אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שצה
א
בתוס' הקשו לדידן דחופה אינו קונה יגמור כסף מקו"ח, ותירצו דאין ללמוד שיגמור אלא אחר כסף כחופה ומאי אולמא דהאי כסף מהאי כסף, ומהרש"א הקשה דא"כ לר"ה דחופה קונה וחופה אחרת גומרת ומאי אולמא דהאי חופה מהאי חופה, ותירוץ מהרש"א דחופה קונה וגומר, נסתר מתוך דברי התוס' בפרק הבא על יבמתו (נ"ז:) דחופה קונה לא הויא אלא ארוסה, אולם התירוץ הנכון מה שתירץ בתוספי הרא"ש דאם קדשה בחופה יעשה הגמר בביאה:
ב
איברא דק"ל לדעת הרי"ף דביאה גומר, וכתב הר"ן הטעם משום דחופה אינו קונה אלא משום קירוב ביאה כ"ש ביאה עצמה, והרי קי"ל ביאה אירוסין עושה, וא"כ במאי יגמור דלא עדיף האי ביאה מהאי ביאה, וכ"ש חופה דרק צורך ביאה דלא יגמור, וע"כ הרי"ף לית לי' סברת התוס' דמאי אולמא וקושיית התוס' קמה וגם נצבה:
ג
ונ"ל ליישב קושיית התוס' דהנה התוס' שבועות (ל"א:) בד"ה מהאי דאי יליף מושבע מפי אחרים בשבועת הפקדון משבועת העדות בקו"ח לא מחייב אלא בב"ד דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא אמרינן דון מינה ואוקי באתרה אלא בגז"ש ולא בקו"ח יעיי"ש, והנה נ"ל ברור דחופה אחר הקידושין לא בעי עדים, ולא דמי לקידושין דאפי' שניהם מודים לא מהני, דחופה לא הוי דבר שבערוה מצד מה שנאסרת להעולם דכבר נאסרת משעת אירוסין, ומצד מה שניתרת לבעלה לא הוי חב לאחרים, ומה שנעשית אשתו ליורשה ולטמא לה לא הוי דבר שבערוה, ותדע דלא משתמיט אחד מהפוסקים לומר דחופה צריך עדים, וכן מעשים בכל יום שאין מייחדין עדים לחופת אלמנה דהיינו יחוד, עוד יש חילוק בין קידושין לחופה שלאחר הקידושין, דבקידושין בעינן כי יקח ולא כי תלקח ובחופה לא איכפת לן, וראי' מדברי רש"י כתובות (מ"ח:) ד"ה סתמי סתמי קתני (ודבר זה יתבאר בארוכה בעז"ה] והנה אם נאמר דכסף אחר קידושין גומר לפי דברי התוס' הנ"ל לא יגמור אלא בעדים ובנתן הוא ואמר הוא דווקא דנאמר דיו אסוף דינא מה כסף שקונה אינו אלא בעדים ובכי יקח אף אינו גומר אלא בעדים ובכי יקח, וא"כ איכא פירכא מה לחופה שכן גומר שלא בעדים ובכי חלקת תאמר בכסף דאפי' אחר שלמדנו בקו"ח שגומר אינו גומר אלא בעדים ובכי יקח, ובכהאי גוונא חשוב פירכא וכמ"ש תוס' יבמות (נ"ז:) בד"ה רב אמר בשם הר' יו"ט מיוני:
ד
עוד יש לי קושיא על תירוץ התוס' דמאי אילמא דהאי כסף מהאי כסף לחד שיטה בתוס' יומא (י"ג:) וכן הוא דעת קצת פוסקים באמת, דאלמנה אין לה חופה אלא ביאה אלמנה שנתקדשה בביאה מה יגמור בה הא לא עדיף הך ביאה מהך ביאה, ואפילו למסקנת התוס' שם דיחוד שמתייחדת עמו היינו חופתה, מ"מ פשיטא דלא עדיף יחוד מביאה וכיון דביאה אינו גומר בה כ"ש יחוד וצ"ע: