אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רכ
דין עשיית אהל עראי. א) בביצה (דף ל"ב:) דגזרו חכמים בנין עראי אטו בנין קבע. ובתוספות שבת (דף קל"ז:) כתבו בפשיטות מש"ס הנ"ל דאיסור אהל עראי משום גזירה אטו אהל קבע. עיין שם. וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות שבת הלכה כ"ז. ומכל מקום מוכח שם בסוגיא דאהל עראי חמור מבנין עראי דמקשה שם אהא דאמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב ממתניתין דאין מקיפין שתי חבית לשפות עליהן את הקדירה. ומשני התם בנין קבע אסרה התורה וגזרו חכמים בנין עראי אטו בנין קבע. והכא משום כבודו לא גזרו רבנן. ולכאורה למה לי' לשנויי מתני' שאני התם דעביד אוהלא. בפשיטות הי' לו לומר כיון דעראי הוא אין איסורו אלא מדרבנן ומשום כבודו לא גזרו. ועל כרחינו לומר כדברי המאירי שם דמשום אוכל נפש הוי לן למשרי כמו משום כבודו. ומשני שאני התם דעביד אוהלא חמור טפי ואפילו משום אוכל נפש והוא הדין משום כבודו לא שרינן. וקצת קשה לשיטת תוס' הנ"ל דגם באהל הטעם משום גזירה למה יהי' חמור מבנין עראי דאסיר גם כן משום גזירה:
ב
ולולי דברי התוספות הי' נראה לי דאיסור אהל עראי לאו משום גזירה אלא משום דעיקר בנין המשכן הי' האהל ולא הקרשים כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כ"ח.) משכן קרוי משכן ולא קרשים קרואים משכן. על כן החמירו באהל אפילו אהל עראי.