אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תמה
א
בהא דקי"ל דעדים מחוייבים היסת הקשה הר"ן ז"ל דהא הלוה טוען טענת שמא ותירץ בדוחק עיי"ש:
ב
ולפענ"ד נראה דהעדים מחוייבים היסת לבע"ח שתובע אותם מדר' נתן אף דאית לי' נכסי ללוה כיון שאינו יכול לגבות ממנו בלא שבועת המשנה, ומלוה אינו רוצה לישבע והוי כאילו הי' נכסי לוה במדינת הים, וכיון שבע"ח טוען ברי נשבעין כנגדו:
ג
והשתא ניחא הא דחייבו שבועה ע"י הכתף, דשם שהשליח לא נתנו לבע"ח אלא לנפקד אף אם לא יתקבל עדותו לא יהי' מחוייב לישבע נגד המפקיד שטען שמא והנפקד אין לו אצלו כלום, ע"כ שפיר הוי עד ובהכי ניחא ליישב דברי הרא"ש בעידי קידושין בכסף אם מודה האשה שקידשה שוב אין השלוחים נוגעים ונאמנים, ותמוה כמו שתמה במהרי"ט דסוף סוף העדים נוגעים שמוכרחים לומר שקידשה, שאם הי' אומרים אהדרינהו למקדש הי' מחוייבים לישבע, אך לפמ"ש י"ל דאף לפירש"י דמיגו דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא, מ"מ בעידי קידושין ערוה החמורה ודאי חמור עוד משבועה וכמה קלקולים אשר יוכל לצמוח מזה באם תקבל קידושין מאחר וממזירות לדורות ודאי חמור משבועה, בזה הכל מודים דצריך לטעם הרי"ף דהקבלת עדות נוגע להעדים שיפטרו משבועה, והיכי שהאשה אומרת כמו עדים דעכשיו לא יצטרכו לישבע נאמנים ודו"ק: