הותר רק באי אפשר מערב יום טוב. ועל כן אי אפשר שיותר אפי' בגוף צורך קצת שאפשר מערב יום טוב. שכיון שאין היתר בצורך קצת. רק מתוך שהותר באוכל נפש. וכיון שבאוכל נפש לא משכחת שהותר טלטול רק באי אפשר מערב יום טוב. אי אפשר שיותר בצורך קצת רק באי אפשר:
ט
ויש לבאר הדברים יותר. דהא במכשירין אין היתר רק דיחוי כמו שכתב הטור סימן תק"ט וכן משמע בר"ן פרק ב' דביצה שכתב דאוכל נפש ביום טוב היתר הוא. שהרי מותר אפילו אפשר מערב יום טוב. וכיון דמכשירין לא הותר באפשר. ממילא אף באי אפשר אין היתר רק דיחוי נמצא שטלטול שאינו אלא במכשירין לא הותרו אלא שנדחה. ממילא אי אפשר שבצורך קצת יהי' היתר וכיון שרק דיחוי. אי אפשר שיהי' מותר באפשר לעשות מערב יום טוב. דאם כן הי' היתר כדברי הר"ן הנ"ל. ולא הותר הטלטול גם כן משום דאתי דאורייתא ודחי דרבנן. דאפשר להשהותו עד חול המועד. דמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו. ולא הוי לאו שקדמו עשה, דלא חל העשה רק ביום טוב. דקודם לכן הוי חמץ שאינו ידוע מיהו במוצא בשביעי של פסח לא יספיק טעם זה לענין דלא ליתי דאורייתא ולדחי דרבנן]:
י
ולפי מה שכתבתי נראה לי להלכה שאם נתחמצה לו עיסה ביום טוב לכולי עלמא מותר לשורפו ביום טוב. ואין איסור לא משום מלאכה ולא משום טלטול. משום מלאכה לא דהא מידי דיום טוב הוא שנתחמץ ביום טוב. ולכולי עלמא אמרינן מתוך ומשום טלטול לא. דבזה שפיר נאמר מתוך שהותרה במכשירי אוכל נפש שאי אפשר מערב יום טוב. הותרה נמי במכשירי צורך קצת שאי אפשר מערב יום טוב. הגם שיש לומר דהא לא קיימא לן כר' יהודה אלא במכשירי אוכל נפש ממש. אבל לא במכשירי צורך קצת כגון לכבות את הנר מפני דבר אחר. מכל מקום זה אינו דהא באמת עשה דתשביתו גוף צורך קצת. אלא דאי אפשר לומר בו מתוך להתיר באפשר כיון שהיתר זה לאו באוכל נפש. אבל באי אפשר. שוב נאמר מתוך. שהרי במכשירי אוכל נפש קיימא לן כר' יהודה והא גוף צורך קצת: