אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רמח
א
שם בתוספות דיבור המתחיל והא. דכזית ממת גדול חייב דאהני מעשיו דכשיוציאו המת מן הבית וישאר כזית זה יטמא כל הבית ונמצא שעתה בהוצאה זו גורם טהרה. ונראה לי דבזה אף לר' ששת דפוטר בכחצי זית מכזית ומחצה הכא חייב. כיון דכזית בעלמא שיעור שלם אף דעכשיו חשיב חצי שיעור לר' ששת. דומה לכותב שם משמעון. דאף דלפי מה שצריך עכשיו שמעון הוה לי' שם חצי שיעור. כיון דבעלמא שיעורא הוא חייב הכי נמי בזה:
ב
ודוקא כחצי זית אף דבעלמא בכחצי זית מזית חשיב שיעור. מכל מקום לא הוה שיעור בעצם. ואות אחת נמי לפעמים הוי שיעור שלם בהשלים בה את הספר. מכל מקום בעצמותו לא שיעור הוא. הכי נמי בזה, וראי' לזה בהתחיל למול בשבת ולא גמר חייב אף שעדיין לא תיקן כלום ותיקשי לרב ששת דקיימא לן כוותי'. אלא ודאי משום שאילו נשאר עליו מקצת זה שמל לבד הי' נחשב ערל חייב עליו. הכי נמי בזה: