אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קסח
א
דעת הרא"ם בספר יראים דאפילו בשאר משקין גזרינן שמא יסחוט. שהוא מפרש ההוא דבמה טומנין בשכר. וכן דעת הרמב"ם בפרק כ"ב שכתב ואין מכסין חבית וכיוצא בה בבגד שאינו מוכן לה גזירה שמא יסחוט. והתוס' והרמב"ן ורוב הפוסקים אף הפוסקים דיש ליבון בשאר משקין. מכל מקום סבירא להו דלא גזרינן בהו שמא יסחוט. כיון שאין מתלבנים היטב אינו רגיל לסוחטו [גם אין רגיל לסוחטו בשביל מעט משקה]. והרמב"ם לשיטתו דסובר הסוחט שמן שיעורו כגרוגרת אף דהמוציא שיעורו כדי סיכת אבר קטן של בן יומו. ומשום דאין אדם טורח לסחוט פחות מכגרוגרת וכדעת היש מפרשים שהביאו התוס' ריש פרק המוציא יין. אם כן מדיש סחיטה בשאר משקין כדמוכח מההיא דסחיטה בשער פרק מפנין [כנ"ל סימן קנ"ז באריכות] לשיטתו. אם כן מוכח דאדם רגיל לסוחטו בשביל מעט ליבונו. דאם לא כן לא הי' חשוב להתחייב עליו. ממילא מוכח דאף בשאר משקין גזרינן משום סחיטה:
ב
ולהלכה קיימא לן בשלחן ערוך סימן שי"ט וסי' של"ד כהמתירין בזה דלא גזרינן שמא יסחוט. אך מכל מקום בזה פשוט להחמיר בשל תורה דיש ליבון בשאר משקין. היינו בסוחטו. דבזה מחולקים רבינו תם עם הר"י והיראים. שהם סבירא להו דבסוחטן חייב. אבל כיבוס גרידא ליכא ביין. ועל כן מסננין היין בסודרין. ועל כן בסימן של"ד דטלית שאחז בו האור מצד אחד מותר לתת עליו שאר משקין מצד שני. אך בטורי זהב סוף סימן ש"כ מבואר דקיימת לן דאף על סחיטה אינו מחויב בשאר משקין. ואיני יודע מנ"ל. דבזה לא הכריע בשלחן ערוך כלל. וההוא דסימן ש"כ גם כן לא מכרעא דמסוכריא אין דרך ליבון בכך: