אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תס
א
נסתפקתי לריש לקיש דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור, אם מהני באומר תחילה מה שאדבר אח"כ יהי' בטל. כהא דתנן בפ"ג דנדרים (כ"ג.) ראב"י אומר כו' ואמר כל נדר שאני עתיד לידור יהי' בטל דדווקא דיבור שאח"כ אינו מבטל אבל דיבור שמתחילה מועיל שלא יתחיל לחול אח"כ:
ב
והנה ללישנא קמא דר"ל דדווקא בנתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי וכתבו הרמב"ן והריטב"א דהטעם כיון שאינו מחוסר מעשה שממילא תתקדש לאחר ל' בלא שום מעשה ע"כ חשוב כמעשה מעתה, וא"כ במתנה קודם שעדיין לא חל שום דבר ודאי מהני, וכי מספקא לי לל"ב דאפי' שליח לא מצי מבטל אף שמחוסר כל מעשה שיעשה השליח, וה"נ בזה. או דילמא שאני התם שכבר נעשה שליח:
ג
והנראה לי דגם בזה לא מהני לר"ל. וראי' לזה דא"כ בביטול השליח נמי יועיל מטעם שמבטל המעשה שיעשה השליח. שהרי מה שמועיל שליחות הוא משום דחשיב כאילו הוא עושה המעשה, וא"כ כשמבטל המעשה שיעשה השליח הוי כאילו אמר מה שאעשה אח"כ יהי' בטל, ויועיל כההוא דנדרים:
ד
ואין לומר דהא דשלוחו של אדם כמותו הוא דהמשלח נתן רשות לשליח שיועילו מעשיו, ולא דחשבינן מעשה השליח שהמשלח עשהו אלא שהשליח עשהו ומהני כאילו עשה המשלח, וא"כ כיון שהשליחות אינו יכול לבטל איך יוכל לבטל המעשה שעשה השליח, דליתא שהרי בפרק אלו הן הלוקין (ט"ז) דבעי לאשכוחי ביטלו ולא ביטלו באונס שקידש דאמר ר' שימי שקיבל לה קידושין מאחר ומקשה רב עלה אי שויתי' שליח לאו איהי עביד לה (ואי לא שוותה שליח כלום הוא] ואם הפירוש שלוחו של אדם כמותו דחשוב מעשה שליח א"כ איהו עביד לה, אלא ודאי הפירוש דחשוב שהמשלח עשהו, וא"כ יועיל תנאי שהמעשה שנעשה אח"כ יהי' בטל, אלא ודאי לר"ל גם זה לא מהני, ומשום דדיבור שיחול לעולם אלים טפי, והא דלא מקשה הש"ס לר"ל ממתני' דנדרים דבלא"ה איתותב ממתני' דגיטין:
ה
ובספר המקנה בקידושין (ס'.) בדר' הונא ורב יהודא אם והוא יתן היינו לכשיתן, דלר"ל אפי' לר' יהודה אינו יכול לחזור עיי"ש, ולדידי פשוט כיון דלישנא בתרא איתותב והעיקר כל"ק ולל"ק כיון שכתב הרמב"ן דטעמא דר"ל משום שמזומן לחול אח"כ בלי שום מעשה והכא מחוסר קיום התנאי, ואף שכתבו הרמב"ן והריטב"א בעושה כלי כיון שעדיין לא נטמא, ס"ד דש"ס דלא חשוב מעשה לר' יוחנן, דווקא לר"ל כיון שעוד אינו מחוסר מעשה, וממילא יטמא בלא שום מעשה, ואף דמחוסר מגע שרץ, נ"ל דשאני התם דמגע שרץ יוכל להיות ממילא בלא מעשה אדם וכוונתו, אבל קיום התנאי שצריך להיות בכוונה לשם תנאי כמבואר ברמב"ן, הביאו הר"ן בפרק מי שאחזו, דאם נתן לה מאתים זוז לשם מתנה אח"כ ולא לשם קיום התנאי לא חשוב קיום התנאי א"כ ודאי הוי מחוסר מעשה, ואף לריש לקיש יכול לבטל כנ"ל: