אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רס
ב"ה יום א' וישב תרס"ג לפ"ק, א) מה שרצה לתרץ עצמו דלענין זרות חשיב מתעסק דחשיב כאילו לא ידע שהוא זר. מי לא ידע מזה. ובודאי לענין זרות חשיב בקטן מתעסק ואני לא השגתיו על זרות. רק על איסור שבת שחל תחילה כיון שיש לו מעשה הוי מלאכת מחשבת ונתכוין למלאכה. למשל המדליק נר. זה מעשה גמורה. או חותך אצבעו של בעל חי זה מעשה גמורה:
ב
האומנם כי במלאכה דקאי הש"ס ביבמות כגון שחיטה והקטרה משום הבערה. יש לומר דשחיטה לא נתכוין להמית הבעל חי רק לחתיכת בשר בעלמא ולא נתכוין להוציא דם. וכן הקטרה לצלות הבשר מתכוין ולא להבערה. ואם נתכוין למלאכה. שוב הוי מחשבה לבד ואין לקטן מחשבה:
ג
אך אף על פי כן יש לדון הרבה בדבר. כי לכאורה עיקר סברתו דמשום שמעשה קטן כמתעסק חשיב חל האיסור כשהגדיל. יש לומר להיפוך כי כמו שעושה המעשה משיגדיל במתכוין גם תחילה נאסר. רק שיש לדמותו למתוך שלשה ללאחר שלשה לחיובי אינהו כיון שאינה ראוי' לביאה תחילה. חשיב חל האיסור כשנעשית בת שלשה אף שמעשה ביאה של עכשיו גם תחילה נאסר רק שלא היתה בת ביאה. מכל מקום חשבינן חלות האיסור בשעה שנעשית ראוי' לביאה. הכא נמי כיון דתחילה לאו בר כוונה חשבינן חלות האיסור בשעה שנעשה בר כוונה. אך התינח כשלא משכחת בי' תחילה מחשבת. אך כיון שיש לו מעשה וחל עליו תחילה איסור מלאכת מחשבת. ממילא כשעושה עתה מלאכת מחשבת שפיר נחשב החלות מתחילה, דמכל מקום גם תחילה נאסרה לו:
ד
ועל כן גם לפירש"י שפירש יש לו מעשה מעשה עם דיבור. מכל מקום כיון דמשכחת לה גבי' מלאכת מחשבת כשיעשה מלאכה עם דיבור דאז יהי' מלאכת מחשבת. שוב כשעושה עתה מלאכת מחשבת. חשיב שחל מתחילה. ולא דמי לתוך שלשה דלא משכחת גבה ביאה תחילה ולא חל עלי' איסור ביאה כלל:
ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם.