אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שיב
א (דף מ"ט) בגמ' הרי שמסר האב לשלוחי הבעל כו' אין האב יכול להפר, וכתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל דבמסירה יצאה מרשות אב ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל, ולפי זה גם הבעל בשותפות אב אין יכולין להפר, וכן כתב הטור, וכ"כ הריטב"א בנדרים בפירוש הלכות הרמב"ן, אך דברים אלו צריכין ביאור דכיון דבעל לא קנאה איך יצאה מרשות האב, ואם מקנה חפץ לחבירו ומקבל לא קנה לא יצא מרשות נותן, ואפי' לריש לקיש דאמר בכריתות (כ"ד.) באמר המקבל אי אפשי בה כל הקודם זכה זה בממון דשייך בה הפקר, ועוד ק"ל דא"כ קטנה שמסרה האב לשלוחי הבעל מי יכניסה לחופה כיון שיצאה מרשות אב ופסק כחו ומסירה שלו לא מהני על אחר שפסק כחו כמו שאין מתנה לאחר מיתה דכיון שמת פקע רשותי', וה"נ כיון שיצאה מרשותו, והיא עצמה אין לה דעת:
ב
אשר ע"כ נראה כעין מה שכתב מהרי"ט בקידושי יעוד אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דאמר מעות ראשונות לאו לקידושין דרשות זה שהי' לאב שיוכל לקדשה לאחר בע"כ של בתו זכות זה נתרוקן לאדון שיוכל לקדשה בע"כ של אב ושל בתו, ה"נ במסירה זו לענין חופה שהבעל מכניסה לחופה בע"כ של אב ושל בת, וזה חשוב יציאה מרשות אב שהבעל יוכל לכונסה בע"כ, ולרשות בעל מ"מ לא נכנסה שעדיין לא כנסה:
ג
ולפי זה נראה דנדרים שנדרה לאחר מסירה יכול הבעל להפר לאחר שהכניסה לחופה, כיון דטעם הפרת בעל משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, והא דאין הבעל מיפר בקודמין הוא משום דלא נדרה על דעתו, שבשעת נדר לא הי' בעלה, אבל זו שהבעל יכול להכניסה בע"כ שפיר נודרת על דעתו לאחר שיכניסה, והטו"ז כתב דין זה דרך פשרה, ולפענ"ד כן הוא מעיקר הדין, שוב מצאתי כן מפורש הדין בריטב"א נדרים, ולפענ"ד הכין טעמא דהא מילתא: