אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנח
ב"ה יום ג' תולדות תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון כו' מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק. ד) אשר הקשה כת"ר לבן עזאי דסבירא לי' מהלך כעומד דמי. יהי' דינו כעמד לכתף. שהרי כוונתו לילך הלאה, ועל ידי זה רצה כת"ר לידון בדבר החדש דכי אמרינן לכתף לא הוי הנחה. היינו שבתחילה לא הי' דעתו לעמוד לכתף. לדידי אין צורך לזה:
ב
ותחילה נחקור אם המהלך בשעה שמעמיד רגל אחד עוקר השני. או שאחר כך כך עוקר השני. וספק זה נפשוט מריטב"א עירובין (דף צ"א.) דיבור המתחיל הא מני בן עזאי הוא שכתב דלבן עזאי העומד על האסקופה שבין רשות היחיד לרשות הרבים מקום פטור ועקר חפץ ברשות הרבים והניחו ברשות היחיד ולא נח באסקופה פטור קל וחומר ממהלך דהוי כעומד. כל שכן זה שעמד במקום אחד והעביר החפץ בידו. ומזה מוכח דעקירת רגלו אחד עם הנחת רגלו השני נעשה בבת אחת. דאי אמרת שאינו עוקר השני רק אחר כך. אם כן בשעה שמעמיד רגל הראשון שני רגליו עומדין. ואז לא נייד גופו כלל. ואם כן מה ראי' ממהלך ומעביר בידו דלא נח ידו במקום אחד כלל. אלא ודאי לעולם אינו עומד רק על רגל אחד וגופו נייד תמיד. ואף על פי כן לבן עזאי הו' הנחה ברגל אחד כמו לענין עמידה בקדשים דמהני ברגל אחד. והשתא שפיר מדייק הריטב"א [ועיין לעיל במלאכת הוצאה סימן ר"מ אות למ"ד שדעת המהרש"א אינו כן ובארתי שם אות ל"ב באריכות]:
ג
והנה בתוספות עירובין (דף צ"ח.) דלר' חלקי' דאמר תוך שלשה דברי הכל חייב. אינו אלא בתחילת זריקתו תוך שלשה. אבל אם בא מלמעלה משלשה לתוך שלשה לאו כמונח דמי וצריך הנחה על גבי מקום משהו. ביאור דבריהם כעין חילוק הש"ם בין לאחותי לי' טומאה או לאפוקי מיני'. וכהנה רבות בש"ס. הכא נמי אם מתחילה לא הי' כמונח לא נעשה כמונח מחמת שבא לתוך שלשה. והכי נמי נאמר לענין לכתף. דהיינו דוקא בתחילה לא הי' מונח לא נעשה הנחה בעמידתו לכתף. מה שאין כן לבן עזאי כדברי ריטב"א ועל כן אין לחייבו משום דלכתף [ולפי זה יש לדחות ולומר דעקירת רגל השני לאחר שהעמיד הראשון. ומכל מקום מוכח דאף בשעה שעומד על רגל אחד וגופו נייד הוי כעומד. דאם לא כן יקשה מלכתף]:
ד
ולפי מה שכתבתי יש לפרש הירושלמי דמייתי התוספות דמשכחת מעביר ארבע אמות בקופץ. ולכאורה נצטרך לדחוק ולפרש שקפץ ארבע אמות בבת אחת. אך לפי מה שכתבתי כיון שעקר שתי רגליו אז לא הוי כמו נח. שוב כשעמד הוי כעמד לכתף דלא הוי הנחה:
ה
ולפי מה שכתבתי יש לומר דקלוטה לר' עקיבא וכן תוך שלשה לר' חלקי' הנחתו דומה לכתף שכל כוונתו שתלך הלאה משם. אם לא שאמר כל מקום שתרצה תנוח. אך משום שתחילה הי' גם כן כמונח דמי הוי הנחה כנ"ל. ויש לפלפל בזה הרבה בסוגיא דקלוטה ובספיקו של ריב"א. אך אין רצוני לעכב המכתב:
דברי ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם.