אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תל

סימן תכט

א

איתא בירושלמי פרק א' הלכה ב' אהא דאמרינן המוכר את בתו וחזר וקידשה לאחר באנו למחלוקת ר' יוסי בר' יהודא ורבנן אי מעות הראשונים לקידושין ניתנו הכל מודים שאם השיאה ששיחק באדון ותצא לחירות עיי"ש וצריך להבין הטעם דמ"ש קידושין מנשואין:

ב

ונראה ליישב דהירושלמי מיירי היכא שהשיאה לחופה ונבעלה, והנה הרמב"ם פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה יוד פוסק דקטנה שזינתה מיקרי רצון לאסור על בעלה, והנה קי"ל דקידושין שאין מסורים לביאה לא הוי קידושין וא"כ א"ש, דאיך אפשר לומר דהיכי שייעדה האדון אח"כ תהי' מקודשת למפרע ולא מהני קידושי השני, הא אי אמרינן דמקודשת למפרע שוב הוי זנתה תחתיו כשנשאה השני ונאסרה עליו ושוב לא מהני היעוד אח"כ, דהוי קידושין שאין מסורין לביאה, דהקידושין אוסרים אותה עליו, דאם לא קידשה היתה מותרת לו כשגירשה השני, אבל אי אמרינן דהיעוד מועיל נאסרה עליו דמקודשת למפרע והוי סוטה דנאסרה עליו לעולמית והוי קידושין שאין מסורים לביאה ולפיכך מהני קידושי השני:

ג ואין לומר דהא היעוד לא הוי אלא כמו תנאי ועיקר הקידושין הי' קודם בשעה שמכרה לו ואז הוי ראוי לביאה, אי אפשר לומר כן, דא"כ אמאי בעינן היעוד בפני שנים, והא קיום התנאי לא בעי עדים אלא ע"כ צ"ל דעיקר הקידושין הוי השתא רק שמקודשת למפרע וכנ"ל זא"ש. ד עוד י"ל באופן הנ"ל דהא נ"ל ברור דארוסה שזינתה אין מועיל החופה אח"כ לעשות נשואין, נהי היכא דאיסתתר אמרינן ביבמות ( ) דמועיל החופה י"ל דבשלמא התם לא הוי אלא ספק, אבל היכי שוודאי זינתה דטומאה כתיב בה כעריות אין מועיל החופה אח"כ, וכ"ש לדעת ר"ת דאשה שזינתה אין בעלה יורשה עוד ואינו מיפר נדרי', ופשיט שאינו טעמא לה דזה מפורש פ"ב דיבמות (כ"ב:), וא"כ פקע כל קנין החופה כשזינתה וכ"ש שאינו חל:

ה וי"ל דהירושלמי ס"ל יעוד נשואין עושה, וכתב המקנה דהטעם משום שהכניסה לביתו והוי כמו חופה ולא הוי נשואין אלא משעת היעוד ולא למפרע, וא"כ הכא אי אמרינן דהיעוד מועיל שוב הוי זינתה תחתיו ושוב אין מועיל היעוד אח"כ להיות נשואין וממילא לא מועיל כלום ואפי' לקידושין וא"ש:

עוד י"ל דהנה ילפינן דאין קידושין תופסין באשת איש מהקישא דר' יונה, והנה באמת קשה מה צריך להיקש תיפוק לי' דהאיך יכול לקדשה כיון שהיא נקנית לבעלה ואין לה כח להקנות לו כיון שהיא של הבעל והאיך יכול אדם לזכות בחפץ חבירו, אך י"ל דההיקש אצטריך לארוסה דאין קידושין תופסין בארוסה, דבארוסה אין להבעל בה עכשיו קנין גמור, וראי' דבנשואה אינה יכולה לאסור התשמיש על בעלה וארוסה יכולה, רק דארוסה הוי קנין לענין זה אוסר אותה על העולם והוא יכול לקנות אותה אבל כח יש לה דאינה אכתי של בעלה, והא דיכול אחר לקדשה ולאסור אותה על בעלה קי"ל מהיקש דאין קידושין תופסין בה:

ז

ומעתה א"ש דהיכא דהשיאה שוב אין האדון יכול לייעד אותה כיון שאינה ברשותה והיא ברשות אחרים ואין לה כח להקנות א"ע לו, ודעת רש"י שצריך ריצוי דידה:

ח

ואין לומר דנאמר להיפוך דהיעוד יועיל בשעת יעוד ושוב אינם מועילים נשואין האחרים, דז"א כמו שהבאנו לעיל בסי' הקדום מהרי"ף ב"מ במצא שובר דלא אמרינן כן כנ"ל:

ט

אבל היכא שקידשה גרידא כיון שיש לה כח עכשיו ואינה ברשות הבעל לגמרי שוב יכול האדון לייעדה ואין שייך לומר כאן הקישא דר' יונה כיון שמקודשת למפרע ואז לא היתה ערוה:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה