אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן י

סימן ט

עוד להנ"ל. א) ראיתי ראייתו להכשיר מקצת אות שלא כסדרן מתוס' יומא (דף נ"ז.) שהקשו אהא דנתערבו לו דם הפר ודם השעיר דאמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה מדם התערובות ועולה לו לכאן ולכאן ואמר רב ירמי' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר. ועל זה הקשו התיס' למה לי' לאתויי האי קרא תיפוק לי' מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה. ועל זה תירצו דמחוקה הוה ידעינן דבעינן כסדרן רק במעשה שלם. ואם שינה הסדר במעשה שלם פסול. אבל אם שינה הסדר במקצת מעשה לא איכפת לן עכת"ד וע"כ קל וחומר מה התם דאף הזאה אחת שם הזאה עלי'. מכל מקום אינו נפסל משום שלא כסדרן. משום דמקצת מעשה לא איכפת לן בכסדרן. כל שכן בכתיבת אותיות דמקצת אות אין שם אות עליו. פשיטא דמקצת מעשה אינו נפסל משום שלא כסדרן עכ"ד:

ב

תשובה הנה לבבי לא כן ידמה כי אם נדמה להתם הלא התם מעשה שלם הוה שהקדים כל עבודות דחד מקום מקמי מתנות דפר. דהוה כפרה שלימה. דכל מקום ומקום כפרה שלימה בפני עצמו. שהרי אם נשפך הדם לאחר מתנות דחד מקום. שוחט אחר ואינו חוזר ומזה באותו מקום שכולן כפרה כפרה בפני עצמו. כדאיתא שם (דף ס"א). ובתפילין דאין כפרה רק מצוה. אם תמצא לומר דאינו פוסל אלא בשלם. אפילו קדים פרשה שני' לראשונה יוכשר. ואף אם תמצא לומר שכל פרשה מצוה בפני עצמו כמאמרם שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה ד' של יד וד' של ראש. מכל מקום אם הקדים פסוק מאוחר לפסוק מוקדם באותו פרשה יוכשר. דחצי מצוה הוא. והרי קרא דוהיו בהוייתן יהו קאי באותה פרשה גופה בודאי. [ובהקדים פרשה שני' לראשונה יש דעות עיין ט"ז סימן ר"ץ] וגלי קרא דאפילו בחצי מצוה יש עיכוב. [דלא כעבודת יום הכיפורים דאין קפידא בחצי כפרה] ושוב אפילו בחצי אות יפסול ודו"ק. ג) מ"מ יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר נהי דגלי קרא בחצי מצוה דעל כל פנים הוי אות שלם. בחצי אות לא גלי. ולפנינו יתבאר סתירת זה. כתר לי זעיר. אך עיקר הראי' הלא תוס' יומא כתבו בזה לשונו "ושמא יש לומר" דמחוקה כו' והלשון ויש לומר אינו לשון ברור דיש לומר כך וי"ל להיפוך גם כן. והלשון שמא יש לומר היינו דאפשר שיש לומר כך ואפשר שאין לומר וכעין ספק ספיקא. ואם כן אפילו ספק שקול לא הוי אם לא נאמר חוקה בחצי מעשה. ומעלתו רוצה ללמוד מזה ודאי להקל בשל תורה אתמהא. ובאמת אפילו ספק ספיקא אין ללמוד משם. שהרי דבריהם מורים בעליל כי מוזר בעיניהם סברא זו שלא נלמוד רק מעשה שלם. רק משום הקישיא דלמאי אצטריך לאתויי קרא וכלה מכפר את הקודש כנ"ל תיפוק לי' מדכתיב חוקה. ובשביל זה כתבו ושמא י"ל כנ"ל. והנה קושיא זו תמוה שהרי ע"כ נתערבו דמי פר ודמי שעיר במתנות שבהיכל. דבמתנות שבפנים אי אפשר. דקודם שנתן מתן פר בפנים אין כאן דם שעיר. דשעיר ששחטו קודם מתן פר לא עשה כלום. וע"כ במתנות שבהיכל. והרי ר' יהודה סבירא לי' דלא נאמר חיוה רק בנעשה בבגדי לבן מבפנים. ופירש"י לפני ולפנים וכן מפורש בגמרא (דף מ'.) לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור' יהודה היא. הנה מפורש דהיכל לענין זה חוץ מיקרי. וכן בזבחים (דף מ'.) והובא בלח"מ סוף הלכות עבודת יום הכיפורים] ואם כן מה קושיא אם רבא כר' יהודה סבירא לי'. והרי פוסק הלכות הוא רמב"ם. פוסק כר' יהודה. ועל כרחנו לומר שקיצור יש בתוס'. וקושייתם הוא רק לפרש"י דמפרש הסוגיא בלפני ולפנים. אבל לאחר שהשיגו התוס' בעצמם על פירש"י שם בעמוד ב' מהא דשעיר ששחטו קודם מתן של פר לא עשה כלום. ונתבטלה הקושיא. שוב הדרינן לסברא פשוטה דאין חילוק בין כל המעשה לחצי'. ובסוף הלכות יום הכיפורים יעדנו קונטרס מיוחד לבאר שיטת הראשונים בזה:

ד

עוד כתב מעלתו ראי' שני' מהא דקיימא לן דבר ולא חצי דבר. והכא נמי דילפינן מדכתיב והיו הדברים דוקא אדבר שלם ולא על חצי אות. וזה חשב מעלתו לראי' ברורה. ואינו נראה. דמלבד דאין לנו שום ידיעה איך דרשו חכמים המקראות. כמו שכתב מהר"ל בספריו שדרשת חז"ל באשר ידעו עפ"י סוד המצוה שכך צריך להיות דרשו כן מן המקרא גם כן. ועפ"י שנים עדים יקום דבר. ובזוהר (ח"ג רמ"ד:) ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דלהין על רזין דאורייתא סדרו לי' וכיוצא בזה בתוס' בכמה מקומות בענין מה הפרט. והרבה יש לי להאריך בזה. ואלו הי' עולה ראי' זו במחשבתי לא הייתי משגיח עלי' כלל. אך גם לפי דברי מעלתו איפכא מסתברא. דבשלמא אם הי' כתוב בלשון לא יהי' הדברים שלא כהוייתן היינו שלא כסדרן הי' מקום לומר כן. אבל הא כתיב והיו הדברים. ואם דברים פי' כל הדברים. היינו שכל הדברים צריכין להיות כהוייתן לא יחסר אף חצי דבר שאם יחסר חצי דבר לא יהיו כל הדברים כהוייתן:

ה

עוד כתב מעלתו והסברא גם כן נותנת כן. שהרי יש פוסקים דבגוונא דלא מינכר אחר הכתיבה שהוא שלא כסדרן כשר. למה נפליג מחלקותם אף בחצי אות. אין ממש בדברים אלו. ובשלמא אם הי' מחלוקת בשיעור. שהמכשירים יכשירו עד פסוק אחד. והפוסלים לא נדע מדבריהם אם באות אחת או אפילו בחצי אות. או נאמר לא נפליג מחלקותם. אבל זה מחלוקת בפני עצמו מהו שלא כסדרן אם שאחר כתיבה הם בתפילין או במזוזה שלא כסדרן. א בשעת כתיבה שלא כסדרן גם כן פוסל. ובזה קיימא לן כדעת רוב הפוסקים שגם זה בכלל שנא כסדרן. [והמתירין הם מיעוטא דמיעוטא כמו שיבואר] וזה ספק בפני עצמו אם גם בחצי אות פסול שלא כסדרן וגם בזה העיקר לפסול כאשר בארנו ומה שייך בזה לא נפליג מחלקותם. ו) והנה במה שהעליתי בתשובה (סימן ט' אות ב') דהא דאמרינן שגם במקצת אות בעי כתיבה. הוא דוקא בתפיליו ומזוזות. משום דבתפילין ומזוזות אינו סגי במה שנקרא לבד רק בכתב אשורית דוקא. אשר כל קוץ וקוץ יש בו דברים גבוהים. על כן אף שלא נגמר האות התמונה בעצמו מלתא הוא. והעיר כבודו מדעת הבני יונה שכתב גבי שם הקודש דגמרו וקדושתו באים כאחת וסגי בקידוש בשעת כתיבת אות אחרון של השם. אין ענין לכאן כלל. מה בכך שמתקדש לבסוף. מכל מקום כיון שכל תמונה שבאות מלתא הוא. בעי כתיבה וכסדרן דוקא. אך מה שכתב כבודו בטווית ציצית סגי בגמר החוט לשמה כדברי הבני יונה. לכאורה יפה אמר. אך מבואר בתוס' והבאתיו בתשו' הקדומה דגבי ציצית בעינן לשמה מתחילה ועד סוף. ואם יאמר דשם התלוי' לבד מעשה שלם בפני עצמו לפיכך בעי לשמה בשעת תלי'. גם בשם הקודש כל כתיבת אות מעשה בפני עצמו. נימא נמי דנבעי בכל אות לשם קדושת השם:

ז

אך עיקרן של דברים דשניא דין כוונת לשמה גבי שם. מדין לשמה גבי ציצית. דלשמה גבי השם הוא לקדש את השם. ולשון הש"ס מעביר עליו קולמוס ומקדשו. [ולכמה פוסקים שם שנכתב שלא בכוונת קדושה. אין בו איסור מחיקה מן התורה] וכיון שקדושת השם אינו חל רק בשעה שנגמר. מחשבה שקודם גמר לא מהני וכל הכוונה בגמרה בשעה שחל קדושת השם. ואף דשם הוי' שני אותיות לבד אינו נמחק. מכל מקום אין ערך לקדושת שם הוי' שלם שאינו נקרא. וקדושה זו אינו חל רק בגמרה. ואם כן מחשבה לשם קדושת הוי' שלימה הוא רק בגמרה. ויש בכלל המרובה המיעוט. אבל ציצית שאין בהם קדושה ונקרא תשמישי מצוה ואין כאן חלות. שפיר בעי לשמה מתחילה ועד סוף. [ובתשובה אחת כתבתי בזה פלפול ארוך להוכיח שאינו מועיל כוונה רק בשעת חלות] ואם תאמר בציצית נמי נימא דמכל מקום חל עליהם שם מצוה לבסוף. כמה תשובות יש בדבר חדא דמשום שיחול שם מצוה לא הי' בעי כוונה. רק גזירת הכתוב בציצית דבעי לשמה. מה שאין כן קדושה בעי כוונה. ועיין בריטב"א סוכה בשמעתא דסוכה ישנה והב' דאפילו שם מצוה לא חל בשעת עשי'. דקיימא לן הזמנה לאו מלתא. וקיימא לן חובת גברא הוא בשעת לבישה. ומקמי לבישה נחשב רק הזמנה לבד:

ח

מה שרוצה ליישב סתירת הרמ"א באהע"ז עם המחבר באו"ח במקצת אות שכתבתי בתשובה (סימן ט' אות א'). וכתב דשאני הא דאו"ח שכוון בדל"ת לשם רי"ש וכוונה לשם דבר אחר גרע. ומביא לזה כמה דמיונות. וכל הדמיונות לא יועילו בחצי אות. דטעמו של רמ"א באהע"ז משום דחצי אות לאו מידי הוא ולא נחשב כתיבה. שאם הי' נחשב כתיבה לא הי' מתכשר בחק תוכות. אך דלאו מידי הוא. ואם כן אין נפקא מינה במה שכתבו לשם רי"ש גם כן. כן נראה לי*):

ט

ואשר הבאתי מראב"ד פ"ד מהלכות ממרים הלכה ג') שכתב שאם אגד שני מינים בלולב ואחר כך אגד השלישי עמהם יש בו משום תעשה ולא מן העשוי [ולפי דעת הזקן ממרא שהוסיף מין אם אגד הג' מינים ואחר כך הוסיף הרביעי שצריך לפי דעתו יש בו משום תעשה ולא מן העשוי] מוכח שגם במקצת עשי' יש בו משום תעשה ולא מן העשוי, [ובציצית דלא נחשב מן העשוי אלא אם גמר כולו בפסול משום דתחילת עשי' לעולם בפסול שחסר הגמר. וכמו שלראב"ד קשירת שני מינים חשיב בפסול שחסר השלישי] ועל זה שפך סוללה דראב"ד לא כתב כלל באגד אחר כך השלישי. רק כוונתו בתחב בתוכו דהוי כל האגד בפסול. הני מילי ליתנייהו מכמה פנים. פן הא'. דאם כן משכחת זקן ממרא בלולב בהורה הזקן לאגוד עוד מין רביעי. אלא ודאי אף בכהאי גוונא יש בו משום תעשה ולא מן העשוי. פן הב'. מה דפשיטא לי' למעלתו דתחיבה בתוכו לאו שמי' אגד. ליתא ומפורש בר"ן דחשיב אגד. שעל מה שכתב הרי"ף והשתא דקיימא לן לולב אין צריך אגד. אי לא אתנחו בהושענא מערב יום טוב. מתנח לי' ביו"ט ושפיר דמי. וכתב. הר"ן ופירושו דאלו הוה צריך אגד הוי מתסר משום מלאכה דמתקן מנא ע"כ. הרי דלולב מתכשר במה דמנח לי' בתוכו. דאין חילוק בין אגד סביב המינים בין תוחב המינים בתוך האגד. אלא שאסור משום מלאכה. ומה שלא פירש הר"ן משום תעשה ולא מן העשוי. שתחילה הי' שני מינים באגד והוסיף הלולב השלישי. היינו משום שקודם תחיבת הלולב אף ההדס וערבה לא היו אדוקים בתוך האגד. ולא היו נחשבים אגודים. ובתחיבת הלולב נהדקו ובשעת תחיבת הלולב חשיב כאלו תחב כל המינים ביחד. [וק"נ שעל הרא"ש נראה שלא ראה דברי הר"ן] מכל מקום מפורש תחיבת המינים חשיב אגד. ואם כן אף אם תחב אחר כך מין שלישי בתוך ההידוק הוה סוף האגד בהכשר. ומכל מקום מפסיל משום תעשה ולא מן העשוי. הפן הג'. שדברי ראב"ד אלו הביאם בחי' הר"ן סנהדרין. ושם מפורש שהורה הזקן "ל א ג ו ד" מין רביעי, וראיתי למעלתו בתוך שני חצאי מרובע שאפילו הי' כתיב לאגוד פירושו תחב לתוכו ואלה דברי הבאי:

י

מה שכתב כבודו שעל כרחך כוונת הראב"ד במה שכתב וכי תימא אם היו ג' מינים אגודים והוסיף בה מין ד' הרי הוסיף במצוותו וגורע בה. כוונתו שתחב מין רביעי בתוך האגוד. שאילו כוונתו שאגד בו מין רביעי בחוץ. הא בזה לא מפסיל לראב"ד (פ"א מהלכות ציצית). דהא דאי איכא ד' חוטין ואייתי הוא חמשה גרוע ועומד. לא מפסיל אלא משום חציצה. שחוצץ בין החוטין והקשר. והכא נמי במינין שבלולב לא מפסיל אלא משום חציצה. שחוצץ בין המינין והאגד. והיינו בתחב בתוך האגד. דאלו אגד מין ד' בחוץ אין כאן חציצה בין מינים העקריים והאגד עכ"ד. אינו כן והפסול בלולב מסברא. דכיון דצריך אגד שהאגד עושה אותם אחד אף מין רביעי הנאגד לאו לחודי' קאי. או תאמר בלשון אחר דכשנאגד מין אחר גם כן מקלקל האגד. אך בציצית הוקשה לראב"ד. דהנה הא ודאי למאן דאמר אין צריך אגד. אף אגד עם מין אחר לא ח\מפסיל. דאם לא כן והי' משכחת בזקן ממרא למאן דאמר אין צריך אגד ואגדן עם מין רביעי דתחילה כשר הי'. ובאגד בהוספה נפסל וכן מפורש במרדכי פ"ד דסוכה הובא בב"י (סי' תרס"ח) וז"ל לולב אין צריך אגד ואם הוסיף על ד' מינים שבלולב ואגד עמהם לא עבר על בל תוסיף דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. (וכן משמע בחידושי הר"ן ז"ל וכן כשנטל הלולב שיש בו ד' מינים באגודה אחת למאן דאמר צריך אגד הוא גרוע ועומד ואין נטילתו אלא כענף של זית כו'. מבואר דלמאן דאמר אין צריך אגד אין נטילתו כענף של זית. ומשום דלמאן דאמר אין צריך אגד לא מיפסל בזה] אלא ודאי לא מיפסל בזה משום דאין צריך אגד אין האגד עושה אותם אחד, ועדיין לחודי' קאי. ועל כן הוקשה לראב"ד בציצית אף למאן דאמר קשר עליון דאורייתא. אין הכוונה לעשות הד' חוטין אחת. רק לקשור החוטין בבגד. ואם כן עדיין חוט החמישי לחודי' כיון שאין המצוה לעשות החוטין אחת. וכן אין לומר דצירוף חוט חמישי מקלקל צירוף החוטין. כיון שאין מצוה כלל בצירוף החוטין והתקשרותם יחד. ומה שקשר חוט חמישי בבגד דומה להטיל למוטלת דכשרה. ותירץ הראב"ד משום חציצה. אבל בלולב אין צריך לטעם חציצה כלל. ודבריו כפשטן שאגד מין רביעי בחוץ. יא) עוד כתב שדבריי דברי תימא שחלקתי בין לולב לציצית לפי זה איך עירב ראב"ד בהל' ממרים לולב וציצית כמו שהאריך מעלתו כי עמל בעיני להעמיק דברים שאין להם התחלה, ובאמת אין חילוק בין לולב לציצית רק בציצית כל העשי' עד קשר שעל הגדיל נחשב לעולם בפסול. מאחר שחסר הגמר. וע"כ אין בהם משום ולא מן העשוי בפסול. דלעולם אין בהן עשי' בכשרות. רק בקשר שעל הגדיל מתקיים העשי' בכשרות. ואם הי' בפסול פסול. ועל כן עשה קשר שעל הגדיל בחסרון חוטין והוסיף חוטין פסול. כיון דלעולם מתקיים עשיית קשר שעל הגדיל בכל החוטין. וכאן הי' מקצת חוטין בפסול. ושפיר קאמר הראב"ד לענין זקן ממרא שאם אגד עוד חוט לאחר עשיית קשר שעל הגדיל לאו כלום הוא:

יב

ובעיקר פסול שלא כסדרן מעשה הכתיבה ובתוך התפילין כתובים כסדרן. כתב מעלתו שיש כמה וכמה ראשונים המכשירים. כייל בקבא רבה. ואינו כן שאין שום מכשיר זולת הפוסקים שמניתי בתשובתי הראשונה. ולא עוד אלא שמניתי הגהת סמ"ק בשם רבינו יחיאל שהביא הב"י מן המכשירים. עתה ראיתי בהגהת סמ"ק עצמו. ואדרבה הוא פוסל גם כן כמו שאבאר. גם הראי' מהר"ן נלקה:. יג) והנה מעלתו שפך סוללה מדוע הוצרכתי להביא ממרחק לחמי מבעל העיטור. ולא הבאתי דברי תוס' שבת (דף ע"ט:) מנחות (דף ל"ב) בד"ה להשלים. שפירשו שאם הי' פרשת והי' עם שמע בראש העמוד וכתוב למעלה בגליון פרשת שמע. וכ"כ רשב"א במנחות מפורש דאף שכתב שמע אחר והי' אם שמע מכל מקום כיון שבהמזוזה כתוב שמע למעלה והי' אם שמע למטה כשר ע"כ. דברי תוס' אלו כבר עמד עליהם הט"ז יו"ד (סימן ר"ץ) והקשה על התוס' ההם הא הוי שלא כסדרן. ותירץ הט"ז דהתוס' ס"ל דאין פסול רק אם כתב שלא כסדרן באותו פרשה אבל מפרשה לפרשה לית לן בה. ודלא כרמב"ם והטור (שבסימן ק"ץ) פסקו דמפרשה לפרשה לית בי' משום למפרע וכאן כתבו לפסול ע"כ. בנה"כ חולק עליו גם בשם הדרישה עיין שם מכל מקום כולם פה אחד. הדרישה והט"ז והנה"כ דהתוס' גם כן פוסלין שלא כסדרן במעשה הכתיבה שכתב תחילה המאוחר. אף שבהמזוזה כתוב המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר. יד) ולא אכחד. כל התירוצים לא נתחוורו בעיני. תירוצי נה"כ כמעט שאין להם הבנה ותירוץ הט"ז גם כן תמוה. שהרי במכילתא סוף פ' בא מצוות תפילין ארבע פרשיות קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע. כותבן כסדרן ואם לא כתבם כסדרן יגנזו. הנה דאף בשמע והי' אם שמע פוסל שלא כסדרן. ואם באנו לומר דמפרשה לפרשה לית בי' משום שלא כסדרן. נצטרך לומר כוונת המכילתא כסדרן לא בסדר הפרשיות קמיירי רק שכל פרשה ופרשה תהי' כתיבה כסדרה. ואי אפשר לומר כן לדעת התוס' מנחות (דף ל"ד:) ד"ה והקורא שהוכיחו ממכילתא זו שלא כדעת ר"ת בסדר הפרשיות עיין שם. שמע מינה דסבירא להו כסדרן סדר הפרשיות. ונסתר תי' הט"ז. ועיקר דמיון הט"ז משלא יקרא למפרע בקריאת שמע. דהקדים פרשה לפרשה יצא משום שאין הפרשיות סמוכים זה לזה בתורה. אינו דמיון. שהרי אף הט"ז מודה שהפרשיות במזוזה צריכות להיות שמע. ואחר כך והי' אם שמוע וכמו שציירו התוס' בלהשלים שוהי' אם שמע הי' כתוב בראש דף וכתב בגליון למעלה או שמע בסוף דף וכתב בגליון למטה. ואם כן הרי סמיכות זה לזה במזוזה שמע ואחר כך והי' אם שמע צריך שיכתבם כסדר זה. אך לומר דתוס' ס"ל דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. רק בהנחת פרשיות בבתים. ובמזוזה שתהי' שמע בראש העמוד והי' אם שמע בסוף העמוד. גם כן אינו נראה. שהרי במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו והרי יכול להוציא הפרשיות ולהניחן כסדרן ולמה יגנזו. ואם באנו לומר דבכתיבת סופר לא איכפת לן. צ"ל דהאי כסדרן על כל פרשה ופרשה קאי שתהי' כתיבה כסדרה. ואם כתבה שלא כסדרה אין לה תקנה. וכיון שהתוס' ס"ל דבסדר הפרשיות קאי מוכח שבכתיבת הסופר קאי:

טו

ואשר אחזה בשיטת תוס' דבמזוזה לא איכפת לן בשלא כסדרן. כי לא מצינו בדברי חז"ל חכמי הגמרא רק בתפילין. הגם דלכאורה קשה לומר כן. שהרי בודאי טעם דבעי כסדרן משום דכתיב והי'. כמו שלומדין מוהיו שלא יקרא למפרע. ומזה נלמד במזוזה גם כן. כמו לענין שתהי' כתיבה אשורית. ילפינן תפילין ומזוזות, מכל מקום כיון שלא מצינו מפורש. אין לנו לדמות מעצמנו. וכבר כתבתי בשם מהר"ל שחכמים דרשו המקראות כמו שידעו בחכמתם סוד המצוה ועפ"י שנים עדים יקום דבר ואולי ידעו בחכמתם דמזוזה אין לפסול שלא כסדרן רק תפילין:

טז

ועוד יראה דתוס' ס"ל בשלא כסדרן דפוסל בתפילין בכתיבת הסופר. לאו מוהי' ילפינן לה. דאף דדרשינן מוהיו שלא יקרא למפרע היינו משום שהקריאה שהוא המצוה הוא שלא כסדרן. אבל בתפילין בשעת הנחה הרי הפרשיות כתובים כסדרן. ושפיר קרינא והיו הדברים האלה. ולא ממעטינן מוהיו בתפילין ומזוזות אלא בכתובים בשאר לשונות. דבשעת מצוותם אינם בהוייתן. אך שקבלה בידם שתפילין צריכין להיות כתובין כסדרן. וכמו שכתב רמב"ם בהקדמת סדר זרעים ובס' המצות שיש דינים מקובלים ממשה אין בהם מחלוקת. ובמזוזה שאין קבלה אינו פוסל:

יז

ויש לנו ראי' לזה דבמזוזה אין שלא כסדרן פוסל מדלא חשב לה במגילה במתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות שבתפילין ומזוזות פוסל שלא כסדרן מה שאין כן בספרים. אלא ודאי במזוזה גם כן לא פוסל שלא כסדרן כמו בספרים. ועל כן לא מצי למתני באין בין. ומצאתי בתוס' ר' עקיבא איגר מגילה (אות יו"ד) שהקשה כן והניח בצ"ע. [וברש"י שם דה"מ הא לתופרן בגידין זה וזה שוין. פירש"י שגם במזוזה יש דין תפירה בגידין עיין שם. ונדחק לפרש כן. דאם לא כן מה ראי' דספר תורה בעי תפירה בגידין. דיש לומר לא בעי. ומכל מקום לא מצי למתני. כיון דבמזוזה ליכא דין תפירה. וכל שכן הכא דבמזוזה כשר שלא כסדרן דלא מצי למתני זה החילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות] והירושלמי שאמר אין תולין בתפילין ומזוזות ופי' בס' התרומה משום שלא כסדרן. כבר השיגוהו הר"ן בתשובה (סימן ל"ט). דהא בירושלמי ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהם. וטעם חילוק שביניהם משום שספרים כתיבתם גסה וריוח גדול בין השיטין יעיין שם. ומצאתי בתשו' רדב"ז חדשות (סימן ש"ו) נשאל אם במזוזות פסול שלא כסדרן כמו בתפילין. והשיב שפסול דוהיו כתיב במזוזות כמו בתפילין. והביא ראיות מדברי הפוסקים. והנה התוס' אינם משועבדים להפוסקים כנ"ל בדעתם ז"ל:

יח

וראיתי למעלתו שכתב במ"ש הב"י (סימן ל"ב) סוף ד"ה כ' בהגהת סמ"ק בשם רבינו יחיאל דבשל ראש שהם ד' קלפים אין להקפיד בסדר כתיבתן והב"י חולק על זה וכתב בשם התוס' דבעי כסדרן בכתיבה גם בשל ראש. פשוט שכוונת הב"י בענין שמיירי שאין לחלק בכתיבה שלא כסדרן בין של יד לשל ראש. אבל בעצם השלא כסדרן אם הוא דוקא בכתיב בפנים שלא כסדרן [שמהפך ומבלבל גם כוונת הענין] מזה לא מיירי הב"י ע"כ. למה יכתוב דברים בטלים אלה. שאם בפנים הם שלא כסדרן היינו החליף פרשיותי' דפשוט בגמרא ובכל הפוסקים לפסול. הכי בזה יכשיר רבינו יחיאל. וכל המחלוקת בשהפרשיות הניח בפנים בהבתים כהלכה דבזה רבינו יחיאל מכשיר אף שהכתיבה הי' שלא כסדרן. ועל כן חולק בין של יד לשל ראש. דבשל יד כשכותב שלא כסדרן ממילא בפנים גם כן שלא כסדר ובכותב בדילוג לא מיירי. אבל בשל ראש אף שכותב תחילה המאוחר. מכל מקום הפרשיות מניח בפנים כהלכה:

יט

והנה בתשובה ראשונה (סימן ט' אות ו') הי' פשוט בעיני דס"ל לרבינו יחיאל דאין בזמן מעשה הכתיבה משום שלא כסדרן. כל שבפנים המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר כשר עתה ראיתי בהגהת סמ"ק עצמו (דף נ"ה:) [ומה שהביא הב"י בשמו הוא שם אות ה'] אות ב' וכן מ"ם פתוחה שנגע עוקץ השמאלי עד שתהי' סתומה לא יתקן אחר כך. דכל זה וכיוצא בזה חשיב תיקון והוי שלא כסדרן עד כאן לשונו. הנה דאף שלא כסדרן במעשה כתיבה לבד חשיב שלא כסדרן. אך הא דבשם רבינו יחיאל הוא ענין אחר דסבירא לי' כדעת הט"ז (סימן ר"ץ) לשיטת התוס' דהקדמת פרשה לפרשה לית בי' משום שלא כסדרן. ואף דט"ז מדמה לקריאת שמע דכשר הקדים פרשה לפרשה ושם כתב הרמב"ם הטעם משום שאין סמוכה לה בתורה. ואם כן אין זה בתפילין בקדש והי' כי יביאך שהם סמוכים ור' יחיאל בכל ד' פרשיות אמר. יש לומר כיון דפסול שלא כסדרן מוהיו הדברים דכתיב בפ' שמע ילפינן לה. והיא אינה נסמכת לשום פרשה על כרחך והיו דכתיב לפסול שלא כסדרן באותו פרשה בא. אי אפשר למילף מינה לקדש והי' כו' לפסול מפרשה לפרשה. על כן אין פסול בכולם מפרשה לפרשה. ומכל מקום הפרשיות בפנים צריכים שיהיו נכתבות כסדרן. כמו בהא דתוס' לדעת הט"ז. דמכל מקום כתבו שאם הי' והי' אם שמע כתוב למעלה וכתב בגליון למעלה שמע. שיהי' בפנים כסדר. בכתיבה לא איכפת לן הקדמת פרשה לפרשה. ועל כן בשל יד מקפידין שאם יכתוב שלא כסדר גם בפנים יהי' שלא כסדר והא בפנים לעולם צריך להיות כסדר כנ"ל בתוס'. ואפשר עוד לומר דהא דבפנים צריך להיות כסדר. מדין החליף פרשיותי' נגעו בה. ואפילו בשל יד מוכח לדעת ר"ת דפסול החליף פרשיותי' שהרי הכתיבה צריך גם בשל יד כסדר הכתוב בתורה רק כותב בדילוג שיהי' בפנים והי' אם שמע שמע. הנה דאף שאין הפסול משום הכתיבה. שהרי הכתיבה מוכרח שיהי' כסדר הכתוב בתורה. מכל מקום הפרשיות צריכין להיות כמו בשל ראש והי' אם שמע שמע. הוא הדין לרש"י לדעת רבינו יחיאל אף שהכתיבה לא איכפת לן בין פרשה לפרשה. מכל מקום הפרשיות בפנים צריכין להיות כסדר כמו בשל ראש. יעיין שם (נ"ו אות א') דבשל יד אין בהחליף פרשיותי' קפידא בדיעבד מכל מקום לכתחילה יש קפידא:

כ

ובהכי ניחא מה שכתב הב"י דהתוס' סוברים דאף בשל ראש יש קפידא בסדר כתיבתן ולכאורה לא נדע מנין לו. דאי משום שכתבו לדעת ר"ת. "ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר" [הרי דשלא כסדרן משום שעת כתיבה. שהרי בפנים מסודר באופן אחר רק משום שעת כתיבה]. הלא כתבו ואינו נראה כלל. ויש לפרש דמשום זה אינו נראה דשעת כתיבה לא איכפת לן. אך למ"ש טעם רבינו יחיאל דשלא כסדרן באותה פרשה דוקא. ממילא מפרשה לפרשה אף שיש חילוף מבפנים גם כן אין פסול משום שלא כסדרן דמכילתא באותה פרשה איירי [רק משום החליף פרשיותי' פסולה]. אם כן מה הקשו על ר"ת ממכילתא. כיון דהאי כסדרן ושלא כסדרן לא קאי על סדר הפרשיות. העולה מהנ"ל דר' יחיאל פוסל נמי בשעת כתיבה שלא כסדר באותה פרשה אף שאחר כתיבה הוא כסדר:

כא

ועתה בא נבוא לתשובת הר"ן שהביא הא דספר התרומה דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. משמע דס"ל שהתלוי' הנכתבות באמצע שיטה שלא במקומו הוא נכתב לפי שהקריאה כדרכה הוא לקרות אחר שיטה ראשונה התלוי' שבין שיטה לשיטה ואחר כך שיטה שני'. לפי שמה שכתיב בראש שיטה שני' הוא מוקדם לתלוי' שהוא ההשמטה שבאמצע שיטה. ולפיכך בתפילין שהוזכר פסול שלא כסדרן אין תולין עד כאן תוכן דברי תשובת הר"ן והנה בס' התרומה הן בגוף הספר הן בסימנים מפורש דבתליית דילוגין קיימינן. ואם כן מנא לי' דתלוי' חשיב שלא במקומו. הלא פשוט משום דתלוי' המוקדם בפרשה כתב אחר כך. אלא על כרחך סבירא לי' להר"ן דמשום שעת כתיבה לא חשיב שלא כסדרן. זה הוכחתי מהר"ן:

כב

אך קשה לי על הר"ן מכל מקום מנא לי' להוכיח מס' התרומה הלא ס' התרומה (סי' ר"ז) תירץ שיטת הר"ת שלא יקשה מהמכילתא בסדר הפרשיות. דבכתיבת הסופר איירי. והשיג על זה שאינו נראה שיהי' בכתיבה סדר אחר ובהנחה בתפילין סדר אחר. אבל לא השיג משום דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. אם כן דבריו נוטין שאף בכתיבת סופר שייך שלא כסדרן. ושוב אין להוכיח מס' התרומה דתלוי' חשיב שלא במקומו. ועוד שטעמו של הר"ן דתלוי' חשיב שלא במקומו שהתלוי' הנכתבת באמצע שיטה כו' אינו מספיק. דהתינח אם התלוי' בין שיטה לשיטה באמצע שיטה. אבל אם ההשמטה והתלוי' הם בתחילת שיטה מאי איכא למימר ועל כרחך לומר פירוש ס' התרומה משום כתיבת הסופר וצע"ג ליישב שיטת הר"ן:

כג

עתה בא נבא לדברי בעל העיטור ח"ב כ"ד. זה לשונו והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו בתפילין של יד קאמר שארבעתן כאחד. אבל בשל ראש אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום. ואי נמי כתבן אסדר הנחתן קאמר. ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא עד כאן לשונו. מפורש בדבריו דכתיבת הסופר אין סדרו מעכב. אך קשה טובא בדבריו שאם הפסול רק משום הנחתן בבתים שלא כסדרן למה יגנזם. יוציאם ויחזור ויניחם כסדרן:

כד

ואולי ס"ל לבעל העיטור דכהאי גוונא חשיב דחוי ותפילין קדושים ובקדשים לכולי עלמא יש דחוי. ועל כן כשהניחן בבתים ותפרן ויש עליהן שם תפילין פסולים שוב אין חוזרין ונראין. ואף דבידו לתקן. כבר הביאו תוס' סוכה (דף ל"ג.) כמה דברים אף שבידו הוי דיחוי. מיהו בחוס' זבחים (דף נ"ט.) מבואר דהיכי דבידו וגם דחוי מעיקרא בכ"ע לא הוי דחוי:

כה

ועוד בהעמיק על הדבר נראה דבזה לא שייך דחוי. ונפרט כל מיני דחוי. דחוי בקדשים. דהקרבן מכח הקדש וכשנפסל לאחר הקדש נדחה הקדשו ואי אפשר להקריבו מכח הקדש הזה. ולהקדישו מחדש אי אפשר דאין הקדש חל על הקדש. וכן בכסוי דם שהחיוב מחמת השחיטה וכשכסהו הרוח לאחר שחיטה נדחה חיוב שחל מחמת השחיטה. וכן בלולב שמצוותם מחמת גדילתם. ובריש תענית שמינים אלו אי אפשר להם בלא מים [על כן באים לרצות על המים] והוא שעת גדילתן ואינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן. וכשנדחה לאחר שגדל שוב אין גדילתו מכשירתו למצוה. אך בנידון דידן הפרשיות לא נפסלו. הבתים לא נפסלו. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם כסדר. יש הנחה מחדש כתקנה. ומה שצריך למצוה אשר הי' תחילה היינו כתיבת הפרשיות ועשיית הבתים. והרי הפרשיות והבתים לא נפסלו כלל. רק הנחה הוא צירוף הפרשיות והבתים נדחה. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם יש כאן הנחה וצירוף חדש. ואם כן שיטת בעל העיטור תמוה מאוד:

כו

שוב ראיתי שדברי בעל העיטור אין מוקשים כל כך. שהרי גבי שינה בפתיחות וסתימות דלפי גירסת הריב"ש (סימן ז') כתב עלה בברייתא יגנזו ועל כן כתב הרמב"ם שאין לה תקנה. והרשב"א כתב דמותר לתקן ופי' יגנזו עד שיתקן. ומשום דצריך גרירה תני יגנזו כל זמן שלא גרר. ואם כן הכא נמי יש לומר יגנזו עד שיוציאם ויחזור ויניחם כסדרן. ואמנם שריב"ש כתב (סימן ז') דבמקום שאין צריך רק תיקון קטן להוסיף לא שייך לומר יגנזו. וכל שכן כשאין צריך רק להוציא הפרשיות מבית לבית. וי"ל דמסתמא תפר התפילין כדין וצריך להתיר התפירות ולפתוח התפילין. וזה מעשה וטירחא גדולה. שפיר תני יגנזו עד שיתקן. ולפי זה יש לומר שהתוס' שבת. מנחות. גבי להשלים נמי ס"ל בכתיבת סופר לית בי' משום שלא כסדרן. ומכל מקום לא קשה מהא דיגנזו די"ל כמ"ש. אך מכל מקום אין ראי' מתוס'. די"ל דסבירא להו במזוזה לית בי' משום שלא כסדרן. כנ"ל:

כז

ואשר כתב שדברי רש"י מטין קצת דאין פסול שלא כסדרן בכתיבת הסופר. מאחר שמעלתו בעצמו ראה חולשת דבריו וכתב רק "שמטין קצת" אין לטרוח בכתיבת סתירתם:

כח

והנה רבינו יחיאל כבר בארנו שפוסל בפרשה אחת שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. ור"ן הלא כבר כתבנו שדבריו נעלמו מאתנו ואולי כוונה אחרת הי' לו בזה. ונשאר בעל העיטור יחיד ושיטתו תמוה. וכל הפוסקים הרמב"ם ותוס' והתרומה והרא"ש ומרדכי וסמ"ק והגהת סמ"ק וטור וש"ע בלי שום חולק דשלא כסדרן אף בכתיבת סופר פסול שוב אין לספק בדבר כלל:

כט

ובתשובתי הראשונה (סימן ט' אות ז') כתבתי שיש לצרף לסניף המכשירים שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. מחמת שבש"ע מכשיר לתקן היודי"ן שאין נוגעין כיון שהתינוק קורא כו'. אף דבפסול חק תוכות לא סמכינן על תינוק. משמע דפסול שלא כסדרן לא ברור להם כל כך. אך הלום ראיתי הפרמ"ג בפתיחה (לסי' ל"ב) סוף ד"ה השני. להא דיכול לתקן היודי"ן שאין נוגעין. וכן מותר לכתוב קוץ השמאלי שלא כסדר. דבלא קוץ השמאלי נקרא יו"ד. אף שמעכב לר"ת. ואסברא לה הפרמ"ג משום והיו הדברים גוף הדברים כסדר נכתבו ע"כ. ואם כן שוב אין סמך שפסול שלא כסדרן לא יהי' ברור כל כך:

ל

העולה מזה להלכה בחצאי אותיות שלא כסדרן הלא גוף פסול שלא כסדרן ברור ולהכשיר בחצי אות אין לו שום ראי'. וראיותיו נדחו לגמרי והבא להקל בשל תורה עליו הראי'. כל שכן שכתבתי בתשובתי הקודמת (סימן ט') הוכחות טובות לפסול. ודחיותיו אינם כלום. אם כן הדבר פשוט שאין להכשיר תפילין ומזוזות אלו:

לא

אחר גמר התשובה עלה לכאורה בדעתי הכשר על תפילין ומזוזות אלו שחצי אות ראשון מאותיות המאוחרות נעשה קודם גמר אות המוקדם שלא יפסול משום שלא כסדרן. והיינו דהא בגט לא מיקרי חק תוכות אלא במקום שכל האות נעשה כך. אבל במקום שצריך לתקן כשר משום דכל זמן שלא נגמר ואין בו קריאה אין שם אות עלי' ולא מיקרי כתיבה. וגמר האות הוא כתיבת כל האות. רק בסת"ם הואיל דבעי אשורית דוקא ובאשורית כל קוץ יש בו ענינים ע"כ גם תחלתו כתיבה בעי. מכל מקום לא עדיף מקוץ שמאלי של יו"ד לר"ת דמעכב. ומכל מקום יכול לתקן אחר כך הואיל ואינו מגוף האות לית בי' משום שלא כסדרן. דכתיב והיו הדברים דוקא גוף האות. אף דקוץ שמאלי ודאי יש בו ענינים מכל מקום אינו גוף האות. הכא נמי יש לומר דחצי אות ראשון הואיל עדיין אין בו קריאה אינו גוף האות. וגמר האות הוא כתיבת כל גוף האות והרי גמר האות הי' כסדרן. וכתיבת חצי אות ראשון לא נחשב כלל כתיבת גוף האות הואיל עדיין אין בו קריאה ע"כ לא בעי כסדרן:

לב

תוכן הדברים דכל שאין שם כתב עליו בגט אין בו משום שלא כסדרן בתפילין ומזוזות וע"כ ביודי"ן שאין נוגעין יכול לתקן ולית בי' משום שלא כסדרן. הואיל שבגט לרוב פוסקים כשר באין נוגעין דבסת"ם פסול משום דבעי כתיבה תמה. ובגט לא בעי כתיבה תמה. וכן קוץ שמאלי לר"ת דאינו מעכב בגט כמ"ש תה"ד (סימן ר"ל) לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. הכא נמי חצי ראשון של אות הואיל בגט לאו שם כתיבה עלי' וכשר בחק תוכות. לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. ולכאורה זה נראה הכשר ברור:

לג

ולאחר העיון הא ליתא. דהנה בעבודת יום הכיפורים דלא כתיבה חוקה אלא על דברים שנעשין בבגדי לבן. ולר' יהודה על דברים הנעשין בבגדי לבן בפנים. ומכל מקום אמרינן ריש פרק שני שעירים. שעיר החיצון שהקריבו קודם עבודת היום פסול. אף דשעיר החיצון בבגדי זהב נעשה. משום דעשאו קודם עבודת היום שנעשה בבגדי לבן בפנים. וכן ביומא (דף מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול אפילו לר' יהודה. משום שהקדימו מקמי מתן שעיר שבפנים. ולהיפך אם הקדים מתן פר מקמי הגרלה אף דהגרלה מעכבא דכתיב אשר עלה תרי זימני. מכל מקום סדרא לא מעכבא הואיל והגרלה נעשה בחוץ. והנה מבואר מזה בהקדים המאוחר לא אזלינן בתר המאוחר שהקדים. דאם כן אקדים מתן פר בהיכל לדם שעיר שבפנים למה יפסול. הא מתן פר בחוץ ולא נאמר בה חוקה. וכן שעיר החיצון קודם עבודת היום. וכן להיפוך מתן פר בפנים מקמי הגרלה למה יוכשר. הא מתן פר שהקדים הוא בפנים. אלא ודאי אזלינן בתר עבודה שדינה מוקדמת והקדים לה אחרת. שאם שדינה מוקדם בפנים פסול. אף שהעבודה שהקדים לה בחוץ. ואם העבודה שדינה מוקדם בחוץ. אף שהקדים לזה הנעשה בפנים כשר. ועוד יתבאר זה בקונטרס בפ"ע (סוף הלכות יום הכיפורים) והכא נמי בשלא כסדרן דמזוזה. משום דכתיב והיו הדברים וכתיב הוי' בהוייתן כסדרן דברים דוקא. היינו גופי אותיות. לא אזלינן בתר האות שדינה מאוחר שהקדים כתיבתה. רק בתר האות שדינה מוקדמת והוא הקדים המאוחרת לה. וע"כ קוץ שמאלי שביו"ד שהוא הקדים אותיות אחרות לה כשר. אף דלגבי האותיות כתיב בהם והיו. מכל מקום בתר שדינה מוקדמת הוא הקוצי של יו"ד שלא נאמר בה והיו בהוייתן אזלינן וכשר. ואם כן בחצי אות ראשון שדינה מאוחרת שהקדימה מקמי סוף אות שדינה מוקדמת בתר אות שדינה מוקדמת אזלינן שכתיבת סוף האות נחשב כתיבת כל גוף האות וכתיב בה והיו ופסול:

לד

שוב ראיתי להפרמ"ג (סוף סימן ל"ח) השייך (לסימן ל"ב) לפתיחה ז"ל פשיטא לי אם כתב מקצת האות ואחר כך כתב מקודם. משלים האות. ולא הוה שלא כסדרן דכל שאינו כותב אות שלם כסדרן מיקרי והי' הדברים כסדרן דבר ולא חצי דבר. והוא ראי' שני' שכתב מעלתו. ואני במקומי עומד, כי מלבד כי כבר דחיתי הדברים בטוב טעם. עוד זאת שהוא הקדים החצי דבר שלא נאמר בה והיו לאותיות אחרות שכתב אחר כך שנאמר בהם והיו. ודומה לשעיר ששחטו קודם עבודת היום או הקדים מתן פר בהיכל קודם דם שעיר בפנים דפסול. ודברי הפרמ"ג הם מופרכים בתיובתא ואין לסמוך עליהם כלל. ואפילו בנידון דידן שהקדים חצי של אות שדינה מאוחר לחצי אחרון של אות שדינה מוקדם אף שאות שדינה מוקדם גם כן חצי אות הא חצי אחרון דבר שלם הוא. שהרי בגיטין כשר חצי ראשון בחק תוכות וחצי שני בכתיבה. דחצי שני הוא כתיבת כל האות. ואף שלענין סת"ם אינו כן. וכמו שחלקתי משום דבסת"ם בעי אשורית דוקא ואין האות מה שנקרא האות. רק כל קוץ וקוץ יש בו כמה סתרים ואף חצי ראשון של אות. מכל מקום לענין שלא כסדרן. דבתר גופו אותיות אזלינן וקוץ שמאלי של יו"ד לית בי' משום שלא כסדרן והרי כתיבת חצי אחרון של אות נחשב כתיבת כל גוף האות ונאמר בה והיו:

לה

וממילא נשמע דאזדא לה הדמיון ראשון מתוס' יומא דבמקצת לא קאי חוקה הכא נמי לא קאי והיו. דאפילו כן הלא כתב המקצת אות קודם גמר אותיות שקודם לו שנאמר בהם והיו:

לו

סיומא דפסקא שהדבר ברור שאין להכשיר ונשמע גם כן מפרמ"ג שלא מצא הכשר רק משום חצי דבר וטעם זה תמוה מצידי צדדים:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה