אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן יב
ב"ה אור ליום ד' שמות עת"ר לפ"ק. שלום לכבוד בן בני הרב הגדול החסיד וכו' מו"ה דוד נ"י:
א
הנה שאלתך בפרשה שבתפילין שבצד"י נמצא כתב יבש עד שממלא כל החלל. ותינוקים קצתם קורין כתיקונו וקצתם שלא כתיקונו. וענין ההכרה משום שהכתב אינו כל כך שחור כמו הדיו של האותיות. ועיניך ראו דברי הנוב"י בגט כהאי גוונא שמכשיר על ידי ההיכר בין שחור ביותר או דיהה. וכתב שהוא דין המבואר אהע"ז (סימן קכ"ה סעיף ח') בנפל טיפה תוך אות שאם אין צורת האות ניכרת פסול. ויש מחמירין אפילו צורת האות ניכרת. ושם הב"ש והח"מ מכשירים בדיעבד, וכתב הנוב"י דצורת האות ניכרת היינו מחמת שאינו שחור כל כך בתוך החלל עכת"ד:
ב
ואיני יודע מנין לו זה הפי'. ופשטא דמלתא שאין ממלא כל החלל. ובס' ג"פ בשם הרד"ך דצורת אות ניכרת שאינה נוגעת בצידי האות. והוא חולק עליו דאפילו נוגעת בצידי האות אם ניכרת כשר. והנה הרד"ך הא מפרש להדיא באינו ממלא. והג"פ לא חולק עליו רק דאפילו נוגעת כשר. אבל לא חולק לומר שאפילו ממלא כל החלל כשר. שלא כתב אפילו נוגע בכל צידי האות. ולפי זה בדין הנ"ל שממלא כל החלל רק שדיהה אין לנו ראי' מזה להכשיר. ג) ומצד הסברא נראה לי שאם אף במקום שדיהה אין מראה הקלף נראה מחמת שהדיו הדיהה מכסה עליו חשיב אין גויל מקיף. שצריך להיות מראה הגויל. ואף לגרור הדבק לא מהני כיון שהוא בכל תוכו ודומה לאלו נדבקו שני אותיות מראש לסוף דלא מהני גרירה. ועוד דבסת"ם צריך ההיכר בין דיו לקלף לא בין דיו לדיו כנ"ל. אך זה בסת"ם דהלכה למשה מסיני שיהי' גויל דוקא. אבל בגט שהכתב יכול להיות כל דבר. גם המקום שכותב עליו יכול להיות כל דבר. הוא הדין בשחור הרבה על גבי שחור מעט שפיר דמי. ואם התינוק קורא אותה כתקנה כשר:
ד
האומנם כי יש לעיין גם בגט לדעת ספר התרומה שפוסל בגט אותיות הנוגעין. משום דהשני אותיות חשובין כאות אחת. ולא יועיל בזה קריאת התינוק שקוראים שתי אותיות. הכא נמי כיון דאות מקצתה שחור הרבה ומקצתה דיהה מצטרפין והכל אות אחת [וכ"כ הנוב"י בעצמו שם] הכא נמי כיון שהחלל ממלא הרי הכל גולם אחד של דיו ואין חלל כלל. מיהו גם בנוגעין כתב הב"ש להכשיר במקום עיגון. ועל כן גם בזה במקום עיגון כשר:
ה
ונידון דידן גם לנוב"י פסול כיון שלא נתברר הכשרו על ידי תינוק שמקצת תינוקות אין קורין כתיקנו. אך בתינוק קורא כהלכתו לדעת הנוב"י כשר גם בסת"ם. שהרי ראייתו מדמכשירין בניכר האות בדיעבד. ובספר תורה מכשירין יותר אפילו לכתחילה ובש"ע (סימן ל"ב) נפל טיפת דיו בתוך האות ואינו ניכר צורת האות פסול. משמע בניכר כשר. ורמ"א לא הגיה עליו כמו שהגיה באבן העזר. משמע בתפילין מתירין יותר. כדי שלא להצריך גניזה לדבר שבקדושה וחשיב דיעבד. ואם כן הנוב"י שלמד דינו מהא דפרידתם ניכרת גם בסת"ם כשר. אך אין דקדוקו נראה בעיני:
דברי אביך זקינך הדו"ש וש"ת הק' אברהם.