אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן צג

סימן צב

לר' שלמה דוד נ"י. א) אשר הקשה לי בס"ק נ"ט בפנים בהוקשו קצת דינו כאילן הא על כרחך אין לו דין אילן דאם כן אפילו קודם שהוקשו קצת נמי יאסר דהא אזלינן בתר בסוף ועל כרחך דאינו אילן רק דאית בי' שמא יקטום ואם כן איך סתים הרי היא כאילן. הא בשאר תשמישן דלית בי' שמא יקטום מותר כמו שכתב הריטב"א ז"ל. הוא דקדוק קלוש. דריטב"א לא חילק בין תשמיש לתשמיש רק אמר כיון דכבשינהו מבעוד יום. תו ליכא למיחש שמא יקטום ואנן לא איירינן בכבשינהו:

ב

מה שהקשה על הדמיון קנים שסופן להקשות לגידין שסופן להקשות. הא התוס' כתבו דר"ל מודה בראשי כנפים וחסחוסין משום שיש להם טעם בשר יותר. ומנא לי' שהקנים ברכותן אין להם טעם מאכל יותר. אינו כלום. שהרי מפורש שם בברייתא שממנה הקשו התוס' לריש לקיש דטעם ראשי כנפים וכו' משום דנאכל בשור הגדול בשלקא. וזה לא שייך בנידון דידן שאפשר אף על ידי שליקה יתרככו אף לאחר שיתקשו לא יועיל דוקא בשר שהכל צריך תיקון ואף גדי רך צריך צלי או בישול ובשור צריך תיקון יותר. על כן לא בטל תורת אוכל מיני' בעודו רך דרכותו במקום שליקה שאחר כך. מה שאין כן בנידון דידן. בשגם דהכא לאו באכילה תלוי:

ג

מה שהקשה מה שכתבתי באות ס' בקלחי כרוב דירקות הוא אף לאחר שיתקשו אין שם אילן עליו וכתבת בשם הריטב"א בקנים קשים דינם כאילן. זה לא שייך בכרוב דאוכל הוא ונטעי אדעתא דפוגלא וכי פרי שיתקשה יחשב אילן:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה