אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שצז

סימן שצו

א

(דף ה' ע"ב) בגמ' נתן הוא ואמרה היא ספיקא היא, והטעם דלא מהני כפי הנראה יש שלשה טעמים דעת הר"ן בשמעתא דתן מנה לפלוני דאף ששתיקתו מורה הסכמתו מ"מ לא מהני דחשוב כי תקח, והיינו משום דבעלמא היכי דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן דעת קונה, וה"נ כשאומרת הריני מקודשת לך היא המקנה עצמה לו וכשהוא שותק מסכים לזה שהיא תקנה עצמה לו, וזה לא מהני רק שיהי' הקנין מצדו (ויותר נכון עפ"י דברי הר"ן נדרים (למד.) דהיא משוית נפשה כדבר הפקר והוא הקונה, אבל כשהיא אומרת והוא שותק אין המשמעות שהיא תעשה כהפקר]:

ב

דעת הרשב"א בחי' כיון דאפשר שנתן לשם מתנה אף שהדברים מראין שלדעתה נתן, מ"מ כיון שלא שמעו בפירוש אלא שהם דנין כוונת הלב אין כאן עדות, ואפי' הודה שלשם קידושין נתן הוה לי' דין המקדש בלא עדים דאפי' שניהם מודים לא מהני והרשב"א אזיל לטעמי' דס"ל בתשו', הובא בהגהת רמ"א סי' מ"ב דבקידושין לא מהני ידיעה בלא ראי', אם לא היכי דאיכא דבר ברור כמו שתירץ הרשב"א בעידי יחוד דחשוב ודאי שנבעלה ועיין באבני מלואים:

ג

אולם צ"ע למה לי דרשא דכי יקח ולא תקח, וצ"ל עפימ"ש באבני מלואים דלא בעינן עדים אלא מצדו ולא מצד האשה, וע"כ אי הוה כתיב כי תקח לא הוה בעינן עדים אלא מצד האשה:

ד

אך יש לעיין דלמה לי משום המקדש בלא עדים תיפוק לי' דהוה דברים שבלב, דאין לומר דהוי אומדנא דמוכח וכאלו פירש דא"כ הוה מקדש בעדים, וא"כ דהוה דברים שבלב שוב אין חילוק אם בעינן כי יקח או כי תקח, סוף סוף הוה דברים שבלב, וצריך לומר דהרשב"א לטעמי' דס"ל בפרק האיש מקדש דלא אמרינן דברים שבלב אינם דברים אלא לבטל דברים שבפה לא מהני אבל לעשות קנין שפיר מהני דברים שבלב כמו תרומה ניטלת במחשבה.

ה

ומ"מ יש לעיין אמאי גבי דידה חשבינן שתיקה כהודאה ואפי' אינה מודית הוי ודאי קידושין וצ"ל כחילוק הר"ן דדווקא שתיקתה מורה הסכמתה כיון דנאסרת לכולי עלמא, ומ"מ צריך לטעמא דכי יקח היכי דמודה:

ו

ויותר נראה, דהנה הב"ש סי' מ"ב הקשה לדעת, הרשב"א דקידושין לא מהני ידיעה בלא ראי', דהא קי"ל עידי קידושין לא בעי דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמיא ובממון מהני ידיעה בלא ראי', ונלפע"ד דהנה הב"י הביא בשם הרשב"א דדווקא עידי מיתה חשוב כדיני נפשות למ"ד משום דמתירין להנשא ובלא עדותן הי' חייב מיתה, משא"כ כשבאו לאיסור ולא תנשא אינם באים לחיוב מיתה כיון שלא תנשא, ויש להוסיף בזה דבעידי קידושין אפי' תאמר דלחיוב מיתה אינם נאמנים מ"מ נאמנים לאוסרה דפלגינן דיבורא וכיון דנאמנים לאוסרה שוב אם זינתה תמות כיון דחל עלי' איסור אשת איש, וע"כ זה ניחא לענין דרישה וחקירה דאין העדות אלא לידע האמת, משא"כ בעידי קידושין בשעת מעשה לא תתקיים בידיעה בלא ראי' לענין לחייב מיתה וממילא אין קידושין לחצאין ולא חלו הקידושין כלל, וע"כ בשתיקה דידה כיון דלגבי דידה לא בעינן עדים לקיום הקידושין כנ"ל דברי האבני מלואים ואפי' מודית מהני שוב לידע האמת מתקיים בידיעה בלא ראי' כמו לענין דרישה וחקירה:

ז

דעת הריטב"א, דנתן הוא ואמרה היא דמקודשת מספק הא ודאי אמירה שלו בעינן דכתיב כי יקח ולא כי תלקח אלא טעמא דספיקא דחיישינן שמא הי' דעתו בנתינתו על סתם שלה וכאלו אמר לה הילך כמו שאמרת, ומדבריו משמע דאפי' הוה ידעינן דלא כוון לקידושין אי לאו דרשא דכי יקח ולא כי תקח היתה מקודשת, וע"כ לומר דס"ל כמ"ש בסי' אות] דאפי' הוא כוון למתנה והיא לקידושין הוה מקודשת משום דדעת אחרת מקנה אי לאו דרשא דכי יקח ולא כי תקח אף דקידושין לאו זכות הוא דכיון דדעת אחרת מקנה לא בעי כוונה לקנות רק בע"כ לא קני, וע"כ כשאינו מוחה היתה מקודשת ועיין בתוס' גיטין (ס"ד:) דבדעת אחרת מקנה איכא זכי' לקטן מה"ת אף דס"ל דזכי' לקטן אינו מה"ת:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה