אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רפט

סימן רפח

לרב אחד. בדבר הצורת הפתח שאינו עומד בחלל המבוי רק חוץ לחלל המבוי, היינו שהקנים של צורת הפתח עומדים חוץ להמבוי כנגד עובי כותלי המבוי. רחוקים מן הכתלים יותר מארבע טפחים כמו אמה וחצי והעמידו לחיין פחות פחות משלשה להאריך המבוי כדי לחבר הכתלים עם הקנים. והלחיים דקים מן הכתלים והקנים של צורת הפתח ועודף עובי הקנים של צורת הפתח הלאה מעובי הלחיין לצד פנים יותר מטפח בכל קנה וקנה. זה תורף השאלה לפי מה שציירתי הענין בדעתי:

א

תשובה לכאורה יש לפקפק יען הקנים אינם נראים בתוך המבוי. רק שניכר מבחוץ מה שבולט מן הקנים לצד פנים להלאה מעובי הלחיין שהעמידו להאריך המבוי עם צורת הפתח. ולא מצינו בגמ' שנראה מבחוץ יהי' מועיל לצורת הפתח. בפרט למה שכתב הרא"ש פרק קמא דסוכה דנראה מבחוץ אינו מועיל לטפח דסוכה. ואינו מועיל אלא לשבת במבוי שיש לה שלשה מחיצות. ואין צריך הלחי אלא להיכר. מה שאין כן בצורת הפתח דרק משום מחיצה:

ב

ועוד יש חשש ביותר יען דעת הרבה ראשונים שגם בזמן הזה יש רשות הרבים ואנו סומכין על הפוסקים המקילין. יען אפילו ברשות הרבים גמור אם יש צורת הפתח משני צדדים מהני מן התורה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וכן כתב הרב מלאדי בשלחן ערוך שלו סימן שס"ד סעיף ד'] ובדרבנן סומכין על המקילין. מה שאין כן בצורת הפתח הזה דלא מהני מדאורייתא לפי דברי הרא"ש הנ"ל ולא נשאר אלא צורת הפתח שמעבר השני. ואפשר דבכהאי גוונא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. דלא מצינו בגמרא אלא בשם ב' מחיצות לא אתי רבים ומבטלי. מה שאין כן בשם ג' מחיצות ועיין באבן העוזר בחי' למסכת עירובין (דף ו') כתב דבשם שלשה מחיצות גמורות ודאי לכולי עלמא לא מהני עיין שם. ועוד דרמב"ם וטור פסקו ד' מחיצות דאורייתא. וכיון דנראה מבחוץ מדאורייתא לא הוי מחיצה. ואין כאן ארבע מחיצות לשויי רשות היחיד ושוב הוי רשות הרבים גמורה כיון דרבים בוקעין:

ג

אך יש לומר דכנגד הלחיין הלא ניכרים הקנים מבפנים ונראה מפנים והוה לכנגד הלחיין מחיצה מעליא. וממילא הוה מחיצה לכל המבוי. וכהא דאיתא בעירובין (דף ד':) הי' גבוה מעשרים ובא למעטן כמה ממעט. כמה ממעט כמה דצריך לי'. אלא רחבו בכמה. ר' יוסף אמר טפח. אביי אמר ארבעה. ובדף ה' דכולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה מר סבר קורה משום היכר וסגי בטפח שיש היכר למשתמשים תחת הקורה. ומר סבר קורה משום מחיצה. ופרש"י דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרי' יורד וסותם. וכיון דלא הוי מיעוט ארבע הוה מחיצה העשוי' לפחות מד' וקיימא לן בכל דוכתא מחיצה העשוי' לפחות מד' לאו מחיצה הוא. דאין רשות היחיד לפחות מארבע טפחים כו' עד כאן לשונו. הרי דמכל מקום במיעוט ד' משתרי כל המבוי. ואף דלגבי שאר המבוי לאו מחיצה הוא. כיון דהוי מחיצה לאותם ד' ושם מחיצה עלי' ממילא חשיב שכל המבוי יש לה מחיצה. והכא נמי בצורת הפתח הזה כיון דהוי מחיצה לכנגד הלחיין שהעמידו הוי מחיצה לכל המבוי:

ד

אך יש לשדות נרגא בהוכחה זו לפי מה שכתב באבן העוזר בחי' ריש כל גגות והתוספת שבת סימן שע"ד בגג הבולט לרשות הרבים מצד אחד ואין בבליטה ההוא ארבע הוא רשות היחיד. דאף שבצד שבולט לא אמרינן גוד אסיק במחיצה שאינה ניכרת. מכל מקום הא נעשה רשות היחיד בשלשה מחיצות שאין הגג בולט משלשה צדדין. ושלשה מחיצות דאורייתא ומחיצה הד' צריך רק שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. וכיון שאין בבליטה ד' הרי נפרצה למקום פטור עד כאן דבריו. ועל כן במבוי סתום שיש לה שלשה מחיצות. וקורה צריך רק שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. וכיון שמיעוטו ד' ואותם ד' טפחים הסמוכין לרשות הרבים הותרו. ממילא שאר המבוי מותר בשלשה מחיצות. ששאר המבוי מופלג מרשות הרבים ד'. ואינו נפרצה לרשות הרבים רק לאותם ד' טפחים שהותרו בקורה. והרי המבוי נפרץ למקום המותר לה. ולדעת הרמב"ם דפסק ארבע מחיצות דאורייתא צריך לומר דמכל מקום סוגיא זו אזלא למאן דאמר שלשה מחיצות דאורייתא. ואם כן בנידון דידן להרמב"ם דד' מחיצות דאורייתא יאסור. ואפילו להפוסקים ג' מחיצות דאורייתא יש לחוש דבשלשה מחיצות אתי רבים ומבטלי מחיצתא כדברי אבן העוזר הנ"ל [דמסתמא הוא מפולש גם בצד האחר ומתקן שם בצורת הפתח]:

ה

אך יש להתיר מהא (דבדף ז':) מבוי שנפרצה במלואה לחצר ונפרצה חצר כנגדו זה כנגד זה אסור משום דמחזי כמפולש. כן פרש"י בדיבור המתחיל ומבוי אסור. (ובדף ח'.) בדיבור המתחיל ובשעירבו עיין שם. אבל אינו אוסר משום פירצת מלאה שגיפופי החצר אינם נראים במבוי והוה מפולש ממש. ועוד דאין כאן רק שתי מחיצות ולא מהני נראה בחוץ. הכא נמי אף על גב שקנים של צורת הפתח אינם נראים במבוי מותר. ואפילו הרי"ף והרמב"ם שכתבו דהוי מבוי מפולש. מכל מקום לא אסרו אלא משום פילוש. אבל לא משום שאין למבוי אלא שתי מחיצות שמן הצדדים דמצד השני אין לה רק לחי ומצד הפירצה אינו נראה במבוי כלום ולא חשיב מחיצה. דנראה בחוץ לא חשיב מחיצה. ולא מהני רק בלחי להיכר אבל לא במחיצה שלישית. אלא ודאי מחיצות החצר מועילים גם למבוי שכלה לה, ומה שמבואר בגמרא דפליגי בנראה מבחוץ היינו שלא יאסור החצר על המבוי וצריך המחיצה לחלק החצר והמבוי לשנים. בזה אי אפשר שמחיצות החצר יועילו למבוי וצריך לבא מחמת נראה מבחוץ. אבל לעשות רשות היחיד שפיר תועיל מחיצות החצר למבוי שהכל רשות היחיד אחד. אף שאינו נראה בתוך המבוי:

ו

אך יש לדחות דצריך לטעם פילוש אם לא נפרצה החצר כנגדו כנגד כל פירצות המבוי רק כנגד מיעוטה. וניכר מקצת מחיצות החצר במבוי. ועדיין רוב הפירצה מחיצה כנגדה ועומד מרובה על הפרוץ הא חשיב מחיצה גמורה ומטעם פילוש אסור. דמפולש לא משתרי בעומד מרובה אלא בצורת הפתח. כמבואר בתוספות עירובין (דף צ"ד.) סוף דיבור המתחיל מ"ש יעוין שם ובמהרש"א שם. וכן מוכח (דף ה'.) גבי מבוי שנפרש מצידו כלפי ראשו אם יש שם פס ארבע מתיר פירצה עד עשר דכתב בספר האשכול דהיינו דוקא שאין פרוץ מרובה על העומד שבצד זה. ואף על פי כן מוקי לה הגמרא (דף ו') דאיכא גדודי. ואם לא כן אוסר משום מפולש:

ז

אך עדיין יש הוכחה לפי פי' ר"ח שהביאו התוס' דר"י אפילו זה כנגד זה. ומדקאמר סתמא משמע אפילו זה כנגד זה לגמרי. ורב לא פליג אלא מטעם פילוש. אבל בהא לא פליג אר' יהודה. במה דמוכח מר' יהודה דמחיצות החצר מועילות למבוי. הגם שלכאורה יש לדחות דשאני התם דאפילו יאסר המבוי החצר מותר בגפופין. וכיון שפירצת המבוי לרשות הרבים המפסיק בין המבוי לרשות הרבים לא הוי מפולש. וחשיב סתום במקום שנפרצה לרשות היחיד. אבל הכא אם תמצא לומר שהמבוי אסור גם כנגד הלחיין. יאסר משום פירצת מלואה למבוי. יש לומר כיון דפירצת מלואה למקום האסור לה אינו אלא מדרבנן. ומדאורייתא רשות היחיד הוא, והרי המבוי נפרץ לרשות היחיד ומותר כנ"ל. הנה יצאנו מחשש איסור תורה ובדרבנן סומכין על האומרים שאין רשות הרבים בזמן הזה וגם שלשה מחיצות דאורייתא:

ח

ולכאורה יש לדחות דלא יצאנו מחשש איסור תורה. דכנגד הלחיין שנפרץ במלואה למבוי האסור בטלה המחיצה שמעבר המבוי. ונמצא שגם בין הלחיין אין לה רק שלשה מחיצות, דלא מהני בזה כנ"ל. אך הא ליתא דלשיטת אבן העוזר והתוס' שבת דאין צריך מחיצה רביעית רק כדי שלא יהי' נפרץ במלואה למקום האסור לה. אבל בגג שלמעלה מעשרה אין צריך לה רק שלשה מחיצות דאורייתא. אי אפשר לומר דטעם איסור פירצת מלואה למקום האסור לה משום דמבטל המחיצה שמן העבר ההוא. דאכתי אית לה שלשה מחיצות. אלא צריך לומר דזה איסור בפני עצמו. דאף שיש לה מחיצות כראוי מכל מקום אם נפרץ במלואה למקום האסור לה אסור. ועל כן כתב באבן העוזר סימן שנ"ג דאף בחורי רשות היחיד דאין צריך שום מחיצה אוסר פירצת מלואה למקום האסור לה. ואם כן אין לנו שום ראי' שפירצת מלואה מבטל המחיצה שמעבר ההוא:

ט

ולדעת הרב מלאדי בשלחן ערוך שלו סימן שמ"ה סעיף כ"ג בתוך שני חצאי לבינה דנפרץ למקום האסור לה, ואפילו למקום פטור מקלקל המחיצה שמעבר ההוא עיין שם היטב. על כרחך צריך לומר דלא כאבן העוזר הנ"ל דאין צריך מחיצה ארבע רק כדי שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. אלא אדרבא הא דאוסר נפרצה במלואה למקום האסור לה. הוא משום דנתבטל מחיצה שמעבר ההוא. ומדרבנן צריך מחיצה רביעית (לחי או קורה ובחצר שני פסין] ואם כן נידון דידן ממה נפשך מותר. דלשיטת הרב מלאדי יש ראי' מהא דהי' גבוה מעשרים ובא למעטו. ולשיטת האבן העוזר יש ראי' ממבוי שנפרץ לחצר:

דברי הדו"ש הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה