אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רלג
א
שבת (דף ל"א:) כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. ובגמרא ר' יוסי כמאן סבירא לי' אי כר' יהודה אפילו כחס על הפתילה נמי ליפטר. אי כר' שמעון אפי' בחגך נמי ליחייב. אמר עולא לעולם כר' יהודה סבירא לי'. וקסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר לבנות שלא במקומו לא הוי סותר. אמר לי' רבה מכדי כל מלאכות מהיכי ילפינן להו ממשכן ובמשכן סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוי. אמר לי' כיון דכתיב על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי. ועיין פרש"י באריכות גדול:
ב
וקשה לי מנא לי' לעולא דר' יוסי בעי על מנת לבנות במקומו. אימא דסותר שדעתו לבנות אותם עצים במקום אחר הוי סותר. אבל בשמעתין שהכיבוי אינו רק באור ובפתילה אבל לא בשמן כלל שעדיין לא דלק והוא רק גורם שלא ידלק. אבל לא כיבוי [ועוד דלא עדיף מגחלת של מתכת דאפי' למאן דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה אינו חייב על כיבויו לפי שאינו נעשה פחם. והכא נמי השמן אינו נעשה פחם] וכן הוא בתוספות ביצה (דף כ"ב.) דקרי למסתפק מן השמן גרם כיבוי. ואי הכיבוי בשמן דחשבינן לי' דולק מעתה. אם כן הוה לי' כיבוי בידים. וכיון שהכיבוי בפתילה והבנין בשמן פטור. אבל סותר על מנת לבנות באותם עצים במקום אחר. הרי הבנין באותם עצים שסתר:
ג
ואי הוה אמרינן דשייך כיבוי בשמן דחשבינן לשמן דולק מעתה הי' ניחא מה שהקשינו על הרא"ש ביצה שם. דבשעה שכבה הנר. שוב אין השמן בעולם ואין כאן תיקון. אך אם נאמר דחשיב דולק מעתה. הרי תיכף כשלוקחו מנר הוא מכבה השמן אך אי אפשר לומר כן כנ"ל:
ד
ועוד קשה לי לפרש"י וכן הוא דעת הרמב"ם והיראים דהא דבעינן על מנת לבנות הוא משום דאם לא כן הוה לי' מקלקל. אם כן אם דעתו לבנות באותם עצים במקום אחר. שוב מתקן באותם עצים. בשלמא בכיבוי ניתא. דבמה שעושה המלאכה היינו באור ופתילה הוא מקלקל. ודומה לחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור משום דמקלקל אצל הגומא שהוא במלאכה אף דמתקן באפרה. הכא נמי כיון דמקלקל באור ופתילה שבהם המלאכה נעשית אף דמתקן אצל השמן פטור. אבל בסותר. הוא מתקן באותם עצים:
ה
ונתקשיתי בזה כמה שנים עד שמצאתי את שאהבה נפשי בפירוש ר"ח הנדפס מחדש וזה לשונו לא מיחייב אלא היכי דקמתעבדא מלאכה וסותר על מנת לבנות במקומו כגון פתילה שכבה על מנת להדליק במקום שכבה בראש הפתילה הוי סותר ונגמרה מלאכה לפיכך חייב. אבל מכבה פתילה ליטול השמן או נר. נמצא סותר בפתילה ובונה בנר או בשמן וכהאי גוונא לא הוי סותר ואין שם מלאכה כלל ולכך פטור עד כאן לשונו:
ו
והנראה מפירושו שבאמת לא אמר עולא הדין אלא במכבה שאינו בונה כלל מה שסתר כמבואר בדבריו שהעתקנו. אבל בסותר נהי דפטור על סתירת שם בנין מהקרקע חייב על סתירת בנין העצים. שהרי בונה בעצים. והא דקאמר הש"ס וסותר על מנת לבנות במקומו כו'. הכל קאי על הכיבוי כמבואר בפי' ר"ח הנ"ל:
ז
והא דמקשה רבה מכדי כל מלאכות מהיכא ילפינן להו ממשכן ובמשכן סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוה. היינו שהרי הי' סתירה גם בקרקע המשכן ששוב לא הי' קרקע המשכן. ובקרקע סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוה. וכיון שהי' במשכן גם סותר על מנת לבנות שלא במקומו. הרי כל מה שהי' במשכן הוא מלאכה:
ח
ואין להקשות מנא לן שהי' מלאכה משום קרקע המשכן. אימא שהי' מלאכה משום הקרשים. דלא קשיא. לא מיבעיא לשיטת הרמב"ם [שהעתקנו במלאכה זו סימן רכ"ט אות י"א] בעושה עין הצבע חייב משום צובע. ואף על פי כן ילפינן מבישול סמנים שבמשכן מלאכת בישול. אף שבלאו הכי הי' מלאכה משום צובע. הכא נמי אף שבלאו הכי הי' מלאכה משום קרשים. ילפינן מיני' סותר על מנת לבנות שלא במקומו. אך אפילו להראב"ד החולק שם. היינו דבישול סמנים אלו עצמם מלאכה משום צובע. מנא לי' לחייב עוד משום בישול. אבל הכא סתירת קרקע המשכן הא אינו מלאכה רק אם סותר על מנת לבנות שלא במקומו גם כן הוה סותר ודו"ק:
ט
עוד למדנו מפירוש ר"ח הנ"ל שמפרש גם כן דהא דבעי על מנת לבנות. היינו משום דאם לא כן הוה לי' מקלקל. שהרי כתב ובונה בנר. ופשיטא שאין שם הבערה בנר שאין הנר בוער אלא דהוי תיקון בנר. מכלל שאם הי' רק תיקון בפתילה הי' חייב: