אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן סז

סימן סו

להרב ר' אליעזר.

א

על מה שכתבתי במלאכת זורע סק"ו שלא הי' נוטעין זתים וגפנים במדבר לנסכים משום איסור ערלה בחוץ לארץ. הביא דברי רמב"ם דנוטע לרבים בחוץ לארץ פטור. ברור שטעם רמב"ם משום דר"י פוטר הנטוע לרבים וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ אפילו יחיד במקום רבים דמכל מקום קצת ספק הוא כמ"ש הר"ן בקדושין ופשוט. וזה בדורותינו. אבל בדורו של משה שהי' הלכה מבוררת בידם ומחלוקת ראשונה בישראל הי' בזמן בית שני בענין סמיכה ביום טוב בחגיגה (דף ט"ז) וכיון דעיקר הלכה כרבים דחייב. מסתמא הי' להם כך הלכה מבוררת ואפילו בחוץ לארץ הלכה:

ב

עוד הביא דברי רמב"ם הקדיש ואחר כך נטע פטור. הנסכים אינם באים אלא מתרומת הלשכה. ואם הי' גדלים הזיתים ברשות הקדש אין זה מתרומת הלשכה. ואף אם קנו העצים לנטיעה מתרומת הלשכה מכל מקום הזתים לא נקנו. ואף שאדם מתכפר בשבח הקדש שקנה אשם בשקל ונתייקר ועמד בשנים מכל מקום קנה גוף האיל. אבל הכא לא קנו השמן כלל רק שהוא גדולי הקדש, וברור שלא יצאו בו הציבור ידי נסכים. אך שהי' יכולין לפדות ולחזור ולקנות השמן מתרומת הלשכה. אך יש מחלוקת אם גידולי הקדש מועלין בהם. ולמאן דאמר אין מועלין. מכל מקום יש לומר שאסורין מן התורה [ואין לי פנאי לברר זה] יש לומר דלא מהני בהם פדיון כמו הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא דר"י אמר יקבר. ומפרש פרק איזהו מקומן משום דלא אלים למתפס פדיונו. ואף זה אינו ברור. אך מה שצריך לדון בזה משום איסור ערלה. הוא לרווחא דמילתא. אבל פשוט שלא הי' יכולין להביא נסכים מפירות שבתוך ג' שנים. שהרי הרמב"ן בפי' התורה מפרש טעם איסור ערלה. משום שהמצוה פירות ראשונים למקדש הוא הרבעי. אך שבתוך ג' שנים שהוא מעט וכחוש פי' [אין פה באטוואצק ת"י הרמב"ן לכתוב הלשון במכוון] והרי המנחות ונסכים אינם באים אלא מן המובחר כדאיתא במנחות:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה