אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רפה
א
(דף ל"ג ע"א) בגמ' ר"א אומר עדים זוממין ממונא משלם מלקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו, תמוה לי דא"כ לר"מ אמאי "לוקין" ומשלמים:
ב
ונ"ל דכי היכי דאמרינן לענין לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין, דמ"מ לוקין על לאו דלא תענה בעדים שהוכחשו בנפש כיון דגלי קרא בעידי בן גרושה ובן חליצה דלוקין על לאו דלא תענה ה"ה בכל מקום, וכן לענין לאו שאין בו מעשה, ה"נ כיון דגלי קרא בעידי בן גרושה ובן חליצה דלוקה בלא התראה ממשפט אחד וגו' כדלקמן בסוגיא, ה"ה בכל מקום, ומ"מ קאמר ר"א שפיר דמשום הכי ממונא עדיף לחייבו ממה שנחייב אותו מלקות, דחיוב ממון דמכאשר זמם דוחה חיוב מלקות דמלא תענה, כיון דהא דלקי הוא משום דלמדין מבן גרושה ובן חליצה, וב"ג וב"ת למד מכאשר זמם דלא בעי התראה, נמצא גם המלקות חיובו נצמח מכאשר זמם ע"כ חיוב דכאשר זמם (דחיוב ממון [עדיף] דוחה חיוב מלקות) דזה עיקר החיוב:
ג
וכהאי גוונא כתבו התוס' יומא (ל"ד:) בפלוגתא דרבי ורבנן בנסכי תמידין דרבנן אומרים ילמד של שחרית משל ערבית ורבי אומר ילמד של ערבית משל שחרית, וכתבו התוס' דנפקא מינה לציבור שלא הי' להם נסכים אלא לאחד מהם דלרבי יקריבום ערבית כיון דערבית עיקר ושל שחרית למד מהם ולרבי להיפוך] ה"נ כיון דלמד למלקות דילקה בלא התראה מכאשר זמם דחייבין אף בלא התראה, א"כ כאשר זמם עדיף דהוא עיקר, אבל לר"מ דלוקין ומשלמין ועבדינן תרווייהו שפיר למידין לא תענה מכאשר זמם דאפילו בלא התראה לוקין ודו"ק:
ד
ולפי זה לא אצטריך טעמא דלאו בני התראה אלא לר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין ולר' ישמעאל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין, דאל"כ בלאו הכי עיקר ממון דכאשר זמם, דבלא"ה כאשר זמם לא הי' לוקה מלא תענה: