אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קז
להרה"ג מנאשעלסק. א) מה שכתבתי בשם המאירי [הובא בסק"ב] שפירש הירושלמי דמחק אות וכתב אות אחת כגון שנטל לתגו של דלי"ת ועשאו רי"ש מצטרפת המחיקה לכתיבה לחיוב וכתב כבודו דעל כרחך הש"ס דידן אינו סובר כן. דבשבת (דף פ'.) הוציא שתי חצאי גרוגרות לשני רשויות פטור. והרי הוצאה והוצאה ודאי מלאכה אחת הן ואין חלוקין לחטאות. ומכל מקום אין מצטרפין כל שכן במחיקה וכתיבה עד כאן דבריו:
ב
הנה טעם שני רשויות משום שאינם במקום אחד ומחוסר קריבה בזה כמחוסר מעשה ואין ההוצאות חשובות הוצאה כגרוגרת כיון שאינם במקום אחד ובירושלמי ריש שבת מדמה לה לאוכל שני חצאי זיתי חלב בשתי אכילת פרס. או כאורג חוט בבגד זה וחוט בבגד זה עיין שם. ומה זה ענין למוחק אות אחת ויש במקומו לכתוב אות אחת ובצידו כתב אחת שאם יכתוב במקום המחק אות יהי' שתי אותיות במקום אחד. ויש כאן חשיבות שתי אותיות רק שתרצה לפוטרו משום חילוק מלאכות על זה אמרינן כיון דמיני דהדדי נינהו מצטרפין. וכן במחק תגא דדלי"ת. שבאותו תיבה הי' שני חסרונות יתיר דלי"ת וחסר רי"ש ויתר כחסר כאילו הי' חסר שני אותיות. ובנטילת התג תיקן כאלו כתב שתי אותיות על כן הוי חשיבות מלאכה:
ג
מה שכתב כבודו דהא דמאירי יש לדחות דיש לומר דמיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות דאפילו שני מלאכות דלאו מיני דהדדי מצטרפין כיון דאין חלוקין לחטאות. זה יכול להיות. אך מה שכתבתי בזורה בורר ומרקד שמצטרפין זה בודאי אמת. שהרי מזורה יכולין ללמוד לבורר ומרקד שיהי' תולדה על כל פנים. וכן מבורר נוכל ללמוד זורה ומרקד וכו' רק משום שהי' כולם במשכן נתחלקו לג' מלאכות לחייב שלשה. אבל בשאין שיעור באחד. למה לא יצטרפו לאחת. כיון שכולם נוכל לחושבם תולדה לאחת מהנה. וכי בשביל שכולם הי' במשכן יפטור. ואם הי' זה כלל גמור דכל שחלוקין לחומרא מחולקין לקולא גם כן הי' אפשר לומר גם בזה שיפטור. אך מאחר שמצינו בתמחויין ובנבילה וטרפה [וכן באיסורי נזיר] שחלוקין להחמיר ואף על פי כן להקל אין חלוקין. למה נחלוק זורה בורר ומרקד להקל:
ד
ובדינו של המאירי בשגגת מלאכות יש לעיין. דהנה בכריתות (דף כ':) דאפילו לר' יוסי דהבערה ללאו יצאתה מכל מקום על הכיבוי חייב חטאת. הנה דהבערה חלוק מכיבוי. כמו כן יש לומר חלוק כתיבה ממחיקה. מיהו יש לומר שאני מחיקה דמפורש במשנה המוחק על מנת לכתוב ובמכבה לא תנן על מנת להבעיר ובר"ן שכתב דחק תוכות בשבת חייב משום מלאכת מחשבת כמו מוחק על מנת לכתוב. ועיין ברא"ש בבא קמא (דף ס') גבי זורה ורוח מסייעתו דחייב משום מלאכת מחשבת. וכתב רא"ש דוקא בזורה שעיקר מלאכתו ברוח. והנה כתיבה אין עיקר מלאכתו בחק תוכות ולמה יתחייב משום מלאכת מחשבת. אך משום דמלאכת מחיקה עיקר משום שגורם לכתוב. והכי נמי מחייבנן בחק תוכות משום שגורם כתיבה, וזה אי כתיבה ומחיקה מיני דהדדי נינהו. אבל אם חלוקים לשתים גם להקל. למה יתחייב בכותב משום שמצינו כך במוחק. משמע קצת דאין חלוקין להקל ודברי המאירי בשם הירושלמי בכל גווני:
ה
אחר זה חפשתי בכתביי במלאכת כותב* ראיתי שפרשתי בעצמי דברי המאירי בשגגת שבת וזדון מלאכות. אך דבריי שם הי' כדי לתרץ קו' אחת. ואנכי הרואה עכשיו שבלאו הכי לא קשה:
*לקמן סי' ר"ו