אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רכז
א
ר' נתן אומר הבערה לחלק יצאתה. ופרש"י ביבמות (דף ו':) שלא תאמר אינו חייב עד שיחלל שבת בכל המלאכות כולן לכך יצאתה הבערה מן הכלל לחלק מה הבערה מיוחדת שהוא אב מלאכה וחייבין עלי' בפני עצמה אף כל מלאכות חייבין על אחת. ובפסחים (דף ה':) פירש שלא תאמר העושה ארבע או חמשה מלאכות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. לכך נאמר הבערה לחלק. שחייבין על כל אחת בפני עצמה. והרא"ם פרשת ויקהל הקשה דברי רש"י אהדדי:
ב
ונראה ליישב דהנה בשבת (דף ע' חילוק מלאכות מנא לן. אמר שמואל מחללי' מות יומת התורה ריבתה מיתות הרבה על חילול אחד. האי במזיד כתיב. אם אינו ענין למזיד כו' תנהו ענין לשוגג ומה יומת יומת בממון. ותיפוק לי' מהיכא דנפקא לי' לר' נתן דתניא ר' נתן אמר לא תבערו וגו' מה תלמוד לומר לפי שנאמר ויקהל משה וגו' ששת ימים תיעשה מלאכה. דברים הדברים. אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה רבינו. יכול עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת כו' תלמוד לומר לא תבערו אש. הבערה בכלל היתה ולמה יצאתה להקיש אלי' ולומר לך מה הבערה שהוא אב מלאכה וחייבין עלי' בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עלי' בפני עצמה. שמואל סבירא לי' כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאתה. ובתוספות שם בדיבור המתחיל יכול שאם עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת הקשו דמדברים הדברים אלה הדברים לבד שמעינן דחייב על כל א' בפני עצמה דאם לא כן מנינא למה לי. וכן מוכח בפרק הזורק דהאי מנינא אתא לחלק. ונראה לר"י דגרם כמו במכילתא דתניא התם ר' נתן אומר לא (תבערו אש למה נאמר לפי שנאמר ויקהל משה שומע אני שלא יהי' חייב עד שיעבור ל"ט מלאכות תלמוד לומר בחריש ובקציר. והשתא אי לאו לא תבערו הוה אמינא דמנינא אתא למימר שאינו חייב על אחת או שתים עד שיעבור כל ל"ט מלאכות. וכיון דכתיב לא תבערו דילפינן מינה דחייב על כל אחת בפני עצמה. אם כן מניינא אתא למימר דעל ל"ט מלאכות חייב ל"ט חטאות עיי"ש היטב:
ג
והנה פרש"י שביבמות הוא על פי ר' נתן שבמכילתא שהעתיקו התוספות. דמדכתיב דברים הדברים אלה הדברים. דשמעינן מינה מנין ל"ט. הוה אמינא דאתיא למימר דאינו חייב אלא על כולן יחד. אבל בפסחים דאליבא דר' עקיבא קאי עיין שם. ולר' עקיבא על כורחין לית לי' דרשא דדברים הדברים אלה הדברים. דהנה בירושלמי פרק כלל גדול סוף הלכה ב' יתר עליהון הושטה. ולמה לא תנינתה עמהון. שכל המלאכות באחד וזו בשנים. שכל המלאכות יש להן תולדה וזו אין לה תולדה. והנה ריש פרק הזורק אמר ר"א דר' עקיבא ורבנן דמתניתין פליגי למעלה מעשרה. דר' עקיבא יליף זורק ממושיט. וכן פרש"י במתני' [דגרס כיצד ומאן דגרס כיצד סבירא לי' פלוגתייהו בלמעלה מעשרה. ועוד דפי' כיצד שני כו' רבנן קאמרי להו ופי' דמיירי למעלה מעשרה. הנה דוקא רבנן פטרי למעלה מעשרה אבל לר' עקיבא מחייב] והנה בתוספות (ג'.) דמושיט בשנים לאו היינו זה עוקר וזה מניח דזה אפילו במושיט פטור. וחיוב מושיט הוא שהמושיט עושה עקירה והנחה והמקבל עשה מעשה אצטבא כמו בריש יציאות השבת פשט בעל הבית ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני] והחילוק שבמושיט משאר מלאכות. שמושיט אין חיוב אלא אם כן נתן ליד אדם. ושאר מלאכות אין צריך שיניח ביד אדם דוקא עיין שם:
ד
והנה לר' עקיבא דיליף זורק ממושיט. וחיוב זורק אפילו לא נח ביד אדם. כל שכן מושיט עצמו אפילו לא הניח ביד אדם. ואזדא תירוץ ראשון של ירושלמי. וגם לר' עקיבא יש תולדה למושיט. הוא הזורק דיליף ממושיט. וכמו לדידן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים תולדה דמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים כמפורש בגמרא ריש הזורק. כמו כן לר' עקיבא זורק מרה"י לרה"י דרך ר"ה תולדה דמושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה. ואזדא תירוץ הב' של ירושלמי לרע"ק. וצ"ל דבאמת לרע"ק יש מ' אבות מלאכות [ואין תימה אם יסבור תנא שיש יותר מל"ט מלאכות. דהכי אית לי' לר' יהודה. דמוסיף אבות השובט והמדקדק עיין בגמרא דף צ"ז:] ואם כן לית לי' לר' עקיבא דרשא דדברים הדברים אלה הדברים. דמינה שמעינן מנין ל"ט. ואם כן מהיכי תיתי שלא יהי' חייב אלא אם כן עשה כולן. אלא ודאי לא תבערו אתא ללמד שאם עשה ב' מלאכות בהעלם אחת חייב שתים. דכיון דלית לי' דרשא דהדברים אלה הדברים דמינה שמעינן. אם כן אין לנו ראי' שיתחייב כמה חיובים על חילוקי מלאכות. על כורחין איצטריך קרא דלא תבערו להא:
ה
קיצור הדברים דלר' נתן דאית לי' דרשא דדברים כו' ומפורש מנין בתורה. על כורחין או שיתחייב על כל אחד ואחד אפילו בהעלם אחת או שאינו חייב אלא אם כן עשה כולן, ואם כן קרא דלא תבערו לחלק אתא כדי שלא נפרש מנין שבתורה שלא יתחייב רק על כולן דוקא. אבל ר' עקיבא דלית לי' מנין מן התורה כנ"ל. אין הוה אמינא שלא יתחייב אלא על כולן דמהיכי תיתי. אלא קרא אתי רק שיתחייב על שתים בהעלם אחת שתי חטאות:
ו
ובתוספות שבת (דף ע'.) הקשו למאן דאמר הבערה ללאו יצאתה. הא איצטריך לחייבי מיתות בית דין שלא ידחה שבת. [ועיין מה שתירצו] והגאון ר' ישעי' פיק ז"ל בגליון כתב דהאי קושיא גם למאן דאמר לחלק יצאתה. וביבמות (דף י':) הקשו התוס' באמת גם למאן דאמר לחלק. ולי נראה דלפי המכילתא שהביאו התוספות. דהוה אמינא שלא יתחייב רק אם עשה כל הל"ט. הרי קרא דלא תבערו אוסר להדיא הבערה לבד. והוא דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על כל המלאכות שיתחייב על אחת מהם. ושוב מוכח קרא דדברים כו' שאם עשאן בהעלם אחד חייב ל"ט חטאות. ואין צריך שיהי' לא תבערו מיותר:
ז
והתוספות ביבמות שהקשו למאן דאמר לחנק. היינו לפי פירש"י פסחים (דף ה':) דקרא ללמד שאם עשה ארבע או חמשה בהעלם אחד חייב ד' או ה' חטאות. ואם אינו מיותר אין לנו לימוד על כך. ואף דאיתא בכריתות (דף ג'.) כל מקום שאתה מוצא כרת אחד ושני לאוין יש חילוק חטאות ביניהם. בנידון דידן אף דהבערה נאסר בלאו בפני עצמו. הנה הוא בכלל לאו דלא תעשה כל מלאכה גם כן. אך לפי המכילתא שהביאו התוס' בשבת שם. דקרא אתי שלא נאמר דחייב על כולן ביחד דוקא. ולא על אחת. האי זה מפורש בקרא דלא תבערו בלי שום יתור:
ח
ואין להקשות דאם כן קרא דלא תבערו למה לי. הא נלמד מהוצאה. דכתיב אל יצא איש ממקומו ללקוט המן. דמינה דרשינן הוצאה. ואף דקרא אינו מיותר. כמו שכתבו התוספות ריש שבת. הואיל והוצאה מלאכה גרועה צריך קרא. הלא אמרנו דאפילו בלי יתור מכל מקום שמעינן דחייב על אחת. לא קשיא דהוצאה לא היתה בכלל. בלאו הקרא. דבלא קרא לא הי' בכלל לא תעשה כל מלאכה. הואיל הוצאה מלאכה גרועה. ולא הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד:
ט
ובמה שכתבתי נתיישב לי. מה דקשה לי למה הוצרך הגמרא לשנויי דשמואל כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאתה. הא בכריתות (דף י"ט:) אמר שמואל מתעסק בשבת פטור. מלאכת מחשבת אסרה תורה. איתיבי' ממתניתין דתינוקות. אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת דמחייב ר' אליעזר. ואפילו ר' יהושע לא פוטר אלא משום דטעה בדבר מצוה כו'. ומשני שמואל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב כר"ש. מתעסק נמי חייב. ולמה דמשני הש"ס כר' יוסי צריך לומר דשמואל אית לי' דמקלקל בהבערה פטור דלא כר' שמעון. דלר' שמעון אין הוכחה ממה שיוצאת הבערה. דדילמא לחיוב מקלקל בהבערה אתא. כמבואר בתוס' (דף ק"ו.) וצריך לומר דשמואל משני דר' אליעזר ור' יהושע סבירא להו כר' שמעון. ואיהו לא סבירא לי' אלא כר' יהודה. ולמה הוצרך הגמרא לדוחק זה. הא בפשיטות הוה לי' לשנויו דשמואל בעצמו נמי כר' שמעון סבירא לי' מקלקל בהבערה חייב. ואיצטריך קרא דלא תבערו בכל מושבותיכם ללמוד חיוב מקלקל בהבערה. [ועיין תוס' סנהדרין פ"ה. סוף דיבור המתחיל מאן שמעת לי' ולפי דבריהם לא קשה מידי]:
י
ואחד מן התלמידים השיב דשמואל הא סבירא לי' (דף מ"ב.) במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה. ולפי שיטת הראשונים (דף ק"ו.) דפלוגתא דמקלקל בהבערה תלוי בפלוגתא הנ"ל. דר' שמעון דפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה על כן סבירא לי' לחייב מקלקל בהבערה. ור' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה על כן פוטר במקלקל בהבערה. ואם כן שמואל על כורחין פוטר במקלקל בהבערה:
יא
אך באמת זה אינו. דעל כורחין לשיטת תוס' הנ"ל דלמאן דאמר מקלקל בהבערה חייב אין לנו לימוד מהבערה דללאו, אי אפשר שיהי' תלוי דין מקלקל בהבערה במלאכה שאינה צריכה לגופה. דהא מסקנת הסוגיא (דף ל"א:) דר' יוסי פוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואם כן יחייב מקלקל בהבערה. ואיך סובר ר' יוסי הבערה ללאו יצאתה. אלא ודאי אי אפשר לתפוס שיטת הראשונים הנ"ל עם שיטת התוספות ביחד. והוא כאוחז החבל בשתי ראשים. והדרא קושיא לדוכתי':
אך לפי מה שכתבתי ניחא. דהגמרא הקשה דניליף מדר' נתן בלא יתור קרא דלא תבערו. דמלא תבערו הא שמעינן דחייב על הבערה לבד. והוא הדין דחייב על כל מלאכות אפילו על אחת. ושוב נלמד מדברים כו' חילוק מלאכות. דאם לא כן מנינא למה לי כיון דמוכח מלא תבערו דחייב אפילו על מלאכה אחת. ואי אפשר דמניינא אתא שלא יתחייב רק על כולם יחד וכנ"ל:
יב
ואין לומר דשמואל כדר' עקיבא דיליף זורק ממושיט וארבעים מלאכות יש. ולית לי' קרא דדברים, דשמואל אית לי' בירושלמי פרק הזורק דגם ר' עקיבא פוטר זורק למעלה מעשרה. ולא יליף זורק ממושיט. גם אין לומר דסבירא לי' כר' יהודה דמוסיף שובט ומדקדק ולית לי' דרשא דדברים כו'. דהא ר' יהודה אית לי' מקלקל בהבערה פטור. ואייתר לי' הבערה לחלק:
יג
עוד ראיתי להרא"ם שם הקשה על פירש"י יבמות. שהרי ממקושש ידעינן דחייב על אחת. ולא קשה מידי דצריך קרא דלא תבערו עד זמן המקושש. ועוד דמקושש גופי' לא הי' חייב מיתה אלמלא קרא דלא תבערו דמוכיח שחייב על אחת. שלא הי' יכולין להתרות בו כיון שקודם שנאמר פרשת מקושש לא הי' שחייב על אחת:
יד
ולענין הלכה. לכאורה נראה דהילכתא כר' יוסי דהבערה ללאו יצאתה. דאף דר' נתן ור' עקיבא סבירא להו לחלק. והלכה כר' עקיבא מחבירו וכל שכן מר' יוסי תלמידו. משום דשמואל דהוא אמורא סבירא לי' כר' יוסי. ולא אשכחן בגמרא אמורא דפליג עלי' הכי קיימא לן. ואף דבמתני' חשיב המבעיר בכלל הל"ט מלאכות ואמר ר' יוחנן בגמרא לומר שאם עשאן בהעלם אחת חייב על כל אחת. הנה דמתניתין סוברת דחייב חטאת ואמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. אין זה ראי' דבריש כריתות שלשים ושש כריתות כו' ואמר ר' יוחנן גם כן שאם עשה אותן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואין חייב על כולם דעל פסח ומילה אין חיוב ומסקנא דל"ג חטאות ותנא עוד שלשה להשלים ל"ו כריתות ור' יוחנן על הרוב ידבר. הכא נמי יש לומר אף דמבעיר אינו חייב עליהם, ר' יוחנן על הרוב ידבר. וכעין שכתב הרמב"ן בתחילת ספר המצוות ומהאי טעמא אין ראי' ממה שנחשב מאבות מלאכות. ולר' יוסי דאמר ללאו יצאתה לא נחשב אב מלאכה. כמבואר פסחים (דף ה':) דעל הרוב ידבר:
טו
אך בגמרא כדמקשה דידע לשבת במאי. ומשני בתחומין ואליבא דר' עקיבא. ולא משני נמי בהבערה ואליבא דר' יוסי. [וכהא דסנהדרין ס"ו. במתניתין דהמחלל את השבת בדבר שזדונו כרת כו' ומקשה מכלל דאיכא מחלל שאין זדונו כרת ומשני אין תחומין ואליבא דר' עקיבא. הבערה ואליבא דר' יוסי] משמע דהגמרא סוברת דמתני' דתושבת מבעיר בכלל אבות מלאכות על כורחין דלא כר' יוסי:
טז
ונראה לי להמתיק הדברים על פי הירושלמי. דלכך לא תני מושיט ותני מבעיר מכלל דמבעיר אית בה חיוב חטאת ודלא כר' יוסי דאמר ללאו יצאתה. וכיון דסתם משנה דלא כר' יוסי. ור' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה. שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. מיהו בחולין (דף מ"ג.) אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן אי אמר הלכה כסתם משנה. וכן בכמה מקומות בש"ס. ואם כן דין הבערה אם יש בו חיוב כרת וחטאת תלוי באמוראי. דלהאי אמורא דלא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. וכיון דהש"ס אמר דשמואל כר' יוסי סבירא לי' דללאו יצאתה אית לן למיפסק כוותי'. והרמב"ם פסק דמבעיר חייב חטאת וסקילה כמו בשאר מלאכות. וכעת לא אדע סמך ברור לפסק זה: