אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן לב
הלכות בית הכנסת ב"ה ח' תבא תרנ"ו. יכתב לחיים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד הרב החריף מו"ה אברהם מתתי' נ"י מו"צ בק"ק פלאצק:
א
בדבר המנין שרוצים לעשות להתפלל בחדר שעל גבו דר ישראל ועל גבי הישראל דר נכרי. וכ"ת אוסר מחמת דברי הט"ז או"ח סימן קנ"א שאם דבר טינוף או עכו"ם מפסיק בין מקום שמתפללין בין השמים אין התפלה יכולה לעלות וכל עכו"ם יש לו ע"ז בביתו, והט"ז מדמה להא דסימן נ"ה ביש הפסק בינו ובין המקום שאומרים בו קדושה אם יש במקום ההפסק דבר טינוף או עכו"ם אינו עונה עמהם. דאף דמחיצה של ברזל אינה מפסקת. אבל מקום שאסור להתפלל שם מפסיק, והוא הדין שמפסיק בין המנין לשמים. כנים דבריו:
ב
האומנם שט"ז אוסר אפילו ישראל דר שם עם ביתו. ובזה שמעתי דלא נהיג כוותי' במקומות הגדולים. שאי אפשר להשיג מקום להתפלל אם יצטרכו לדקדק שלא יהי' בית דירה למעלה:
ג
אך באמת חילוק גדול ביניהם דבישראל דר עם ביתו אין חשש רק אם יתפלל בשעה שמשים שלום ביניהם למעלה, ואף בזה לכאורה אינו מובן, דמה טינוף יש בתשמיש, רק שהם עצמם אסורים אז לדבר דברי תורה משום נגיעות ערוה. אבל למה יחשב מקום שאינו ראוי להתפלל:
ד
ונראה דסברת הט"ז שהרי אסור לשמש בבית שיש שם ספרים וכל שכן שאסור בבית שמדברים שם דברי תורה. מכל מקום אינו אלא חשש בעלמא כנ"ל. אבל בית נכרי שכל נכרי יש לו ע"ז על שלחנו. וזה מפורש בש"ע שע"ז מפסקת. וכן בדן שהרי מרע"ה לא התפלל במצרים יען היתה מלאה גלולים. כל שכן בית שיש שם ע"ז. על כן דבריו נכונים וברורים:
הק' אברהם