אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רו

סימן רה

א

שם. רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש. ואינו מובן דאכתי הוה לי' אות אחת. ורש"י פירש דמיירי להשלים. ואינו מובן דאם כן הי' יכול לתרץ בפשיטות הקושיא דהשתא כותב אות אחת פטור הגיה מבעיא. דהכא להשלים. וכבר הקשה כן הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחידושיו לאורח חיים סי' ל"ב על רש"י:

ב

והמאירי פירש על פי הירושלמי שהרי מחק דל"ת וכתב רי"ש מצטרפין לשתי אותיות המחיקה והכתיבה. וקשה לי על זה מהא דאיתא פרק ב' דגיטין בהעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתים משום כותב ומשום מוחק. וקשה בשעה שהעביר דיו על אות אחת נצטרפו הכתיבה והמחיקה לחיוב חטאת. ושוב כשהעביר על אות השני וחייב גם כן חטאת על ידי צירוף הוי כאוכל שני זית חלב בהעלם אחד דאין כאן חילוק מלאכות דזה על ידי צירוף וזה על ידי צירוף:

ג

מיהו יש לומר כרבא בזבחים (דף ל"א.) גבי חצי זית חוץ לזמנו. חצי זית חוץ למקומו חצי זית חוץ לזמנו הוי פיגול דאמרינן ויקץ כישן הפיגול. הכא נמי כשהעביר על אות השני מצטרפין הכתיבה עם הכתיבה והמחיקה עם המחיקה:

ד

עוד יש לומר על פי מה דאמרינן בכריתות (דן י"ז.) בכתב אות אחת בשבת זו ואחת בשבת זו. אי שבתות כגופין דמיין כלומר כשני מלאכות. בשגגת מלאכות אין מצטרפין דחלוקין לחטאות. בשגגת שבת מצטרפין. והכא בהעביר דיו על גבי סיקרא דחייב שתים על כורחין בשגגת מלאכות. דבשגגת שבת הא אינו חייב אלא אחת. וכיון דבשגגת מלאכות איירי. הא אין מחיקה וכתיבה מצטרפין דחלוקין לחטאות. ושמעתין בשגגת שבת דאין חלוקין לחטאות על כן מצטרפין. כן נראה לי ליישב דעת המאירי:

ה

ומכל מקום לדינא אין נראה לפי עניות דעתי לפי מה שהעלינו דכתיבה פחות משתי אותיות אין שם מלאכה עלי' אם כן איך יצרף המחיקה שתחשב על ידי זה הכתיבה מלאכה. בשלמא בעשה שתי מלאכות כל מלאכה פחות מכשיעור כיון דאידי ואידי מלאכה הוא. הרי עשה מלאכה בכשיעור. אבל איך יעשה מלאכה הכתיבה על ידי צירוף מחיקה. והירושלמי שהביא המאירי אין ענין לזה. כי בירושלמי כתב משום כותב ומשום מוחק דמשמע דחייב שתים והיינו בלהשלים וכמו שפרש"י. וכן כתב הקרבן עדה שם. ואם כדברי המאירי משום כותב ומוחק מבעיא לי'. דהי' משמע חיוב אחד. אבל משום כותב ומשום מוחק משמע שני חיובים:

ו

ולולי פירוש הראשונים הי' נראה לי לפרש דהנה הרא"ש פירש אהא דמחק אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב משום דבמשכן פעמים שטעה באות. ושוב הקשה דאם כן במחיקת אות אחת יתחייב. ונראה ליישב לפי שיטת רש"י דפטור מוחק שלא על מנת לכתוב רק משום מקלקל. ועל כן גוזרין מלמנות אורחים מתוך הכתב שמא ימחוק. משום דכשצריך למחיקה. מחיקה עצמה הוי מלאכה אפילו שלא על מנת לכתוב. ואם כן כשטעה בקרש וכתב אות אחרת הרי צריך למחוק האות שלא יטעהו. ומלבד שצריך המחיקה כדי לכתוב במקומה אות אחרת [נראה שהי' להם מקום קבוע בקרשים לכתוב ולא הי' משנים מקום הכתיבה כמו שלא היו משנים הקרשים ואמרו קרש שזכה להיות בצפון כו' הכי נמי לא הי' משנים מקום הכתיבה ועל כן צריך המחיקה לכתוב במקומה האות אחרת] צריך לו מחיקת האות בעצמותו. ואם כן הוי כמו לכתוב במקומה שתי אותיות. דכיון דכדי לכתוב שתי אותיות חייב ואפילו נטף שעוה ומחקה ויש במקומה לכתוב שתי אותיות חייב. וכן חייב על מחיקת שתי אותיות אפילו אין צריך לכתוב כלום. הוא הדין דכשמחק אות שצריך למחיקה בעצמותו. וכוונתו גם כן לכתוב אות שצריך דחשיב כשתי אותיות. דמחיקת אות שצריך למחיקה עם הכוונה לכתוב אות שצריך מצטרפין לשתי אותיות. ולמדנו מזה למחק אות ויש במקומה לכתוב שתים חייב. דאם לא כן אלא דבתר מחיקה לבד אזלינן. הרי במשכן לא מחק אלא אות אחת שטעה. והרא"ש שלא פירש כן אזיל לטעמי' במתיר דאינו חייב אלא על מנת לקשור כמו במשכן והוא הדין דבכל הני דמפורש במתניתין על מנת לא חייב אלא בעל מנת וכשיטת התוס' כמו שבארנו במלאכת מתיר סי' קפ"ו. על כן פירש פירוש אחר וכמו שבארנו לעיל דבריו. אך לשיטת רש"י נוכל לומר כן:

ז

ולפי זה יש לפרש שמעתין דבספר תורה שיתר אות אחת פסול כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ספר תורה שדין היתר כדין החסר. וא"כ כשצריך לכתוב ריש וכתב דל"ת הנה יתר דלת בס"ת וחסר ריש וצריך מחיקת הדלת בעצמותו שלא יהי' יתר על כן חייב משום מוחק אות אחת שצריך להמחיקה בעצמותה כדי לכתוב אחת ומצטרף לשני אותיות כנ"ל. וזה הוי דומיא דמשכן ממש:

ח

ולולי דמסתפינא הוה אמינא דחייב משום כותב גם כן. דכיון דיתר כחסר והספר תורה שחסר בו רי"ש ויתר דל"ת הוי כחסר בו שני אותיות דאחת הא חסר והשני משום יתר כחסר. וכיון שעתה הספר תורה חסר שתי אותיות ועל ידי שמחקו לתגו הדל"ת נתקן. הרי כתב שתי אותיות שמתחילה כאילו הי' חסר שתי אותיות ועכשיו שלם:

והי' מיושב הירושלמי שכתב בדין זה חייב משום מוחק ומשום כותב. אלא דלא ברירא לי אם הסברא הזאת נכונה. אך משום מוחק נראה לי ברור דחייב:

ט

ומה שלא פירש רש"י כן נראה דאזיל בשיטת הר"ן בהלכותיו והספר התרומה והאור זרוע בפרק ב' דגיטין דהוי חק תוכות אלא דבשבת אפילו בחק תוכות חייב. וכיון דאינו מכשיר הספר תורה. שוב אין לחייב משום מחיקת היתר. שלא נאמר כאן יתר כנטול. דיתר כנטול היינו לפסול הספר תורה. ולהכשיר הספר תורה הא לא מהני האות שכתב ואין שתי אותיות אלו מועילים לדבר אחד. ודומה לכתב שתי אותיות ואין נהגין זה עם זה דפטור ופירושי הנ"ל ניתן להאמר לשיטת הרשב"א והר"ן בחדושיו דכהאי גוונא לא חשיב חק תוכות ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה