אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שלב

סימן שלא

א

(דף ס ע"א) בגמ' יכול יהא חלב כו' ולא אוציא את הדם כו', שיטת הרמב"ם דווקא חלב ודם מותרין אבל בשר אדם בעשה, והרמב"ן ז"ל סובר דמותר לגמרי רק מת אסור בהנאה אבל בשר מן החי ואבר מן החי מותרין ואין בהם רק מצוות פריש, ויש לעיין בשערות אדם לסת"מ מהו:

ב

ונראה דלדעת הרמב"ם ז"ל דבעשה, אסור משום למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, ולכאורה יש לצדד להתיר, דדווקא בהמה טמאה דהיוצא ממנה טמא ע"כ גם השערות לא חשובים מותר בפיך שאילו הי' אוכלין הי' אסורין באכילה, משא"כ באדם דהותר היוצא ממנו חלב וכן דם דחשוב יוצא ממנו כמ"ש הר"ן ז"ל, ע"כ גם השערות דיוצאין מן האדם אף אם הי' אוכלין הי' מותרין וחשוב מותר בפיך:

ג

אך נראה דזה אינו שהרי בשבת (כ"ח:) מקשה אדר' יוסף דאמר לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד, דבעי למימר דלתפילין מקשה דמלמען תהי' תורת ה' בפיך נפקא, ומשני לא צריכא אלא לעורן כלומר דלא כתיב בי' מידי ומקשה הא נמי הלמ"מ דהא אמר אביי שין של תפילין הלמ"מ ומשני לא צריכא אלא לשערן, ומקשה הא נמי הלמ"מ שיהי' נכרכות בשערן ופירש"י מן הקלף כלומר בשל טהורה, הרי דאף דבשערות לית בהו אותיות ולא נתמעטו מקרא דלמען תהי' תורת וגו' מ"מ כיון דקלף בהמה טמאה פסול השערות נמי פסולין, ה"נ בשערות אדם כיון דעור אדם פסול דעור לאו יוצא מן האדם רק גוף האדם, השערות נמי פסולין:

ד

אך לדעת הרמב"ן דבשר אדם מותר מה"ת יש לומר דשערות אדם כשרין, ואף דבריש מס' סופרים הלמ"מ שיהיו נכתבין על בהמה טהורה ועל גבי חי' טהורה וכורכן בשערן, אין לומר דווקא בהמה וחי', שהרי עוף עורו כשר אלמא דבהמה ותי' לאו דווקא, ובירושלמי דמגילה פרק א' הלכה ט' הלמ"מ שיהי' כותבין בעורות ונכרכין בשיער, א"כ כל עורות ושערות כשרין לבד הטמא שנתמעט מן המותר בפיך:

ה

אך גם בזה יש לפקפק כיון שסוף אדם למיתה ומת אסור בהנאה לא חשוב מותר בפיך, ודווקא בהמה שסוף בהמה לשחיטה חשוב מותר בפיך, ואף נבילות חשוב מן מותר בפיך כיון שסתמו לשחיטה, וכן אדם דסתמו למיתה ואסור, אף אי מתרמי שהופשט עורו מחיים חשוב מן האיסור כיון שסתמו למיתה:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה