אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן נו
ב"ה ועש"ק לך תרנ"ב. שלום לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגדול חריף ובקי צנא מלא ספרא כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבד"ק גאסטנין:
א
יקרת מכתבו הגיעני. ושם השיב על מה שכתבתי שאם סחט חצי שיעור ונתבטל אותו חצי שיעור ברוב. ושוב סחט חצי שיעור אחר אינו מצטרף כאילו נאכל. דגם לגבי העושה שייך ביטול. והבאתי ראי' מהמרדכי דיבמה שרקקה דם תחלוץ, שאי אפשר בלא צחצוחי רוק, והקשה במרדכי שיתבטל ברוב. הנה דאף לענין הרוקקת שייך ביטול:
ב
וכבוד תורתו הביא ראי' להיפוך מבהמה שהפילה חררת דם דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא. משום דבטל הולד ברוב, ומכל מקום הבהמה נפטרה מן הבכורה. הנה דלענין בהמה שהפילה לא שייך ביטול. והוא שבאמת בסברא זו דלגבי העושה לא שייך ביטול מיושב קושיות המרדכי. ושזה כוונת הגמ' מי כתיב וירקה רוק, דאולי הי' כתוב כן. הי' בו דין ביטול ואין עליו שם רוק. אבל כיון דכתיב וירקה סתם. ואף שנתבטל. מכל מקום חשובה היא רוקקת עד כאן דבריו. ג והנה מהא דבהמה ששפעה גופי' מוכח שגם לגבי העושה שייך ביטול. והוא בנדה (דף כ"ז:) אמר ר' יוחנן, ר' שמעון דשליא בבית טהור. וראב"י דבהמה ששפעה. אמרו דבר אחד. ומשום ביטול ברוב, אמר ר' יוחנן ומודה ר' שמעון שאמו טמאה לידה. מאי טעמא דר' יוחנן אמר קרא אשה כי תזריע. אפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה. ואם לגבי האשה המפלת לא שייך ביטול. אם כן מה צריך קרא. ועוד בסוף פרק יוצא דופן מפורש דר' שמעון צריך קרא להכי עיין שם. ולמה לי' קרא. כיון דכל הטעם משום ביטול. ולגבי האשה לא שייך ביטול:
ד
ואין לומר משום דכתיב וילדה זכר ואם נקבה תלד. בעינן שיהא עליו שם זכר או שם נקבה. וכמו ביבמה אם הי' כתיב וירקה רוק. ליתא דהאי זכר ונקבה הוא להורות שיעור טומאת זכר ושיעור טומאת נקבה, ולא מוכח דצריך שיהי' עליו שם זכר ואם יאמר דמכל מקום כיון דכתיב זכר צריך שיהי' עליו שם זה. ואם בטל אין כאן טומאה, אם כן בשבת נמי דכתיב לא תעשה מלאכה. צריך שיהי' עליו שם מלאכה. ובשנתבטל חצי שיעור הראשון בטל ממנו שם מלאכה ושוב אינו מצטרף עם השני. והא דנפטרה מן הבכורה צריך לחלק, דוקא נגד הולד שתלד אחר כך לא שייך ביטול, אבל כשדנין על הלידה אם תטמא את אמה, כיון שבטל ברוב אי אפשר שתטמא אמה. או יאמר כיון דכתיב זכר ונקבה. אם כן הכא נמי כתיב מכל מקום מלאכה. מכל מקום דבריו מיושבין:
דברי ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם.