אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רצא

סימן רצ

ב"ה יום ב' לך תרנח"ל. שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה שלום ארי' נ"י האבד"ק בזין:

על דבר הספק שבזוית אחד מהטעליגראף עמוד אחד עומד בתוך חצר. שהמקור חיים בתיקון עירובין כתב דאם הצורת הפתח עומד במקום המוקף מחיצות לא מהני משני טעמים. חדא דצורת הפתח בעי היכר וכאן אין היכר כלל. ועוד משום דביתא כמאן דמליא דמיא:

א

והנה מה דפשיטא לי' דצורת הפתח בעי היכר לדידי לא נראה כן. דלא מצינו ענין היכר רק היכא שיש מחיצות המתירות מדאורייתא רק מדרבנן בעי היכר דהיינו בשלשה מחיצות. מה שאין כן בצורת הפתח שמועיל בכל הד' מחיצות משום שהפתח הוא כמחיצה ויש כאן ד' מחיצות. למה לי להיכר. וחילא דידי מהא דכשר צורת הפתח אף דגבוה יותר מעשרים אף דכל דבעי היכר לא מתכשר למעלה מעשרים. דקורה שהוא למעלה מעשרים פסולה, דכל שהוא למעלה מעשרים אף היכר קצת לא הוי כדמוכח מרש"י עירובין (דף ד':) דיבור המתחיל מאן דאמר טפח. דאף דקורה משום מחיצה. מכל מקום פסולה למעלה מעשרים משום דבעי היכר. וקשה האיך ארכבי' אתרי רכשי. קאמר קורה משום מחיצה וקאמר דבעי היכר. אך דס"ל דאף דקורה משום מחיצה, בעי היכר קצת דלא עדיף מלחי, דאף דקיימא לן לחי משום מחיצה. מכל מקום בעי היכר קצת כמבואר בגמרא. וכן דעת התוספות סוכה (דף כ"ב:) דיבור המתחיל אבל דאף מאן דסבירא לי' קורה משום מחיצה בעי היכר קצת. מוכח מזה דלמעלה מעשרים לא הוי היכר כלל. הרי דבצורת הפתח לא בעי היכר כלל:

ב

גם מ"ש משום דביתא כמאן דמליא דמיא. חוץ מה שסוברים הרבה ראשונים דזה דוקא בבית מקורה כמו שהעיר גם כבודו. גם סברתו אינו מובן דמה מזיק לן כמאן דמליא לענין שלא יצטרף לצורת הפתח. גם הרבה אחרונים חלקו עליו:

ג

אך לדידי נראה מטעם אחר לפסול משום דכיון שיש מחיצה המפסקת בין עמוד זה לזה. אין אתה יכול להצטרף עמוד זה לכאן דהא המחיצה מפסקת ביניהם. והוא כמו דאיתא בפרק כל גגות צ"ב:

לענין חצר קטנה שנפרצה לגדולה דהיכא דאיכא גפופי גדולה מותרת וקטנה אסורה ובמכנסת כותלי קטנה לגדולה אף הגדולה אסורה כיון שיש מחיצות ביניהם אין יכולים לסתום. וכמו כן הכא כיון שיש מחיצה מפסקת בין זה לזה אין מצטרפין לצורת הפתח. ולפי זה יש להכשיר באם יש בהעמוד עשרה למעלה ממחצית החצר דלזה אין המחיצה מפסקת. וכל שהוא עשרה הוי עמוד לצורת הפתח ויוכשר:

ד

אך האבן העוזר סימן שס"ב סבירא לי' דבמחיצה לא משגחי' במה שהיא למעלה מעשרה רק במה שהיא תוך עשרה. לענין אם במה שהוא למעלה מעשרה עומד מרובה על הפרוץ כיון שבתוך עשרה אין עומד מרובה לא נתבטל הפרוץ עיין שם. ואם כן הכא נמי לענין צורת הפתח כיון שבתוך עשרה המחיצה מפסקת ביניהם לא משגחי' במה שהיא למעלה מעשרה גבוה ממחיצת החצר:

ה

אך נראה מגמרא עירובין (דף כ"ה) דלא כוותי' דאיתא שם לענין קרפף שלא הוקף לדירה והעושה מחיצה על גבי מחיצה אר"ח בשבת הועיל וכו' ר' ששת אמר לענין שבת נמי לא הועיל. מבואר מסוגיא שם דמחיצה על גבי מחיצה אף שהמחיצה התחתונה שבתוך עשרה אינה מכשרת. מכל מקום יכולה מחיצה העליונה להכשיר. ואף מאן דסבירא לי' התם דלא הועיל. הוא משום דזה לא מקרי היקף לדירה כיון שלא חידש דבר בהיקף דהרי כבר הי' מחיצה. מה שאין כן לענין תורת מחיצה ודאי הוה עליו שם מחיצה אף שאינו מתיר רק במה שלמעלה מעשרה:

ו

ונראה לומר דדבר זה אם מחשבי' מה שלמעלה מעשרה למחיצה במחלוקת שנוי' בדברי ר"י ור"מ בעירובין (דף צ':) ובסוכה (דף ד') דר' מאיר סבירא לי' דאף אמת כלים הוא בת ששה נפקא ל' מחיצות מארון תשעה וכפורת טפח וסבירא ליה דדוקא תוך עשרה מקרי מחיצה כמו שמבואר בדברי רש"י עירובין שם סוף דיבור המתחיל ארון וז"ל אלמא עשרה הוי מחיצה דלמעלה מעשרה לא חשיב לי' רשות תחתיו אלא רשות אחריתא עד כאן. אבל למעלה מעשרה כיון דרשות אחריתא הוא לא חשיב מחיצה מה שאין כן לר"י דסבירא לי' מחיצות הוא הלכה למשה מסיני שפיר יש לומר דגם למעלה מעשרה יש לו דין מחיצה. אך הרמב"ם פרק ב' מהלכות בית הבחירה פסק כר"י דאמת כלים אמה בת חמשה. ואני הבאתי ראי' לדבריו מהא דסוכה (דף ט"ז.) החוטט בגדיש אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זה סוכה. וברש"י אף שמגביה החלל לשיעור גובה עשרה אין זה עשייתו. שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי עיין שם. ואי כר' מאיר דסבירא לי' אמת כלים באמת בת ששה ונפקא לי' מחיצת עשרה מארון הוי פסול סכך דמארון למדנו שהוא פסול סכך מדכתיב סככים עיין שם. אף שגם שהיא פסול מחיצת למדנו כמבואר ברש"י עירובין הנ"ל. מכל מקום פסול סכך ודאי הוא ושפיר שייך לומר תולמ"ה. אלא על כרחך דרב הונא סבירא לי' כר"י דנפקא הלכה למשה מסיני ואין נפקא מינה להסכך בין גובה עשרה לאין גבוה עשרה. רק הוא פסול מחיצות. ולכן פסק הרמב"ם כוותי':

ז

נחזור לענינינו כיון דקיימא לן כר"י שפיר גם מחיצה למעלה מעשרה חשיב מחיצה כנ"ל. והאבן העוזר הי' סבירא לי' דפסקינן כר' מאיר, [וכן באמת פסק הרמב"ם בפי' המשניות אך בהלכה חזר בו] ולכך פסק דמה שלמעלה מעשרה לא חשיב מחיצה. והוא הי' מתרץ לעצמו סוגיא דעירובין דהעושה מחיצה על גבי מחיצה הנ"ל משום דהתם איירי לענין היקף לדירה דהוה רק מדרבנן. והלכה כמאן דמיקל בעירוב ולכך קאמר הגמרא אליבא דר"י דמחיצה על גבי מחיצה מהני. אבל מאחר שהרמב"ם פסק כר"י גם לענין דאורייתא. נאמר שמחיצה למעלה מעשרה מהני ושפיר בנידון דידן אם העמוד גבוה למעלה ממחיצת החצר עשרה טפחים יש להכשיר:

ח

אך יש לומר דנאמר במחיצות של החצר גוד אסיק ויהי' גם למעלה המחיצות מפסיקות. אך יש לתרץ על פי דברי התוספות סוכה (דף י"ז.) דיבור המתחיל אילו דלא אמרינן לבוד להחמיר. ואם כן גם גוד אסיק גם כן לא נאמר להחמיר דתרווייהו הלכה למשה מסיני נינהו:

ט

אך לכאורה קשה על דברי התוספות מהא דעירובין (דף ט':) רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיין פחות פחות מארבעה במשך ד' אמות לרבן שמעון בן גמליאל דאמרינן לבוד כו' עיין שם. הרי דאמרינן גם לבוד להחמיר דיהי' צריך לחי אחר להתירו. גם החכם צבי סימן נ"ה הקשה על סברא זו מגמרא פרק עושין פסין (דף כ"ה,) הרחיק מן הכותל פחות משלשה לא הועיל ופרש"י והוי כמחיצה על גבי מחיצה משום דאמרינן לבוד הרי דאמרינן לבוד להחמיר. י) ונראה לי לתרץ דברי התוספות דהתוס' ברור מללו דהלכה למשה מסיני שהי' בלבוד או בגוד הוא שהלבוד או הגוד עושה מחיצה. וראי' לזה מהא דמהני במחיצה קנים פחות משלשה משום דאמרינן לבוד. ואמאי לא נימא לבוד איפכא שיהי' האויר חשיב כלבוד ויהי' הכל אויר. וזה בכח הלבוד לעשות ישנו אינו כמו שכתב הר"ן ריש סוכה גבי חקק שאמרינן לבוד והוי המקום שלא נחקק כאילו הוא חקוק. ואף שיש שם קרקע. מכל מקום אמרינן לבוד ועושה מהקרקע אינו עיין שם. וכמו כן נימא הכא דהלבוד יעשה מהקנה אויר. אך פירושן של דברים דעיקר הלבוד הוא לעשות מחיצה. ולא שנאמר לבוד להאויר לבטל מחיצה. וכיון שנעשה מחיצה שוב יש בו כל דיני מחיצה בין להקל בין להחמיר. אך בדבר שתחילת אמירתו לבוד או גוד יהי' להחמיר על זה קאמרי התוספות דלא אמרי' לבוד ולפי זה יבא הכל על נכון. דהתוספות קאמרי לענין בכך פסול שאין בו ארבע רק שאויר פחות משלשה מפסיק ביניהם. אין האויר משלימו לארבעה. דלא אמרי' לבוד להחמיר. והיינו משום דבתחילת אמירת לבוד אתה צריך לומר שיחשב הלבוד סכך פסול לפסול הסוכה מה שאין כן בהא דרצפו בלחיין דאמרינן דהלחיין נעשו מחיצה אחת. וממילא צריך לחי אחר להתירו. וכמו כן גבי הרחיק מן הכותל פחות משלשה. שעל ידי לבוד נעשה המחיצה חדשה עם הישנה מחיצה אחת והוי מחיצה על גבי מחיצה. שבכל אלו אין בתחילת אמירת לבוד להחמיר רק שנעשה מחיצה מדין לבוד וממילא יש בו חומרא. מה שאין כן גבי סכך פסול כנ"ל. ודברי תוספות ברורים:

יא

עתה נבא לנידון דידן דקשה דנאמר גוד אסיק ויהי' מחיצות החצר מפסיקות אף למעלה. ועל פי הנ"ל יתורץ בהקדם דברי הגמרא עירובין (דף צ'.) התם לא הוה יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים. ובתוספות שם דיבור המתחיל הכא ולא אמרינן גוד אסיק לר' מאיר בגגין הרבה אלא במחיצות החיצוניות כיון דכולן רשות אחת הן עיין שם היטב. מבואר דברשות אחת לא אמרינן גוד אסיק דענין גוד הוא להפסיק בין רשויות ולא לחלק רשויות ברשות אחת כגון שלא יהי' יותר מבית סאתים. ועל פי זה ניחא דהנה כאן שלא אמרנו גוד אסיק הי' הצורת הפתח עושה הרשות הרבים לרשות היחיד והוה הרחוב והחצר הכל רשות אחד וברשות אחד לא אמרינן גוד [אך לכאורה יקשה על זה דמוכח בגמרא שם דכל שהרשויות של שנים אמרינן גוד אך עתה שעושין עירובי חצירות אם יש לזה דין חצר הוה שפיר רשות אחד] אך מה תאמר שנאמר גוד ולא יהי' הצורת הפתח מתיר ויהי' שני רשויות הא בזה אי אתה יכול לומר גוד רק שנאמר בתחילה להחמיר דהיינו שיבטל מחיצת הצורת הפתח ואחר כך יהי' שני רשויות וזה הוא לבוד להחמיר שכתבו התוספות דלא אמרינן כמו שבארנו דבריהם דכל שתחילת אמירתו להחמיר לא אמרינן, וכאן הוא תחילת אמירתו להחמיר לבטל הצורת הפתח. ואין לומר דתחילת אמירתו יהי' לעשות מחיצה וממילא יבטל הצורת הפתח. זה אינו דכל שלא נתבטל הצורת הפתח הוה רשות אחת ולא אמרינן גוד:

ועל דבר הספק שהחוט של הטעליגראף בולט מן הקנה ותחת החוט עומד קנה בשיפוע רק שרחוק הרבה מהחוט:

יב

הנה יש להתיר בזה מטעם גוד אסיק. דהנה בתשו' מים עמוקים סימן כ"ה כתב בהא דעירובין (דף י"א:) דר' נחמן סבירא לי' דצורת הפתח אין צריך ליגע והילכתא כוותי' הוא מטעם גוד אסיק, וכמו כן בנידון דידן נימא גוד אסיק ממקום השיפוע המכוון נגד החוט עד החוט. אך דברי הרא"מ קשים לי מהא דמייתי שם הגמרא ראי' מכיפה ושוין שאם יש ברגלי' עשרה שהיא חייבת ופרש"י דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה. ואפילו כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר. אלמא אין צריך ליגע דהא הכשירא דפתח ברגלים הוא והעיגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות עד כאן לשונו הרי דס"ל לרש"י דגבי כיפה התקרה העליונה הוא המשקוף. ומכל מקום אי אין צריך ליגע הכא נמי כשר אף שהבנין מפסיק בין הרגלים להמשקוף ואין שייך לומר גוד אסיק. וכן הרי"ף סבירא לי' כרש"י בזה עיין שם. הרי דהטעם באין צריך ליגע לאו מטעם גוד אסיק הוא:

יג

אך גוף הסברא ניתן להאמר ויש להביא ראי' לזה מדברי רמב"ם דסבירא לי' בהא דכיפה דדוקא שהמזוזות יהי' שוות. אף שהמשקוף הוא עגול זה כשר לצורת הפתח. אבל אם עגול המזוזות עם המשקוף ביחד זה לא מהני לצורת הפתח. וסברת הרמב"ם ע"כ הוא משום דהכל עגול ביחד ואין כאן מזוזות ולא משקוף דמהיכא תתחיל לומר עד כאן מזוזות ולמעלה משקוף. וכמו כן כתב הטורי זהב בהלכות מזוזה ודוגמא לזה גבי שיפוע אהלים דלסוכה לא הוה אוהל ולטומאה הוה אוהל. ועל כרחך הטעם כיון דבסוכה בעינן מחיצות וסכך. ובשיפוע אין כאן מחיצות ואין כאן סכך כי הכל אחד. מה שאין כן בטומאה כיון דצריך אוהל מפסיק וגם זה מקרי אוהל, וכמו כן בצורת הפתח כיון דבעינן מזוזות עם משקוף. ואי כולו עגול אין כאן מזוזות ומשקוף כנ"ל, על כרחך נשמע מדברי הרמב"ם דס"ל גבי כיפה שאין המשקוף תקרה עליונה רק העיגול הוא המשקוף וגם זה מהני. דאי נימא דהתקרה העליונה הוא המשקוף מה לי אם המחיצות עגולות כיון שהמשקוף שוה. ושפיר יש לומר שכל העיגול הוא מחיצות ותקרה העליונה הוא המשקוף. אלא על כרחך דס"ל דהעיגול הוא המשקוף. ולפי זה אין ראי' כלל מהא דכיפה לענין אם צריך ליגע. שהרי כאן המזוזות נוגעות בהמשקוף שהיא העיגול. אך על כרחך לומר שהוא לא הי' גורס כגירסת הגמרא דידן. א"ל אי משכחת לא תימא להו כו' ואין מהא דכיפה ראי' כלל לאין צריך ליגע. ומובא גירסא זו בריטב"א עיין שם. אך לפי גי' זו פסקינן הלכה כר"ש דצריכין ליגע דהא הלכה כרב ששת באיסורי לגבי ר"נ. ומכיפה אין ראי'. וקשה על הרמב"ם ז"ל כיון דסבירא לי' דאין ראי' מכיפה למה פסק כר' נחמן דאין צריך ליגע:

יד

אך יש לתרץ דברי הרמב"ם על פי סברא הנ"ל דמחלוקת ר' נחמן ור' ששת אם צריך ליגע או אין צריך שנוי' במחלוקת בפרק כל גגות (דף פ"ט:) שמואל ור"י דשמואל סבירא לי' דאמרי' גוד אסיק אפילו לשוי' פיתחא ור"י סבירא לי' דלא אמרי' גוד אסיק לשוי' פיתחא כמו שביארו התוספות שם ולפי הסברא הנ"ל דמאן דסבירא לי' אין צריך ליגע הוא מטעם גוד אסיק. וממילא לפי זה ר"נ סבירא לי' כשמואל דאמרינן גוד אסיק אפילו לשוי' פיתחא, ולפי זה ס"ל צריך ליגע. וממילא הרמב"ם שפסק שם כשמואל דאמרינן גוד אפילו לשוי' פיתחא לכן פסק כר' נחמן דאין צריך ליגע. וזה סעד גדול לסברא זו דאמרינן בזה גוד אסיק:

טו

ולכאורה יש לפקפק בנידון דידן כיון שהקנה עומד בשיפוע מנא לן דאמרינן גם גבי שיפוע גוד אסיק ביושר עד החוט. אך מבואר כן ברש"י שבת (דף ק'.) גבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע דהזורק לתוכו חייב ופרש"י שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה מתוך ארבע אמות הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רשות היחיד במקום גובהו עד כאן לשונו. הנה דאמרי' גוד אסיק מחיצות השיפוע להעלותם למעלה ביושר דאם לא כן אין כאן מחיצות כלל במקום השיפוע כמובן:

טז

אך זאת צריך למודעי שבאמצע השיפוע במקום שמכוון נגד החוט שם יעמדו קנה תחת השיפוע בארץ כדי שלא יהי' מחיצה שהגדיים בוקעים בה. שמה שבולט להלן מן כנגד החוט אינו כלום:

דברי הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה