אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תכז
א
שם בתוד"ה לימא לי' תימה אמאי לא פריך ויפקירנו כו' והקשה הפנ"י הא קי"ל דבעינן הפקר לכל והכא אין אחר יכול לזכות בו דאפי' למוכרו אינו יכול והאיך הוי הפקר:
ב
ונראה ליישב דהא דאין יכול למוכרו נ"ל דהיינו דווקא שלא מדעתו של עבד, אבל מדעתו יכול למוכרו, דעיקר מה שאינו יכול למוכרו נלמד מהא דאינו יכול להורישו, וירושה אין שייך לומר דמדעתו יכול להורישו לבתו, דזה אינו כיון שמת, אבל לגבי מכירה היכא שרוצה יכול למוכרו לאחר, דהטעם דאינו יכול למוכרו הוא משום דיכול לומר איני רוצה לעבוד לאחר, אבל היכי שרוצה יכול למוכרו ושפיר מקרי הפקר לכל כיון שיכול אחר לזכות בו מדעתו:
ג
ועוד נראה דאפי' שלא מדעתו אינו יכול למוכרו לעבוד בו כנ"ל משום שיכול לומר לך אני רוצה לעבוד ולא לאחר,, אבל מ"מ יכול האחר לזכות בזה לענין זה שיכול למוכרו אח"כ להאדון עצמו וליקח ממנו כסף, דעל זה לא שייך לומר לאחר איני רוצה לעבוד דעובד את האדון עצמו, ולכן שפיר מיקרי הפקר לכל כיון שיכול אחר לזכות בו כמו עבד כנעני וא"ש