אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פז

סימן פו

לרב אחד. א) על דבר מה שהקשה בספר אגלי טל במלאכת קוצר ס"ק כ"ט בהא דמנחות (דף ע') אי דתליש ואכיל תלוש הוא ואי גחין ואכיל בטלה דעתו מהא דכתובות אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל ותירץ דיש חילוק בין תלוש למחובר, ותמהתם דקארי לה מה קארי לה הלא זה חילוק הגמרא שם:

ב

ספרתי הדברים וענה לי כי מעולם לא עלה על דעתו. מסוגיא זו לחלק בין תלוש למחובר. ולא מבעיא לפי' התוס' מנבילת עוף טהור הי' משום דבצים שבפנים הם מאוסים ולאו אורחא למיכלינהו ואף על פי כן לא אמרינן בטלה דעתו. הוא הדין דאי גחין ואכיל אף על גב דלאו אורחי' לא בטלה דעתו ומשני דבצים תלוש אורחא למיכלינהו עיין שם היטב. ובמחובר לא חידש התרצן כלום. ונשאר הסברא דמשום דאכילת מחובר על ידי גחין ואכיל בטלה דעתו, והוא הדין דבתלוש אי גחין ואכיל בטלה דעתו:

ג

אך גם לפרש"י דהכניס פיו למעיים ואכלם בפנים מקשה הש"ס דנימא בטלה דעתו. גם כן התירוץ דלא דמי הכניס פיו לפנים למחובר דגחין ואכיל. דהאי אורחי'. ומחובר דאכילתו על ידי גחין ואכיל לאו אורחי'. אבל תלוש דאמר שם דאורחי' לאו דאכלי' בגחינה. דאף שהכניס פיו למעיים. מכל מקום לקח המעיים עם הבצים לפיו ושם הכניס פיו למעיים ובודאי גם הכנסה זו הי' בסיוע ידיו כמובן. אבל מחובר דגחין ואכיל לאו אורחי' והוא הדין תלוש דגחין ואכיל לאו אורחי', כך הי' פשוט בעיניו בסוגיא זו עם פרש"י ותוס':

ד

ואמר לי שהי' לו עוד ראי' דגחין ואכיל בטלה דעתו ולאו אכילה הוא מספרי פרשת קרח שלמד נטילת ידים לתרומה מקידוש ידים ורגלים לעבודה. הוא הדין אכילת תרומה דעבודה הוא. ואף דבקידוש בעי רגלים גם כן. היינו משום שעובד עבודה גם ברגליו שעומד בהם על הרצפה. מה שאין כן אכילה שעובד רק בידיו ואי גחין ואכיל הוא אכילה. גם בידיו אינו עובד דאפשר בלא הגבהה. ואף אם אוכל בידיו אין העבודה אלא בפיו. וכמו שמחלק הש"ס באלו נערות כיון דאפשר לאכילה בלא הגבהה אין הגבהה צורך אכילה, אך לפי הש"ס מנחות דגחין ואכיל בטלה דעתו ניחא. דכיון דאי אפשר לאכילה בלא הגבהת ידיו מתחיל העבודה משעת הגבהה וכמו שכתבו תוס' ישנים בכתובות שם דאי לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל החיוב משעת הגבהה. כל זה הי' ברור בעיניו לולי הא דאלו נערות דחקתו. לחלק בין תלוש דגחין ואכיל למחובר דגחין ואכיל:

ה

אך שוב נדפס מחדש ש"ס ווילנא עם פירוש ר' גרשום מפרש קושיית הש"ס דסלקא דעתך בצים במעיים חשובים מחובר. ומשני דהאי תלוש ולא מקרי מחובר. ומדבריו מבואר דכל הטעם משום דמחובר. וכן נדפס מחדש רמב"ם עם פי' הרדב"ז שם מפורש דגחין ואכיל בתלוש אורחי' ובעז"ה כוון לדעתם:

ו

אך מש"ס מנחות עם פרש"י ותוס' אין זכר לחלק בין תלוש דגחין ואכיל למחובר דגחין ואכיל ותמיהתכם הי' בלי עיון כלל וכלל. ובאמת אין צריך לכל אריכות הזה ובקיצור כי בגמרא לא חילק בין תלוש דגחין ואכיל למחובר. דהא דנבילת עוף טהור לאו גחין ואכיל הוא

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה