אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכט

סימן קכח

להרב ר' צבי יהודה נ"י:

א

אשר כתבתי בס"ק ט"ו ומ"ב בטעם היראים משום שחידש בו טעם צלי ופשוט. והוקשה לו כיון דבישול שרחוק מהאש משובח יותר מצלי שקרוב לאש כמו שכתב בשם אבן עזרא. אם כן צלי אחר בישול יהי' דומה לסיקרא על גבי דיו דאף שרוצה בסיקרא בטלה דעתו עד כאן דבריו. אינו דומה כלל. דכתיבה הכל כותבין בדיו. ובודאי הכותב בסיקרא בטלה דעתו אבל רבים בוחרים בצלי יותר. ובודאי יש טעם טוב בצלי שאינו בבישול. וקדשים נאכלין צלי בחרדל וקרי לי' כדרך שהמלכים אוכלין:

ב

מה שכתב על מה שכתבתי בס"ק כ' דיש בישול בבשר מלוח משום שינוי הטעם שאין טעם המוכשר לאכילה על ידי מליחה כמוכשר על ידי בישול. והקשה על מה שכתבתי דהמבשל באור את המבושל בחמי טבריא פטור והא אין טעם המבושל במה שאינו תולדות אור כמבושל על ידי האור. אינו דמיון. דמליח ובישול התחלפות הטעמים לגמרי. וכעין שכתב באור זרוע בבישל תפוחים הנאכלין חיין. מכל מקום אסור לבשלם משום שנשתנה לטעם אחר. אבל מה שבאור יותר טוב אין זה התחלפות הטעמים. ובודאי קצת שינוי בין השלוק למבושל. מכל מקום שולק את המבושל פטור ובישול וצלי מחלוקת. הרא"ם סבירא לי' דחשיב טעמים הפכיים וחייב ופוסקים אחרים סבירא להו כיון שזה וזה על ידי חום לא חשיב טעם אחר לגמרי:

ג

מה שכתבתי בס"ק ל"א אות י"ד שאם נתערב שאינו מבושל בתוך המבושל לדעת הר"ן דלחכמים דסבירא להו מין במינו בטיל הטעם משום דלא אזלינן בתר גוף הדבר רק בתר איסור והיתר. וכיון שזה אסור וזה מותר חשיב מין בשאינו מינו. אבל בשניהם היתר אפילו מין בשאינו מינו לא בטל לרבנן דחשיב מין במינו. ואמרתי דלענין שבת חשובים המבושל ואינו מבושל מין במינו. דשניהם אסורים בבישול. רק שהמבושל אף אם שם אותו ברותחין אינו מבשלו עוד. לא שזה מותר בבישול. ועוד דאין האיסור על המים רק על העושה המלאכה. והוקשה לו מהא דפ' משילין ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה ואיסור תחומין על שניהם. ואם הי' משכחת לה שיהי' תחום של העיסה במקום תחום של מים ומלח הי' גם העיסה אסור להוציא ולהנ"ל הרי הוא שוה באיסור והיתר ואף לרבנן לא בטל:

ד

לא דמי כי אוכלא לדנא. דגבי בישול היתר דבר המבושל כבר משום שאינו מבשלו עוד ואינו עושה פעולת בישול. אבל בתחומין הרי הפעולה אחת. ההוצאה ממקום זה למקום זה. ולזה שבתוך תחומה מותר. ולזה שחוץ מתחומה אסור. הרי חלוקין באיסור והיתר. והוא חלוק זה מזה ככל איסור והיתר שבתורה. אך שתחומין הוא מן הדברים שאסור לזה ומותר לזה. ועיין גיטין ריש המגרש גבי ארבעה זקנים:

ה

ומה שכתב עוד דבתחומין גם כן האיסור על המוציא חוץ לתחום לא על החפץ. ליתא דבתחומין האיסור משום שהחפץ קנה שביתה והאיסור על החפץ. וכבר נתבאר זה במלאכת חורש ס"ק י"ב אות י"ב י"ג יעוין שם:

ו

מה שכתב בשאלה שבא לפניו במה שנוהגין ששופכין מים מבושלים שנצטננו לגמרי בתוך מים רותחין שיהי' שניהם אינם צוננים לגמרי ושוב מחממין אותם כהכרעת רמ"א דבלא נצטנן לגמרי אין בו בישול אחר בישול וכתב מעלתו דודאי אין היתר בהמים שנצטננו לגמרי משום שהחמו קצת דאין היתר אלא בשעדיין חם מחמת הבישול הראשון. [אמת אמר וכן כתב בחי' ר' עקיבא וכן באגלי טל בהשמטות לס"ק י"ד דיבור המתחיל ולפ"ז]. נמצא עדיין עושה איסור במה שמבשל המים שנצטננו רק אם הם מועטין יש להתיר משום ביטול. ואף דהוי דבר שיש לו מתירין. בדרבנן נסמוך על הפוסקים אין בישול אחר בישול אפילו בנצטנן לגמרי. אך מסופק לפי דבריי דאין בזה ביטול. הנה יש בזה עוד טעם דלא שייך בזה היתר משום ביטול דדומה לטומאת משא דאין מותר משום ביטול שהרי נושא את כולו. והכא נמי מחמם את כולם ואין להקל בזה:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה