אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שנ
פרק המביא גט
א
(דף ב' ע"א) במתני' ברש"י ד"ה צריך ושליח זה הבעל עשאו שליח להולכה ומשמע מדבריו דשליח לקבלה א"צ לומר בפ"נ ובפנ"ח וכן הוא בר"ן וכתב טעם לזה משום דכשהבעל בעצמו מגרשה בנתינתו תו לא אתי ומערער, וצ"ל דאפי' לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה מ"מ כל דליכא חשש שיבוא ויערער א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כמו אם הבעל עצמו מביאו ועיין לקמן ע"ב בתוד"ה לפי:
ב
מיהו ק"ל מדאמרינן לקמן (ט') דשוו גיטי נשים ושיחרורי עבדים למוליך ומביא, וכיון דקי"ל שיחרור זכות הוא ואינו יכול לחזור ומשום דהאומר תנו כאומר זכו ומבואר בתוס' לקמן (י"ב) דה"ה הולך בעבד כזכי דמי וא"כ הוה שליח לקבלה ואמאי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ:
ולדעת הרי"ף דכי אמרינן זכות הוא היינו לענין דלא מצי למיהדר בי' אבל גיטא לא הוי עד דמטי לידי' ניחא, ואפשר שמכאן יצא להרי"ף דין זה:
ג
ולהבין סברת הרי"ף נראה עפ"י דעת הר"י מיגאש תלמידו דעבד יכול ליעשות שליח להולכה ודווקא שליח לקבלה דתיכף משהגיע גט לידו מתגרשת לא מהני בעבד עיי"ש, ולכאורה קשה לדבריו הא דמבעיא להש"ס לקמן ריש האומר התקבל איש לקבלה ואשה להולכה מאי ופשיט ממתני' דאיש נעשה שליח לקבלה והדר מבעיא דילמא דווקא איש נעשה שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה אבל אשה להולכה מאי ולבסוף מסיק דאפי' אשה נעשית שליח להולכה, ומשמע דווקא אשה נעשה שליח להולכה משום דאיתי' בקבלה עכ"פ כי היכי דהוה בעי למימר דאיש נעשה שליח לקבלה בלאו טעמא דאב מקבל גט לבתו קטנה, אבל עבד אינו נעשה שליח להולכה. דאי אפילו עבד נעשה שליח להולכה מאי מבעיא לי' באשה:
ד
ולדעת הר"י מיגאש ז"ל צ"ל דבאמת לפי המסקנא היינו טעמא דאשה נעשית שליח להולכה משום דלהולכה כיון שאינה מתגרשת עד שיגיע לידה, ובאמת מטעם זה אפי' עבד נעשה שליח, והא דאיש נעשה שליח לקבלה היינו משום דאב מקבל גט לבתו קטנה, ולמדנו מדברי הר"י מגאש ז"ל דאי לאו דאב מקבל גט לא הוי איש נעשה שליח לקבלה דאם נאמר דאיש נעשה שליח לקבלה משום דאיתי' בהולכה א"כ שפיר מוכח מהאיבעיא דאשה להולכה דאף להולכה בעי תורת גיטין וקידושין, ובמסקנא לא נשמע דהדר מזה, והא דאשה נעשה שליח להולכה משום דאיתי' בקבלה, אלא ודאי ס"ל להר"י מיגאש דזה אינו סברא, ע"כ מוכח ממסקנא דבהולכה לא בעי תורת גיטין [קידושין] וע"כ י"ל דאין ישראל בן חורין נעשה שליח לקבל גט שיחרור כיון דאינו בתורת קבלת גט שיחרור, וע"כ לא מהני שליחותו שיהא משוחרר תיכף רק לענין דלא מצי למיהדר בי', דלענין זה מהני כמו באשה להולכה כיון דאינו משוחרר תיכף, ולא ניחא לי' למימר דבשליח עבד מיירי. דא"כ מה זה דאמר באשה חוזר משום דאין חבין כו' תיפוק לי' דעבד אין נעשה שליח לקבל גט אשה:
ה
ובזה מיושב ההוא דשחררך רבך דמייתי הר"ן דיוכל להיות ששחררו ע"י עבד, וכן ההוא דהמזכה גט, וההוא דבשטר ע"י אחרים, דבאמת לענין קנין ממון שיש לרב בעבד מהני קבלת אחרים, דלשון שטר הרי את לעצמך מהני לענין מתנה ולענין זה יוכל לעשות שליח, רק אם אינו נותנו ליד העבד כיון שבטל לענין איסור שטר שבטל מקצתו בטל כולו כמ"ש הר"ן בקידושין (כ"ו) משא"כ כשבא ליד עבד אח"כ שפיר זוכה בקנין ממון משעת קבלת הזוכה, ושוב יכול לקבל הגט בעצמו דשוב אין ידו כיד רבו, וכ"ש אם נאמר ע"י אחרים ע"י עבד אחר דלק"מ לפמ"ש ודו"ק: