אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תיב
א
(דף ח' ע"א) בגמ' וכגון דקיבל כהן עילוי', וצריך להבין הסברא של לדידי שוה לי, וי"ל דכיון שהוא רוצה ליתן כך ממילא הוא שוה כן כיון שיש עליו קונה בעד דמים הללו כמ"ש הריב"ש גבי חוה"מ דאם אירע לו חפץ לקנות אינו רשאי אף דאחר חוה"מ הוא צריך ליתן יותר דלא הוי רק מניעת הריוח, אבל אם הוא רוצה למכור ויש לו קונה שרוצה ליתן לו כך רשאי אם אחר חוה"מ לא יוכל למכור בדמים הללו, והטעם כיון שיש קונה שרוצה ליתן יותר ממילא שוה כן וא"כ הוי היזק עיי"ש, כמו כן הכא כיון שהוא רוצה ליתן יותר בעד החפץ ממילא שוה כך, דעיקר השווי' הוא מחמת שיכול למכור אותו:
ב
וק"ל לפמ"ש התוס' בב"ק (ע"א:) גבי שור הנסקל א"כ ממילא אם גזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר והזיק אותו דפטור אע"ג דשוה לו ממון משום שיכול להחזיר להנגזל, מ"מ כיון שאין שוה ממון לכל העולם פטור דלאו ממון הוא, והא הכא דאינו שוה לכל העולם אלא לזה ואפי' הכי מיקרי שוה כך, והנה באמת בלאו הכי קשה על התוס' מש"ס ב"מ פרק המפקיד (מ"ב:) גבי האי אפטרופא דזבין תורא ליתמי דלא הוי לי' ככי לשיני' עיי"ש, משמע מהתם אע"ג דאינה שוה לכל העולם מ"מ כיון דלדידי' שוה חייב הבקרא יעיי"ש:
ג
ויש ליישב דהנה באמת אם שוה לאחד מיקרי שוה לכל העולם כיון דכולם יכולים למוכרו לזה, אך התם דאיירי בחמץ שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה ואם יקנה אותו אחר שוב אינו יכול למוכרו לזה וליטול דמיו כיון שאסור בהנאה, וממילא ניחא בהאי דבקרא בב"מ הנ"ל דמיקרי נמי שוה לכל דכל אדם מקניא אותו בדמים הללו שיכול להחזיר אותו למוכר והוא יחזיר לו מעותיו:
ד
אך בלא"ה נ"ל ליישב דברי התוס' בפשיטות לפמ"ש הר"ן דדבר שאינו שוה כלל אין יכול לומר לדידי שוה לי, רק בדבר ששוה קצת יכול לומר לדידי שוה יותר ממילא אתי שפיר דהכא גבי איסורי הנאה כיון שאין שוה שום ממון ולכן לא מהני לדידי שוה לי דאין יכול להחשיבו ממון כנ"ל: