אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תלט

סימן תלח

א

(שם ע"ב) בגמ' עשה שליחותו בעה"ב מעל נימא אין שליח לדבר עבירה, והקשו בתוס' מהא דנתנו לבכורות בנו או לבע"ח נתחייב הגנב במשיכת הכהן ואמאי הא אין שלד"ע:

ב

ונלפע"ד לתרץ דהנה למ"ד דדווקא שהשליח בר חיובא ובגניבה כשלא ידע השליח ולא נתכוין לגנוב הרי אינו בר חיוב כמו בקסבר שהוא שלו בפרק אלו נערות (ל"ד:) ועיין בתוס' לקמן (נ"ה) בד"ה אין מועל אחר מועל, ואת"ל דהכא שאני שנתכוין לקנות ונתכוין להוציא מרשות חבירו עכ"פ, ולא דמי לקסבר שהוא שלו וכמו שחילקו התוס' שם לענין מעילה, מ"מ נראה לפמ"ש הר"ן נדרים (ל"ה.) בהא דאמרינן ככרי עליך ונתנה לו במתנה למעול מקבל יכול לומר התירא בעיתי איסורא לא בעיתי, וכתב הר"ן ואע"ג דבמוציא מעות הקדש אפי' בטעות מעל שאני הכא שהוא לא הוציאה אלא חבירו הוציאה וזה לא עשה אלא שקיבלה עיי"ש וה"נ כיון שהבע"ח והכהן לא הוציאו ולא נתכוונו אלא לקבל מהגנב אינם נעשים גנבים כשלא ידעו שהוא גנב ויכולים לומר גנב לא בעיתי אף אם תדמי' למעילה, כ"ש שיש לומר דלא אשכחן חיוב בגנב בשוגג כלל והוי לאו בר חיובא, משא"כ במעילה שהשליח בר חיובא בשוגג כמו המשלח:

ג

ואפי' למ"ד אפי' לאו בר חיובא אין שליח לדבר עבירה, וע"כ דלא ידע חשוב כמו בע"ע מותיב, מ"מ י"ל דהתינח כשהמשלח מזיד, אבל כשגם המשלח שוגג ואם הי' אונס גמור הי' פטור מקרבן דאנוס רחמנא פטרי' כמו רואה דם בשעת תשמיש שלא בשעת ווסתה דפטור דאנוס הוא מה הו"ל למיעבד, וחיוב שוגג שאם הי' חרד לדבר ה' ודרש וחיקר כראוי הי' נודע לו, וחיוב זה יש בשליח ג"כ ויכול בעה"ב לפטור עצמו בטענת דברי הרב, דמאותו טעם שבאת לחייב המשלח בקרבן שהי' לו לחקור, מאותו טעם נפטרנו שהי' לו לשליח לחקור והי' נודע לו שהוא הקדש ולא ישמע אל המשלח ולא דמי לחצר דבע"כ מותיב בה:

ד

ולפי זה כשהמשלח מזיד והשליח שוגג המשלח באזהרה (דהזיד במעילה באזהרה] דבזה שפיר נאמר דלא שייך דברי הרב כו' כיון שהשליח שוגג, ודווקא אם המשלח ג"כ שוגג המשלח פטור ממנ"פ, דמאותו טענה שמחייב המשלח שהי' לו לחקור אותו טענה גופי' פוטרתו שהי' לו לשליח לחקור, משא"כ כשהמשלח מזיד:

ה

ובזה יש ליישב דברי רש"י לקמן (נ'.) בהא דנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ופירש"י ובעה"ב פטור דכיון שנזכר לאו שגגה הוא גבי' ואילו לא נזכר בעה"ב הוה רמיא מעילה עלי' דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו אבל השתא דאיפטר בעה"ב רמיא מעילה אשליח ככל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה, עד כאן, הנה מבואר מדבריו ז"ל דהא דגלי רחמנא במעילה יש שליח לדבר עבירה היינו לחייב המשלח וממילא כיון דיש שליח לחייב המשלח חשבינן לי' כאילו עשה משלח המעשה אי אפשר לחייב השליח, אבל הכא דמשלח בין כך ובין כך פטור שוב אמרינן כמו בכל התורה אשלד"ע ושליח חייב, וק"ל דלמה לא נרבי שליחות גם כשהמשלח מזיד לחייבו באזהרה ובמלקות, דהא דבמעילה יש שליח מתרומה ילפינן לה, והא דהזיד במעילה באזהרה יליף חטא חטא מתרומה אלמא דאף במזיד ילפינן מתרומה:

ו

אך לפמ"ש כשהמשלח מזיד משלח מדינא חייב ולא מצי למיפטר נפשי' בטענה דדברי הרב כיון שהשליח שוגג ושליח נמי חייב בקרבן דדברי הרב כו' שהי' לו לחקור כמו כל שוגג, ואילו הי' נודע לו שהוא הקדש לא הי' שומע אל המשלח, ומ"מ משלח חייב שהוא מזיד גמור ולא מצי פטר נפשי' בפשיעה קצת דשליח, וע"כ לא אתרבי כאן שליחות כיון דמדינא חייב ושליח ג"כ חייב כנ"ל, אבל כשמשלח שוגג דמשלח מדינא פטור וגלי קרא לחייב משלח ולא נימא דברי הרב כו' ומיגו דלא אמרינן דברי הרב כו' לחייב משלח לא אמרינן נמי דברי רב כו' לפטור השליח, משא"כ כשמשלח מזיד משלח מדינא חייב דלא שייך לפוטרו משום דברי רב כו' ושליח ג"כ מדינא חייב משום דברי רב כו' וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה